התובע המשיך לספר ולהעיד, כי אשתו הגיעה לראות אותו בבית החולים, ושהתה לצדו. הרופא ביקש שישאירו אותו בבית החולים, כדי לעשות לו ניתוח בגרון. אנשי הביטחון המסכל אמרו לרופא לא לעשות את הניתוח, וגם אשתו לא הסכימה לניתוח. היא אמרה להם, שתיקח אותו – את בעלה (התובע) – לישראל, ושם יטפלו בו.
4856. התובע העיד כי אשתו לא ראתה אותו בתקופת החקירות, מפני שזה הנוהג, וכי רק אחר כך, ביקרה אותו בבית החולים. כמן כן, בתקופה שהיה כלוא אחרי המשפט (שנה וארבעה חודשים), קיבל התובע ביקורים ממשפחתו, פעם אחת בשבוע, בכל יום רביעי או חמישי.
4857. לגבי מיקום כליאתו, פירט התובע בעדותו, כי בשנה שעצרו אותו (שנת 2000), הצבא הפלסטיני היה לוקח אותו, והביטחון המסכל היה לוקח אותו, ומעבירים אותם ממקום למקום, ומבריחים אותו ואת יתר העצורים מהצבא הישראלי.
--- סוף עמוד 37 ---
התובע העיד, כי הוא היה בכל הזמן הזה אצל הביטחון המסכל ואצל המודיעין (שזה המוחבראת אל עמי): בשכם, הוא שהה לילה אחד בלבד (והוא לא זוכר מתי), ואילו ביריחו – הוא היה במשך שבוע.
4858. אולם בית המשפט היה בג'נין, במוקטעה, ומשם שוחרר התובע, כאשר נכנס צה"ל לג'נין. הצבא הרס את כל המוקטעה, והוא ברח למשך יומיים ליער, באזור שלו, בכפר..., בג'נין. לאחר מכן הגיע התובע למחסום סאלם, ומשם, נכנס לישראל.
4859. התובע העיד, כי מאז שחרורו הוא לא חזר לאזור יהודה והשומרון, אבל הוא קיבל גלולות מרופא (שלא זוכר את שמו), מג'נין. גם הרופא שהתייעץ איתו, בתשלום, כפי שכתב בתצהירו, היה מג'נין.
4860. המודיעין הכללי חקר את התובע בשאלה האם שיתף פעולה עם מדינת ישראל.
התובע לא היה בחקירה אצל התובע הכללי, לפני המשפט.
4861. התובע איננו זוכר מי מבין החוקרים שלו, מפני שהיו הרבה אנשים, שהתחלפו במשמרות.
4862. אחד מהמפקדים שם, בא אל התובע, ואמר לו, שהוא רוצה 10,000 דינר, כשוחד. אבל התובע לא שילם את השוחד הזה, משום שכבר דנו אותו למוות, והוא לא האמין שישחררו אותו, ולא יבצעו את פסק הדין.
4863. עוד העיד התובע, כי מי מטעם הרשות הפלסטינית שרף לו את הבית. הוא לא יודע מי זה היה בדיוק; אולם, ביתו נשרף, בשנת 1995.
4864. לשאלת עורך הדין מטעם הנתבעת, ענה התובע, כי הילד שלו נדרס למוות, לפני חמש שש שנים.
סה.5 עדות אשת התובע, ל.ע.
--- סוף עמוד 38 ---
4865. עדותה של אשת התובע, ל.ע., נשמעה בבית המשפט, ביום 19.3.15 (עמ' 1706 ואילך לפרוטוקול), והיא התייחסה אל התקופה שהיא הייתה בית החולים, כאשר רצו לעשות לבעלה – התובע – ניתוח בגרון.