תשובתו של השופט זמיר לשאלה האמורה היא זו (פרשת וופא, שם, פיסקה 4, בעמ' 852, בין האותיות ג-ד): "לאחר שנחתם הסכם הביניים בין מדינת ישראל לבין אש"ף, הוציא מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון צו מיוחד ליישום ההסכם: מנשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה והשומרון) (מס' 7), תשנ"ו-1995 (להלן – "המנשר").
מנשר זה נחתם על ידי מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, האלוף אילן בירן, ביום ל חשוון התשנ"ו (23.11.95), ופורסם בקובץ המנשרים, מס' 164, משנת תשנ"ה-1995, עמ' 1923 (נמצא גם באתר "נבו").
236. סעיף 4(א) למנשר האמור (המצוטט שם, בעמ' 852, מול האות ה), קובע כי "מפקד כוחות צה"ל באזור וראש המינהל האזרחי יעבירו לידי המועצה הפלסטינית ורשויותיה כוחות ותחומי אחריות המצויים בידיהם או בידי מי שהוסמכו על ידם או מונו מטעמם, לרבות כוחות חקיקה, שיפוט ומינהל, הכל כמפורט בהסכם הביניים ובכפוף להוראותיו".
סעיף 6(א) לאותו מנשר (המצוטט, בחלקו, בפרשת וופא, שם, מול האות ו), מורה כדלקמן:
"מפקד כוחות צה"ל באזור וכן כל מי שנתמנה על ידו או פועל מטעמו יוסיפו להיות בעלי כוחות ותחומי אחריות, לרבות כוחות חקיקה שיפוט ומינהל, על כל אחד מאלה –
(1) הישובים והאתרים הצבאיים;
--- סוף עמוד 143 ---
(2) איזור C;
(3) ישראלים;
(4) כל עניין הנוגע לביטחון החוץ של האיזור, לביטחון ולסדר הציבורי של הישובים, האתרים הצבאיים וישראלים;
(5) ביטחון וסדר ציבורי במקומות המצויים תחת אחריות ביטחונית של ישראל; וכן
(6) כוחות ותחומי אחריות אחרים הנתונים בידי מפקד כוחות צה"ל באיזור לפי הסכם הביניים, לרבות הכוחות ותחומי האחריות שלא הועברו למועצה בהסכם זה".
הוראה פרשנית רלבנטית היא סעיף 6(ב) למנשר האמור, שזה לשונה: "קביעת מפקד כוחות צה"ל באזור כי כוחות ותחומי אחריות מוסיפים להיות בידו תהיה מכרעת לעניין זה" (מצוטט שם, שם, בתחתית עמ' 852).
לשלמות התמונה ראוי לציין את סעיף 7 לאותו מנשר, המורה כי "הדין ותחיקת הביטחון החלים באזור ביום הכניסה לתוקף של מנשר זה יעמדו בתוקפם, כל עוד לא בוטלו, שונו או הותלו, בהתאם להוראות מנשר זה או להוראות הסכם הביניים" (מצוטט שם, בעמ' 853, מול האות א).
237. השופט זמיר מסביר את הדומה שבין חוק היישום הישראלי לבין המנשר הצבאי, ככל שהדבר נוגע למקומו המשפטי של הסכם הביניים.
וכך הוא כותב (פרשת וופא, שם, בפיסקה 5, עמ' 853, בין האותיות ה-ו):