4119. ככלל, עבירות ביטחון מובהקות, אשר הרש"פ "מסבה" אותן כנגד מדינת ישראל, מצויות בסמכות שיפוט ומעצר ישראליות, גם בשטח A.
4120. מעבר לכך, סיוע לצה"ל, כאשר הוא מתבקש לכך מפורשות, הינו חובת תושבי האזור (כולל בשטח A), על פי סעיף 223(א) לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009 ("אדם העושה כל מעשה אשר יש טעם סביר להאמין שיש בו כדי למנוע מכוחות צה"ל או מבני האדם העוסקים בביצוע שירותים חיוניים לבצע את תפקידיהם – ייאשם בעבירה על צו זה").
עבירה על הוראות סעיף זה היא עבירה ביטחונית מובהקת, באשר היא מצויה בין העברות המנויות בתוספת השלישית לאותו החוק.
4121. המעשים המיוחסים לתובע, מצויים בתחום הקטגוריה של עבירות ביטחון מובהקות, המופנות כנגד מדינת ישראל.
--- סוף עמוד 244 ---
4122. מן הטעמים המנויים למעלה, היה על הרש"פ להימנע מלעצור את התובע. שעה שעשתה כן, ועצרה את התובע, המעצר הינו שלא כדין, ולכן היא חייבת כלפיו, מכח העוולה הנזיקית של כליאת שווא.
4123. סיכומו של דבר הוא כי הנתבעת חייבת כלפי התובע בנזיקין, בגין כליאת השווא, שביצעה כלפיו, וזאת מיום 9.6.01, ועד ליום 2.4.02.
נח.10 ראשית ראיה לעניין העינויים
נח.1.10 הקדמה
4124. ראשית אעיר, ביחס לטענותיו של התובע, כי הוא ראה שמוציאים שלושה אנשים מחדרו, והוא יודע כי אלו נרצחו על ידי הנתבעת. לא אוכל להתייחס לטענות אלו, במסגרת קביעת אחריותה של הנתבעת, מפני שמדובר בעדות שמועה.
יתרה מזו, תובעים אלו או עיזבונם אינם בכלל התובעים שבפניי. ולכן, אין צורך בקביעת ממצאים לעניין אנשים אלה.
4125. ברם, טענותיו של התובע ביחס למצבו הנפשי עקב תחושותיו לגבי כלואים אלו והירצחם, יש רלבנטיות במסגרת טענותיו לנזק נפשי, עקב העינויים שעבר במהלך כליאתו הכוללים פחדים עקב חשש שיירצח כמו שלושת הכלואים שנרצחו, לפי הבנתו הסובייקטיבית, גם אם המידע על כך הוא עדות שמועה.
4126. במסגרת תת הפרק הנוכחי תיבחנה טענותיו של התובע לעניין עינויים פיזיים, אשר לטענתו, בוצעו כלפיו על ידי אנשי הנתבעת.
נח.2.10 ניתוח הראיות
4127. מופע ראשון של סוגיית העינויים הפיזיים, הובא בעמ' 2 לתצהיר התובע, מיום 27.2.09:
--- סוף עמוד 245 ---
"... היו שם כמעט שש חוקרים מהשב"כ הפלסטיני. אמרו לי תשמע אתה אצלנו לא נעשה לך כלום רק תספר לנו את כל האמת. שאלתי אותם על איזה אמת הם מדברים, והם ענו לי שאני עובד עם השב"כ הישראלי. אני נבהלתי והתחלתי לבכות ולצעוק, התחילו שניים מהם להרביץ לי, ואחר כך אמרו לי: 'אם לא תספר לנו, נהרוג אותך ונזרוק אותך על הגבול הישראלי'. אמרתי להם, שאין לי שום קשר עם השב"כ הישראלי, ואני לא יודע על מה אתם מדברים איתי בכלל, וזאת כל האמת. התחילו להרביץ לי בידיים שלהם, וזרקו אותי על הרצפה. ופתאום, משהו דרך לי על הראש, והוציא את האקדח, דרך אותו על הראש שלי, ואיים שיכניס לי כדור בראש, אם אני לא אדבר. לא דיברתי כלום, אמרו לי, בסדר. העבירו אותי לחדר לבד, ואמרו לי: עכשיו אתה תדבר ונביא אותך למצב שאתה תקרא לנו לבד, בשביל לספר לנו את הכל. עברו עשר דקות בערך, הביאו לי שבעה חיילים מאצלהם, כולם הפנים שלהם מכוסות, ותופסים מקלות בידיים שלהם, וכל השבעה התחילו להרביץ לי עם המקלות ועם הרגלים שלהם".