הטעם השני הינו, משום שהוכחת הנזק הפיזי או הנפשי שגרמו העינויים הללו, קרובה במהותה ובאופן הוכחתה להוכחת העינויים עצמם. הפרדה בעניין זה, תכביד על ההליך. ברם, אומר כבר עתה, כי מבחינה פרוצדוראלית, ניתן יהיה לסמוך על
--- סוף עמוד 130 ---
העדויות שנשמעו בחלק הראשון של ההליך (הדן באחריות), גם לעניין עצם ביצועם של העינויים הנטענים.
הטעם השלישי הינו, משום שייתכן פיצוי גם לאדם שהוכיח כי נכלא על לא עוול בכפו, אך לא הצליח להוכיח כי עינו אותו, במהלך כליאה זו; ואילו מטרת העל של ההחלטה הראשונית בדבר אחריותה של הרשות, הינה לקבוע מי מבין התובעים הינו בר פיצוי, ומי מהם אינו בר פיצוי כלל.
214. עדויותיהם של העדים שנשמעו עד היום, בשאלת ביצוע העינויים על ידי הנתבעת, ייבחנו לעניין העוולות הנזיקיות האמורות של כליאת השווא והתקיפה.
לצורך הקלת הדיון בהחלטה בדבר הנזק, תעשה ההפרדה בין מי שהוכיח רק את כליאת השווא שבוצעה כלפיו, לבין מי שהביא בנוסף גם ראשית ראייה לכך שבוצעה כלפיו גם עוולת התקיפה, משום שעונה במהלך מעצרו. הפרדה זו רלבנטית לעניין הבאת ההוכחות והראיות לעניין העינויים – התקיפה. מטרתה היא לקבוע את גבולות ההתדיינות המשפטית של כל אחד מן התובעים. כדוגמא, תובע שהוכיח רק את כליאת השווא – לא יהיה לו צורך להביא ראיות לגבי הנזק שנגרם לו מהעינויים, אלא רק לגבי הנזקים שנגרמו לו מכליאת השווא שבוצעה כלפיו (ובאופן תאורטי – גם להיפך).
215. לאור כל האמור לעיל, הברירה הראשונית, בין מי שהרשות עשויה לחוב כלפיו בנזיקין לבין מי שלא תקום כלפיו חובה כזו, ובין מי שהחובה הנזיקית כלפיו הינה בגין עוולת כליאת השווא לבין מי שהחובה הנזיקית כלפיו הינה בגין כליאת שווא ותקיפה, תעשה על פי מתן תשובה לשתי השאלות הבאות:
האם נכלא התובע, שלא כדין, על ידי הרשות הפלסטינית? מטרת שאלה זו היא להבחין בין מי שהוכחה אחריות נזיקית של הרשות כלפיו, לבין מי שלא הוכחה כלפיו אחריות כזו, וזאת, בעוולה של כליאת שווא.
השאלה השנייה היא, האם הובאו ראיות מספיקות לעצם העינויים? מטרת שאלה זו היא להבחין בין מי שאחריותה של הרשות הפלסטינית כלפיו משתרעת אך ורק על
--- סוף עמוד 131 ---
עוולת כליאת השווא, לבין מי שאחריותה של הנתבעת כלפיו פרושה גם על עוולת התקיפה, בגין העינויים שעבר במהלך כליאת השווא שבוצעה כנגדו.
216. לשם מתן מענה לשאלה הראשונה, מה הוא מעצר כדין (בין היתר, על פי דיניה הפנימיים של הרשות), ומה הוא מעצר שאינו כדין, יש לשרטט את המסגרת המשפטית הרלבנטית לסמכויותיה השיפוטיות (וממילא סמכויות המעצר) של הרשות, מול אלו של ישראל. לכך יוקדש הניתוח המשפטי, בפרק הבא, הוא פרק ט.