בעדות זו סיפר התובע, כי בדיון הקודם נכחו אנשים מטעם הרש"פ, אך הוא לא זיהה מביניהם מישהו שחקר אותו. הטעם לכך הוא כי כאשר הוכה, כיסו את ראשו בשקית.
4400. התובע נשאל, האם בגלל הכיסוי לא הכיר את מי מטעם הרש"פ, אשר נכח בישיבה הקודמת, וייתכן כי הם בעצם כן חקרו אותו, ענה התובע, כי הוא איננו מכיר אותם, והוא אפילו לא יודע כמה חוקרים חקרו אותו. ראשו היה מכוסה כל הזמן – חוץ מזמן המיועד לאכילה – ולכן לא ידע להיכן לקחו אותו, ולאיזה מתקן.
4401. התובע סיפר בעדות ההזמה שלו, כי כאשר עצרו אותו ב..., לקחו אותו לחמישה ימים לחדר סגור, ולא לכלא. לאחר מכן, לקחו אותו ברכב, והוא ניחש לפי הדרך שזה לדהריה, ושמו אותו בדהריה, במוקטעה. התובע סיפר כי הוא נלקח לדהריה, ליאטא ולחברון. בכלא חברון הוא יודע כי שהה במשך שמונה וחצי חודשים. כאשר הגיע לכלא בחברון, ידע שזה בחברון, וזאת שמע מן הטבחים, שהביאו לו את האוכל.
4402. התובע הוסיף ואמר כי הצלב האדום ביקר אותו במעצר. המשפחה שלו גם ביקרה אותו, לאחר שלא נתנו להם לבקרו במשך כשישה חודשים.
סא.8 מסמכים רפואיים
4403. בחוות הדעת של הפסיכולוג מנשה כהן אודות התובע (ת/405) נכתב כדלקמן:
"...הנ"ל נעצר על ידי הרשות, עבר עינויים פיזיים ונפשיים שגרמו לו לנזקים בגופו ובנפשו, השפילו אותו ומוטטו אותו מבחינה רגשית, חברתית וכלכלית. סובל מהפרעה פוסט טראומטית שפגעה בתפקוד שלו בכל התחומים...".
--- סוף עמוד 302 ---
4404. בחוות דעתו הפסיכיאטרית כתב ד"ר ברודסקי על התובע (ת/605):
"...התרשמתי מאדם אשר היה נורמטיבי, בעל מעמד סוציאלי גבוה, ללא בעיות נפשיות או בריאותיות, שנחשף לאירוע טראומטי ביותר, ובעקבות כך פיתח תסמונת בתר חבלתית (PTSD) קשה... אני ממליץ על קביעת נכות נפשית בשיעור של 100%...".
4405. במסמך שכתב הנוירולוג ד"ר קרביץ, ביום 31.10.02 (ת/606), מצוין כי התובע סובל מכאבי ראש, דיכאון, עצבנות, חוסר זיכרון וכיו"ב.
4406. במסמך הרופא שהפנה לנוירולוג (ת/607), צוין כי התובע קיבל חבלות בראשו, מספר פעמים, ומאז סובל מכאבי ראש וכיוצ"ב.
סא.9 טענות הנתבעת
4407. הנתבעת אישרה בתצהיר תשובות לשאלון, כי התובע נעצר על ידה פעם אחת, בתאריך 30.6.01, ושוחרר על ידי צה"ל, ביום פלישתו לבית הכלא בדהרייה. מועדים אלו עולים בקנה אחד עם מסמך הצלב האדום, שהוגש בהליך.
4408. לטענת הנתבעת, קיימות סתירות רבות בגרסאות התובע.