--- סוף עמוד 140 ---
233. במישור המשפט הישראלי הפנימי, נקבע כי ההסכם האמור מחייב. הדבר בא לידי ביטוי בארבעה דברי חקיקה של הכנסת, שני חוקים נחקקו בעקבות ההסכם הראשוני בעניין רצועת עזה ויריחו, דהיינו: חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (הסדרים כלכליים והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ה-1994, וחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (סמכויות שיפוט והוראות שונות) (תיקוני חקיקה), תשנ"ה-1994; שני חוקים נוספים נחקקו בעקבות הסכם הביניים, והם: חוק יישום ההסכם בדבר העברה של סמכויות לרשות הפלסטינית (תיקוני חקיקה והוראות שונות), תשנ"ה-1995, וחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996 (ראה גם את התייחסותי לחוקים אלה בחוות דעתי בפרשת נורז'יץ, בפיסקה 54 (שם, בעמ' 839)).
[כמו כן, נקבעו בחוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (הגבלת פעילות), התשנ"ה-1994, הוראות שונות שתכליתן נובעת מהאמור בסעיף 1 לחוק, שכותרתו "מטרת החוק", ואשר קובע לאמור: "חוק זה מטרתו להבטיח את קיום התחייבות ארגון השחרור הפלסטיני (להלן – אש"פ), בדבר הגבלת פעילות המועצה לתחום שטחי המועצה הפלסטינית, בהתאם להסכם, ולמנוע פעילות בעלת אופי מדיני או שלטוני, או פעילות אחרת בדומה לכך, בתחומי מדינת ישראל, ללא הסכמת ממשלת ישראל, אשר אינה מתיישבת עם כיבוד ריבונותה של מדינת ישראל על ידי המועצה או אש"פ".
אכן, חוק זה התייחס להתחייבויות קודמות של אש"פ, עוד בהסכם מיום כג אייר תשנ"ד – 4.5.94, שנחתם בין אש"פ לבין ישראל בקהיר (ראה הפרטים בהצעת חוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו (תיקוני חקיקה) התשנ"ד – 1994, הצעות חוק 2299, מיום יז באב התשנ"ד (25.7.1994).
ראוי להעיר כי ההוראות האופרטיביות בדבר איסור פעילות אש"פ או הרש"פ בירושלים מעוגנות כיום גם בסעיף 6 לחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, שכותרת השוליים שלו היא "איסור על העברת סמכויות", ואשר זה לשונו: "לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, או לגורם אחר בדומה לכך, בין דרך קבע ובין לתקופה קצובה, כל סמכות המתייחסת לתחום ירושלים, והנתונה על פי דין למדינת ישראל או לעיריית ירושלים". ראוי לציין כי סעיף 7 לחוק היסוד האמור, "משריין" את הוראת סעיף 6 הנ"ל, בקובעו כי אין לשנותה "אלא בחוק יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת" (סעיפים 6 ו- 7 הנ"ל של חוק היסוד: ירושלים בירת ישראל, שנחקק במקורו בשנת תש"ם (1980), הוספו לחוק היסוד האמור על ידי הכנסת, כרשות מכוננת, בתיקון מס' 1 לחוק היסוד האמור, בשנת תשס"א – 2000].