בתחום הפלילי 286
ט.2.6.6 העדר סמכות לדון בעבירות
ביטחוניות 287-288
ט.1.2.6.6 סמכות שיורית נשארת
בידי ישראל ולא עוברת
לרש"פ 289-295
ט.2.2.6.6 פרשנות ההסכם והדין
הישראלי והדין על פי
צווי מפקד האזור 296-306
ט.3.6.6 סיכום ביניים 307-310
--- סוף עמוד 133 ---
ט.4.6.6 מהי "עבירה ביטחונית"? 311-338
ט.5.6.6 כיצד יש לראות, מבחינה משפטית,
את משתפי הפעולה (המשת"פים),
וכיצד הדבר מתיישב עם כללי
"תקנת הציבור"? 339-366
ט.5.6.6 ועוד על המשת"פים 367-372
ט.7.6 סיכום 373
ט.1.7.6 תובענות אזרחיות בגין מעצר ביטחוני 374-375
ט.2.7.6 תובענה אזרחית בגין מעצר שבסמכות 376-377
ט. סמכויות השיפוט והמעצר של הרש"פ וישראל על פי הסכם הביניים
ט.1 כללי
218. פרק זה נועד לענות על המחלוקות בין הצדדים, בנושא הפעלת סמכויות הרש"פ, ככל שהדבר נוגע למעצר התובעים, על ידי אנשי הרש"פ, על כל זרועותיה ומנגנוניה השונים.
219. הנתבעת טוענת כי היא נחשבת כמדינה או כ"יישות מדינית", ולכן, היא זכאית, ולשיטתה – חייבת – לעצור את המשת"פים, וזאת, גם במסגרת תפקידיה.
220. התובעים, לעומת זאת, סבורים כי אין לרש"פ סמכות כזו, לא ביחס לאותם תובעים שהם ישראלים, ואף לא ביחס לתובעים שבעת המעצר היו תושבי יהודה ושומרון, אך המעשים שבהם הם נחשדו, נועדו לסייע לביטחון מדינת ישראל, במובן הרחב, ועל כך ארחיב להלן, בפרק זה, ובמיוחד בתת פרק ט.6.6. 2).
221. כדי להבין את המחלוקות ולהכריע בהן, אין מנוס – גם אם הדבר לא יהיה קצר – מלתאר, באופן שיטתי, את מערכות הדינים החלה על ה"עבירות", בהן הואשמו התובעים, ואשר, מנקודת המבט של הרש"פ, הייתה העילה למעצרם של רוב רובם של התובעים.
--- סוף עמוד 134 ---
יש להתחיל את המסע של הדיון בסוגיה זו, בהסכם הביניים, בין ישראל לאש"ף (אשר ביחס אליו גם נחקקו חוקים ישראליים, המאמצים אותם אל החקיקה הפנימית של מדינת ישראל).
בהמשך, יש להתייחס לחקיקה המחייבת באזור יהודה ושומרון, בין כזו שהייתה בתוקף עד 1967 (הכוללת כמה רבדים, ועניינו, רלבנטית החקיקה הירדנית), ובין כזו שנחקקה על ידי מפקד האזור, במסגרת סמכויותיו, על פי המשפט הבינלאומי ודיני המלחמה והשטחים המוחזקים, ובין כזו, שלטענת הרש"פ, נחקקה על ידי הרש"פ עצמה.
222. יש לבדוק את התוקף המשפטי של ההסכם הבינלאומי הנ"ל, ואת החיקוקים האמורים, בהיבט זה: האם וכיצד הם מחייבים את בית המשפט הישראלי, כאשר הנתבעת מעלה כטענת הגנה את שאלת סמכותה לעצור את התובעים, על פי אותה חקיקה שחוקקה היא עצמה.