210. צודק, איפוא, ב"כ התובעים, עו"ד קורנוויץ, כי המעצר הוא הנקודה המרכזית, שעליה מושתת מכלול התביעות. השאלה האם נכלא או לא נכלא התובע, היא אכן השאלה הקרדינאלית לתביעה, מפני שהיא זו, אשר בהעדר עילת מעצר לגיטימית ובהינתן סמכות שיפוט לבית משפט ישראלי, מקימה את החובה הנזיקית של הרשות כלפי כל תובע ותובע.
אם, בשלב זה תהיינה ראיות מספיקות לכך שתובע פלוני נעצר שלא כדין, ולגביו הוכחו היסודות הנזיקיים של עוולת "כליאת השווא", כי אז בשלב הבא של הדיון בנזק יהיה עליו להביא עדים וטענות, לגבי התרגום הכספי של ימי המעצר או המאסר, והנזק הכספי שנגרם עקב הפסד ימי עבודה באותה התקופה, או לפעמים,
--- סוף עמוד 129 ---
תשלום השוחד שלטענת התובע הביא לשחרורו מן המעצר, או שנאלץ לשלם, על אף שהתשלום לא הביא בפועל לשחרורו מן המעצר.
211. אוסיף, כי הסכמתי זו לדברי ב"כ התובעים, אינה למלוא טענותיו. כבר קבעתי בפרק הקודם, כי הוכחת המעצר היא חיונית לקביעת עוולת "כליאת השווא", אך אין בה די כדי לקבוע את האחריות, לעניין עוולת התקיפה, הן במהלך ביצוע המעצר והן בשל העינויים במהלך תקופת הכליאה. עצם הפגיעות הפיזיות או העינויים הנפשיים שבוצעו על ידי אנשי הרש"פ כלפי התובעים, הוא נתון הכרחי שעל התובעים להוכיח, כדי לקבוע אחריות בעוולת התקיפה האמורה.
212. אולם, פרטי העינויים והשלכותיהם, הינם סוגיות אשר מיקומן "הגאומטרי המשפטי" הוא בשלב הבא של קביעת גובה הנזק. שכן, משיוכח כי תובע פלוני עונה, במסגרת מעצרו, הרי שהדבר ישפיע על היקף הנזק הנפשי או הפיזי שנגרם לו. אולם, ייתכנו מקרים של מתן פיצויים, מכוח דיני הנזיקין, לאדם שנכלא שלא כדין, על אף שלא עונה במסגרת כליאתו, מכוח העוולה של כליאת שווא (שבחלק מן המקרים נסיבות המעצר מצביעות גם על פעולות עוולתיות נוספות בעת המעצר, כגון: הסגת גבול או חטיפה; אך, מאחר ולא התבקשה קביעה שיפוטית ביחס לעוולות ספציפיות אלה, לא אעשה עצמי כ"עורכי הדיינין", כלשון המשנה במסכת אבות, פרק א, משנה ח, ולא אפסוק מעבר למתבקש) .
213. התעמקות בסוגיית העינויים, תיעשה במאוחד עם שאלת הנזק (במובחן משאלת האחריות), משלושה טעמים:
הטעם הראשון הינו טעם פרגמטי: התובעים לא סיימו הוכחותיהם לעניין הנזקים שגרמו להם העינויים. לכן, סביר להניח כי יישמעו בבית המשפט עוד הוכחות רבות, לעניין עצם ביצועם של העינויים, כך שהכרעה עובדתית בשלב זה של ההליך עלולה לגרום לפתיחתו המחודשת בשלבים מתקדמים יותר, לגבי מי מבין התובעים.