246. התובעים השתיתו את עיקר תביעותיהם על הטענה כי לנתבעת אין סמכויות לעצור את התובעים, והיא עצרה אותם שלא לפי הדין, ובהעדר צווי מעצר תקפים. את הראיות לטענות אלו, פרשו התובעים על פני רוב סיכומיהם.
247. הנתבעת, מצידה, הציגה את עמדתה ביחס לתובעים, אותם חילקה לשתי קבוצות: בעלי תעודת זהות פלסטינית, ובעלי תעודת זהות ישראלית, כאשר ביחס לכל אחת מן הקבוצות, הציגה הטיעונים שונים, במעט.
248. לגבי מעצרם של אלו המחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות, טענה הרש"פ כי לגביהם לא יכולה להישמע טענת ב"כ התובעים כי מעצרם נעשה שלא כדין; עמדת הרש"פ היא כי היא מוסמכת לעצור את התובעים המחזיקים בתעודות זהות פלסטיניות, וזאת לפי החוק הפלסטיני שחל על הנתבעת, ועל תובעים אלו בעצמם.
--- סוף עמוד 149 ---
249. אשר למעצרם של אלו מבין התובעים, אשר טוענים להיות בעלי תעודות זהות ישראליות, מבהירה הנתבעת כי, לכל היותר, ניתן לראות בהם "תושבים" של מדינת ישראל, משום שאף לא אחד מהם הציג תמצית רישום ממשרד הפנים הישראלי, שיש בו כדי להוכיח את אזרחותו הישראלית. טענת הנתבעת היא, כי ביחס לאותם בעלי תעודת זהות ישראלית, על פי מכלול החקיקה התקפה בתחומיה, לא ניתן למנוע ממנה לעצור את מי שפגע באינטרסים החיוניים שלה, ואשר גרם נזק לאזרחיה ולמוסדותיה של הרש"פ, גם אם הוא בעל תעודת זהות ישראלית.
250. הנתבעת הגישה לבית המשפט את תרגומי החוקים המקנים לה, לשיטתה, סמכויות מעצר, והיא טוענת כי לא יכול להיות חולק על כך כי לנתבעת, כישות ריבונית, בעלת סמכויות ביצועיות, מוקנות זכויות לעצור את מי שחשוד בביצוע עבירות על החוק הפלסטיני, אשר חל בשטחה. הראיות שהגישה, והעדים שהובאו מטעמה, מעידים על כך שכל מי שנעצר, נעצר כדין.
מקום שלא ניתן היה להביא כראיות את צווי המעצר לגבי כל אחד ואחד מבין התובעים, טענת הרש"פ היא, כי הדבר נגרם עקב פלישת צה"ל לאזור יהודה ושומרון, דבר שגרם לנזקים או להרס של מבנים או של משרדים של הרש"פ, ושאחת מתוצאותיהם היא חוסר במסמכים. מטעם זה, לטענת הרש"פ, לא יכולה הייתה להגיש – במסגרת הגנתה – ראיות ומסמכים התומכים בטיעוניה, לפיהם מעצרם של התובעים היה כדין, וכי לכל מעצר יש אסמכתא כתובה במסמך.
251. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי צווי המעצר נגד התובעים, הוצאו על ידי גופי המנגנון השונים של הרש"פ, כל אחד בהתאם למתחם הסמכויות שהוענקו לו, על פי הדינים המחייבים והחלים בתחומי הרש"פ. הנתבעת סבורה כי די בכך כדי להוכיח כי המעצרים נעשו כדין.