ת. אני חתמתי שתי חתימות על הניירת, בזמן שהייתי מכוסה בשקית, בלי לדעת על מה חתמתי.
--- סוף עמוד 308 ---
ש. מרצונך החופשי לא הודית בטענות אלה?
ת. לא".
4437. נראה כי העד – התובע – נזקק להסתכל בתצהירו, בטרם שהשיב את תשובתו, בעניין עילת מעצרו. המשמעות מבחינתי, עולה בקנה אחד עם סברתו של התובע, כי הוא נעצר בגלל כספו (ראה סיפורו של התובע, בתצהירו מיום 17.12.08).
4438. ככל הנראה, הטענה של שיתוף הפעולה עם ישראל, לא תפסה מקום מרכזי, במחשבותיו של העד, משום שהוא הבין כי מדובר ב"טענת סל", אותה הפנתה הרש"פ כלפי מי מתושביה שלא מצא חן בעיניה, מטעמיה שלה, וסביר להניח שגם כלפי מי שהיא רצתה לקבל ממנו טובות הנאה כספיות, כדי למלט את נפשו.
4439. זו, לאמיתו של דבר, הייתה גרסתו המדויקת של התובע, והיא הובאה שוב, בעמ' 1420 לפרוטוקול מיום 20.11.14:
"ש. האם זה יכול להיות שהטענות שטענת לגבי העינויים שעברת, בסופו של דבר מדובר בטענות רפואיות שקרו לך בלי קשר למעצר?
ת. הלוואי וזה ככה. הכל מהמעצר, מהעינוי. בגלל שמאוד רצו את הכספים וגרמו לי ממש לבקש.
ש. המטרה הייתה לענות אותך כדי להשתלט לך על הכסף?
ת. אז למה לקחו אותי?
ש. אני שואלת, תענה כן או לא.
ת. למה לא הגישו כתב אישום נגדי? למה לא לקחו אותי לבית משפט? לא הגישו כלום נגדי.
--- סוף עמוד 309 ---
ש. זה היה לדעתך אינטרס של הרשות ושל המוחבראת?
ת. הם שעצרו אותי".
4440. הנתבעת, מבחינתה, ענתה בקצרה לשאלה מס' 6 בשאלון מטעם התובע, ולשון התצהיר (ת/603) הייתה כי התובע: "נעצר בחשד לשיתוף פעולה, הודה במיוחס לו".
4441. לא ניתן להבין מלשון זו, האם מדובר היה בעילה אמיתית, או שמא ב"עילה מדומה" (הגם שפעמים רבות מוסיפה הנתבעת עילת מעצר נוספת, אשר יש בה כדי להבהיר את המעשה הספציפי בו נחשד התובע, ואילו במקרה הנוכחי עילת המעצר נכתבה בצורה סתמית).
4442. בהקשר זה אחזור ואזכיר את דבריי לעיל, בפרק לג.4.6, העוסק בסמכות השיפוט במקרה של "עילה מדומה", ובפרט, פסקאות 2005 ו-2014-2015 לעיל. שם קבעתי, כי סמכות השיפוט הישראלית, במקרה של "עילה מדומה", צריכה לחול רק כאשר לא היה ידוע לרשות עצמה, כי אין ממש בעלילה שמבקשים לטפול על אותו אדם.
4443. לעומת זאת, כאשר הרשות עצמה יודעת כי אין בדבריה ממש, וכי צמד המילים "משתף פעולה" נאמרות רק כדי לפגוע ולהפחיד את אותו אדם, הרי שאין הדבר שונה מאשר כל מעצר, שמקורו בשחיתות שלטונית. נושא זה איננו, לכאורה, בסמכות שיפוט ישראלית; על הרשות הפלסטינית לטפל במופעים של שחיתות בשלטון באמצעות הכלים העומדים לרשותה ובתוך תחומיה שלה. תביעתו של אדם בגין מעצר שאינו חוקי, כאשר ברור לכל כי טענת שיתוף הפעולה הינו רק "מס שפתיים" צריכה להיות מוגשת בתחומיה של הרשות מפני שעילת התביעה איננה ביצוע מעצר שבסמכות ישראל אלא פגיעה בחירותו של אדם.