ש. עברת יחד עם המשפחה?
ת. כן, עם אשתי והילדים.
ש. למה עברתם לישראל?
ת. יש לי תעודת זהות ישראלית ואני בחרתי להתגורר בישראל.
ש. מאיזה שנה יש לך תעודת זהות ישראלית?
ת. מ- 1994.
ש. מי דאג שתהיה לך תעודת זהות ישראלית?
ת. משרד הפנים נתנו לי".
4199. הנתבעת לא סתרה את טענותיו של התובע, ובסיכומיה היא התעלמה לחלוטין מכך שהתובע מחזיק באזרחות ישראלית.
4200. מכאן שההכרעה העובדתית היא, כי התובע אכן מחזיק באזרחות ישראל.
--- סוף עמוד 263 ---
4201. בכך לבד, יש כדי להכריע את גורלה של התובענה מטעמו, שכן הנתבעת, כאמור, מנועה מלעצור אזרחים ישראלים, תהיה עילת מעצרם אשר תהיה, ויהיה מיקום המעצר אשר יהיה.
4202. מעצרו של התובע התבצע בניגוד להסכם הביניים (הוראת סעיף XVII(2) בפרק 3, שכותרתו "עניינים משפטיים" להסכם הביניים, לפי פסקה 1(א), ופיסקה 7.א סעיף 1 (סמכות שיפוט פלילי) לפרוטוקול הרביעי של הסכם הביניים, הדן בנושא עניינים משפטיים), ממנו יונקת הנתבעת את סמכויותיה המשפטיות, ובכלל כך את סמכויות המעצר שלה. די היה בכך כדי לקבוע את חבותה של הנתבעת כלפי התובע.
4203. עם זאת, כמנהגי, אמשיך ואבחן את הפרמטרים הנוספים לחוקיות מעצר, וזאת בכדי לבסס את הכרעתי גם על אדנים משפטיים נוספים.
נט.3.10 מיקום המעצר
4204. מיקום המעצר, לגירסת התובע, הובא בדיון בבית המשפט ביום 22.12.14.
זו הייתה לשונו של התובע (בעמ' 1472 לפרוטוקול):
"ש. איפה בדיוק נעצרת?
ת. בכפר פוקיקיס.
ש. מה בדיוק היה בזמן המעצר שלך?
ת. הגיעו לבית שלי שלושה אנשים, לבית של המשפחה.
ש. איפה הבית?
ת. בפוקיקיס. באו לבית ההורים שלי בשטחים שלושה אנשים חמושים בנשק, עם מונית. תקפו אותי בבית שלי, לקחו אותי במונית לאזור חברון.
--- סוף עמוד 264 ---
ש. במונית.
ת. במונית.
ש. אתה אמרת שבזמן המעצר גרת בישראל, בישראל.
ת. נכון.
ש. אז מה עשית באותו כפר פוקיקיס?
ת. הלכתי לביקור משפחתי".
4205. הנתבעת, מטעמה, גרסה כי המקום המדויק בו נעצר התובע היה העיר חברון (תשובה לשאלה 7, בתצהיר התשובות לשאלון מטעם התובע, עליו חתם מר פואז אבוזר, ביום 30.11.10).
4206. התובע הסביר, במדויק, את מיקום מעצרו, בסעיף 4 לתצהירו, מיום 30.7.08:
"אני גרתי ... באזור חברון. הרש"פ תפסו אותי בכפר פוקיקיס על יד נגוהות (אזור C), ואחרי השחרור ברחתי לישראל. בזמן החטיפה, גרתי בישראל, נכנסתי לכפר פוקיקיס לעניינים פרטיים ואז עצרו אותי".