5583. כזכור, סעיף 223 הנ"ל כלול בתוספת השלישית לצו בדבר הוראות ביטחון והוא מהווה עבירה ביטחונית מובהקת, גם בשטח A (מתוקף סעיף 10(ו) לצו בדבר הוראות הביטחון).
5584. מעבר לכך ייאמר, כי עבירות שתכלית ביצוען מופנית נגד עצם קיומה של מדינת ישראל או כנגד ביטחונה, כגון: סיוע לאויב במלחמתו נגד ישראל, בגידה, ריגול ופעילות בארגון טרור, והן חלות על האזור מכוח החקיקה הירדנית התקפה שם, אשר הרש"פ "מסבה" אותן כנגד מדינת ישראל – מצויות בסמכות שיפוט ומעצר ישראליות גם בשטח A, משום שאלו עבירות ביטחוניות מובהקות, על פניהן ועל פי תוכנן, מהותן והגדרתן.
5585. פרשנותה של הרש"פ לחוק הפלילי הירדני עומדת בסתירה להתחייבויותיה בהסכם הביניים, ואף בסתירה לתחיקת הביטחון. אין להשלים עמה. הנתבעת, מצידה, עשויה להציג את המעשה האמור כ"בגידה" (סעיף 111 לחוק הפלילי הירדני, מס' 16, לשנת 1960). מדובר בעבירות ביטחון מובהקות, הנוגעות לישראל, וסמכות השיפוט בעניינן היא סמכות ישראלית. וכך גם לגבי סמכויות המעצר.
5586. כפי שהבהרתי בעבר, ייתכנו מקרים, שאינם רלבנטיים לפרק זה, שבהם ייתכן והסמכות תהיה בידי הרש"פ, כמו: ריגול לטובת מדינה פלונית – שאינה ישראל – נגד הרש"פ עצמה.
5587. אולם, כאשר נוטלת הרש"פ סעיף המכוון, על פי תכליתו, להגן על אינטרס "הריבון" באזור (כאשר הריבון לצורך העניין הוא מפקד האזור), ומייחסת לו פרשנות סותרת את אותו אינטרס, אין הדבר משנה את המהות הפנימית של אותה עבירה. המשמעות היא, כי המעשה נמדד על פי טבעו: האם היה בו כדי לפגוע בביטחונה של מדינת ישראל או בביטחון האזור.
--- סוף עמוד 182 ---
5588. האישום האופציונאלי השני, הינו סיוע בפועל להריגת אותו מבוקש (או מבוקשים אחרים). או אז נכנסים מעשיו של התובע בגדרן של עבירות על פי סעיפים 209 [גרימת מוות בכוונה] ו-210 [הריגה] לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009, אלה מנויות בתוספת השלישית לאותו הצו, ועל כן, הן אינן בנות מעצר, על ידי הרש"פ, גם באזור A.
5589. מעבר לכך, במקרה דנן הוסף לעבירה, לגירסת הנתבעת, יסוד של מניע לאומני.
5590. כאשר הנתבעת, אשר לא ראתה לנכון באותה העת, לפעול כנגד פעילות טרור, סברה כי פעילותו של התובע עומדת בניגוד ל"סדר יומה", בהקשר לפעילויות טרור, ושיוותה מניע לאומני לפעילותו, אות היא כי היה במעשיו הלכאוריים של התובע כדי להשפיע לטובה על ביטחון האזור, וכי הנתבעת לא חפצה בהשפעה זו.