ט.2 הסכם הביניים – וההסכמים שקדמו לו – תיאור כללי
223. ביום 28 בספטמבר 1995, נחתם בוושינגטון (בירת ארצות הברית של אמריקה) הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (להלן – "הסכם הביניים").
224. הסכם זה נחתם על ידי מדינת ישראל, מצד אחד, ועל ידי אש"ף (ארגון השחרור הפלסטיני), כנציג העם הפלסטיני, מצד שני. נוסח ההסכם, בעברית ובאנגלית, פורסם בכתבי אמנה, מס' 1071, כרך 33, עמ' 1 ואילך (להלן – "כתבי אמנה").
225. יש לראות הסכם זה, על רקע "ההסדרים בין הרש"פ לבין המדינה", שהיא הכותרת שנתנו שופטי הרוב (כב' השופט – כתוארו אז – משה גל, וכב' השופטת מרים מזרחי) בפרשת נורז'יץ לאמור בפיסקה 6 (פסמ"ח, שם, עמ' 790-791) כדלקמן:
"תכנית הענקת אוטונומיה מלאה לתושבי יהודה, שומרון וחבל עזה, נקבעה לראשונה במסגרת מתווה השלום במזרח התיכון, עליו סוכם במסמכי קמפ דוד, 1978, שנחתמו בין ישראל לבין מצרים.
--- סוף עמוד 135 ---
המשכה היה בוועידת מדריד, שהתקיימה בחודש אוקטובר 1991.
לאחר מכן, ביום 13.9.1993, נחתמה בוושינגטון בירת ארצות-הברית הצהרת עקרונות בין אש"פ, כנציג העם הפלסטיני, לבין מדינת ישראל, בדבר הסדרי ביניים של ממשל עצמי (להלן – הצהרת העקרונות). הצהרה זו נחתמה לאחר משא ומתן בלתי פורמאלי שהתקיים באוסלו בירת נורווגיה, בין נציגי ישראל ואש"פ, שבעקבותיו הוסכם על כינונו של ממשל עצמאי בגדה המערבית וברצועת עזה ("אוטונומיה"), לתקופת מעבר בת חמש שנים. כמו כן נקבע בהסדר האמור כי שלוש שנים לאחר כינון האוטונומיה יחל משא ומתן לקביעת הסדר קבע בנוגע לשטחים אלה.
ביום 4.5.1994 הוסיפו הצדדים וחתמו בקהיר על הסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו בין ממשלת מדינת ישראל ובין ארגון השחרור הפלסטיני, הנציג של העם הפלסטיני (להלן – הסכם קהיר), אשר בין השאר הסדיר את הקמתה של הרש"פ והעברת סמכויות השלטון האזרחי, אשר עד אותה העת היו נתונים בידי המינהל האזרחי והממשל הצבאי הישראליים.
ביום 27.8.1995 נחתם בוושינגטון הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, 1995 (להלן – הסכם הביניים). בגדרו של הסכם זה הועברו סמכויות אזרחיות נוספות לידי הרש"פ.
הסכם הביניים האמור בא תחת הסכם קהיר והסכמים נוספים להעברת אחריות וסמכויות לידי הרש"פ. הסכמים אלה היו מיועדים להוות את אבני הדרך לקראת כינונו של הסדר קבע באזור".
226. עו"ד יואל זינגר, היועץ המשפטי לשעבר של משרד החוץ, שניהל את המשא ומתן עם אש"ף, בשלבים השונים, כולל ועד הסכם הביניים, פותח את מאמרו על ההיבטים המשפטיים של הסכם הביניים (ראה: פיסקה 124 יד לעיל), באופן הבא (משפטים, שם, בעמ' 606):