4866. אשת התובע זכרה כי בעלה נעצר בחודש נובמבר 2000 (ללא ציון יום מדויק); אך, היא לא ידעה היכן הוא, במשך 40 ימים. במשך אותם הימים היא שאלה עליו, אצל המוסדות של הרש"פ: הביטחון המסכל והמודיעין הכללי, וכולם ענו לה שלא יודעים עליו כלום, עד שאדם מבית החולים (שהיא לא יכולה לנקוב בשמו) אמר לה, שבעלה נמצא בבית החולים.
בעקבות המידע, הלכה אשת התובע – כפי שסיפרה בעדותה הנ"ל – לבית החולים ושם ביקשו ממנה אישור לכך שבעלה יעבור ניתוח בבית חולים, בזמן המעצר שלו. היא לא אישרה את הניתוח, מפני שפחדה שבעלה ימות.
לאחר מכן, נודע לה, כי בכל התקופה בה חיפשה אותו, היה בעלה אצל "המודיעין הכללי"; היא שאלה אותם, והם אמרו, שהוא היה אצלם.
4867. בפעם הראשונה שביקרה את בעלה, לקחו אותה לשם אנשי הצלב האדום. לאחר מכן, הייתה נוסעת במונית, פעם בשבוע, לג'נין, ומבקרת אותו. הרש"פ קבעו להם ביקור, פעם בשבוע, לחצי שעה. במהלך ביקורים אלו, בעלה אף פעם לא היה מדבר, רק בוכה, ולא אמר מילה, במשך שנה וחצי.
4878. סיפרו לאשת התובע כי היה הליך משפטי בעניינו של בעלה – התובע – וכי נפסק, שהוא יוצא להורג. היא בעצמה לא ידעה שיש לו דיון משפטי, והיא לא הייתה נוכחת בו. פקידים שעובדים בביטחון המסכל, אשר היו נוכחים באולם, סיפרו לה מה היה גזר הדין. למיטב ידיעתה, בעלה, התובע, שוחרר כאשר כוחות צה"ל נכנסו לג'נין, ביולי 2002. אחיו של בעלה (התובע) היה ערב להתחייבותו של בעלה לרש"פ, לחזור לתחומיה, לאחר שתסתיים כניסת צה"ל לג'נין.
4869. אשת התובע סיפרה בעדותה הנ"ל, כי לאחר שבעלה שוחרר, הם לא חזרו לביתם ביהודה ושומרון, מפני ששרפו את ביתם. הם יצאו עם הבגדים שהיו עליהם, ולא לקחו איתם כלום, ובאותו הלילה כבר הגיעו להורים שלה, שגרים בישראל.
--- סוף עמוד 39 ---
4870. לאחר השחרור, אביו של התובע היה לוקח אותו בשעות הלילה מישראל ליהודה ושומרון, כדי שיקבל טיפול רפואי ומחזיר אותו; זה קרה במשך שנתיים, כל שבוע. כיום, אביו של התובע נפטר, ולה אין את המסמכים הרפואיים הרלבנטיים. היא גם איננה יודעת מי היה הרופא ואיזה תרופות קיבל.
4871. אשת התובע אמרה בעדותה, כי הייתה לבעלה – התובע – בעיה, שהוא לא היה מדבר. לכן, לקחו אותו לטיפול, בגרון. לאחר מכן, התברר שיש לו גם בעיות בראש.
4872. אשת התובע סיפרה בעדותה הנ"ל, כי בנם נהרג בתאונה בהיותו בגיל 12, בשנת 2004, וכי בעלה לקח את האירוע הזה באופן קשה.