4981. לטענת הנתבעת, התובע, עצמו, אימת נתונים אלה; אך, אין בידי הנתבעת מסמכים הקשורים לתובע .
4982. עוד מאשר התובע, כי כשהשתחרר ממעצר חזר לבית הוריו באזור יהודה ושומרון, ורק לאחר כמה חודשים, הוא נכנס לישראל. הנתבעת רואה בכך הוכחה לכך שהתובע לא עונה במהלך מעצרו, ולא נעשה לו דבר, שאם לא כן, היה חושש להישאר בשטחה של הנתבעת.
4983. הנתבעת תוקפת את מהימנותו של התובע, וטוענת כי כאשר נשאל התובע אם ניסה להתאבד, הוא השיב, שלא.
בית המשפט שאל את התובע, האם כתב בתצהיר, שניסה להתאבד, וגם על כך השיב התובע בשלילה.
בית המשפט שאל את התובע האם ניסיון ההתאבדות נכתב בחוות הדעת של מנשה כהן, והתובע השיב גם על כך בשלילה.
בית המשפט הביע פליאה על כך, שאדם שוכח כי ניסה להתאבד.
לאמיתו של דבר, סיפר התובע לפסיכולוג מנשה כהן, כי שתה רעל כדי להתאבד, ועשו לו שטיפת קיבה.
--- סוף עמוד 63 ---
4984. בנוסף, סתר התובע את עצמו, בכך שבתחילה אמר כי לא ראה רופאים כלל, ולאחר מכן, השיב לגבי תקופת מעצרו, כי הוא ביקר אצל רופא שיניים (עמ' 116).
4985. התובע לא הגיש אישור של הצלב האדום, ולא הביא כל ראיה אחרת בנוגע למעצרו.
4986. כמו כן, נמנע התובע, כנראה באופן מכוון, מלהביא עדים נוספים שיעידו על מצבו הנפשי והפיזי, לאחר שחרורו, לרבות: בני משפחה.
סו.8 תשובת התובע לטענות הנתבעת
4987. הנתבעת לא הגישה כל חוות דעת נגדית למומחי התובע, למרות שעמד לרשותה פרק זמן של כחמש שנים לעשות כן.
4988. כמו כן, הנתבעת לא העידה איש מבין אנשיה, כדי לסתור את עדותו של התובע, והיא לא הוסיפה לכך כל הסבר, בסיכומיה.
4989. בסיכומי התובע צוין, כי ביום 7.7.11, הצהיר ב"כ הנתבעת כי בידיו מסמכים הנוגעים לתובע, והוא ביקש להגישם תוך 30 יום. ברם, מסמכים אלו לא הוגשו כלל, וב"כ הנתבעת אפילו לא התייחסה לכך בסיכומיה.
כאן, לדעת ב"כ התובע, ישנה ראיה נוספת להסתרה של מסמכים רלבנטיים, על ידי הנתבעת.
4990. עוד טוען ב"כ התובע, עו"ד קורנוויץ, כי הגם שאין בנמצא אישור על כליאת התובע מטעם הצלב האדום, ובעדותו אמר התובע כי הוא הוסתר מאנשי הצלב האדום, הרי שלא הייתה מחלוקת לגבי עצם כליאתו של התובע; ואילו בסיכומים מטעם הנתבעת, אין כל הסבר או טענה בעניין הסתרתו של התובע, מארגון הצלב האדום.
--- סוף עמוד 64 ---
סו.9 דיון והכרעה
סו.1.9 עצם המעצר ותקופתו
4991. אכן, התובע לא הגיש אישור מטעם ארגון הצלב האדום, אודות תקופת מעצרו. על כן, קביעת עצם המעצר תלויה בראיות שהציגו הצדדים כפי שננתח להלן.