5591. מעשה זה הינו בסמכות שיפוט ישראלית של בתי המשפט הצבאיים, ואילו פעילותה של הרש"פ כנגד אותם משתפי פעולה, נעשתה בחוסר סמכות.
5592. להזכיר, כי מעשיה של הרש"פ, אשר עשתה דין לעצמה, ועצרה את מי שמעשיו אינם בתחום סמכותה, ניתנים לשיפוט במסגרת בתי המשפט הישראליים, בהתאם לסמכותם השיורית של ישראל, לפי חוק יישום הסכם הביניים.
5593. העולה מפרק זה הוא, כי עילת התביעה של התובע, בשל עילת המעצר הבלתי חוקית של הנתבעת, מביא לתוצאה המשפטית לפיה אחראית הנתבעת, בנזיקין, בעילת כליאת שווא, בגין מעצרו של התובע מיום 12.2.01 ועד ליום 4.4.02.
עא.11 ראשית ראיה לעניין העינויים
5594. התובע, פירט את הסבל שלו מעינויים רבים, במהלך תקופת כליאתו, בידי הרש"פ.
--- סוף עמוד 183 ---
5595. התיאור הראשון למעשיה של הרשות, הובא על ידי התובע, בעמ' 1, לתצהירו מיום 17.8.04:
"...והחקירה אצל הרשות הפלסטינית זה שווה לגיהינום. היו מאיימים עלי כל הזמן, להרוג אותי, ואומרים: זה דחוף לקבור אותי. היו קושרים הידיים שלי למעלה ומרימים אותי עד שהאצבעות של הרגליים יהיה יותר גבוהות מהרצפה, בצורה שהרגל לא תיגע ברצפה, אלא רק האצבעות. וזה היה נותן לי כאבים חזקים ונפיחות בידיים וברגליים. וגם היו מכבים סיגריות שלהם על כל חלקי גופי. ואני לא יכול לשכוח את זה, כי [יש] סימנים של כוויות נמצאים בגופי. מצד שני, היו מדליקים אש בפלסטיק, ושופכים על הרגליים שלי, וגם יש סימנים מזה.
וכל אחד שהיה נכנס למחלקה של החקירה, היה מרביץ לי, או ביד שלו או נותן לי מכות ברגליים שלו. ובחקירה הייתי תלוי, כמו חיה מתה. וזה במשך עשרים ושישה ימים. הימים היו הימים הכי קשים בחיים שלי, עד שאני הודיתי בדברים שעשיתי, וגם בדברים שלא עשיתי, כי הם רצו שיהיה ככה.
... ואז שוב העבירו אותי לכלא בשכם, שהוא דומה לבית קברות, עם הרבה שומרים. וגם שם קבלו אותי קבלת פנים, עם מכות הכי חזקות, עם כבלים של חשמל + מקלות, וגלחו לי כל שיער, והיו מושכים אותי על הרצפה".
5596. בעמ' 2 לאותו התצהיר כתב התובע:
"בכלא התחילו בעינויים הכי קשים והכי מגעילים + מכות. הייתי שוטף ומטאטא ומנקה. והיו מכריחים אותי ללכת על ארבע איברים (ידיים + רגליים) על הרצפה, כמו חיות. וכל פעם שאחד מהמקורבים שלהם נהרג, היינו מקבלים חלק גדול מהעינויים והמכות. וכמה פעמים היו מוציאים חלק מהאסירים, ומרביצים להם. הם שברו לי כמה שיניים, והיה לי גשר בפה. וביום אחד נתנו לי מכה בכבל על הפנים, ואז נשבר לי גשר שיניים, ובמשך שבועיים נשאר סימן של הכבל על הפנים שלי. ומנעו ממני ביקורים, עד שהסימן על הפנים נעלם. לפעמים, במשך החקירה בכלא הייתי משתין במכנסיים שלי, כי לא היו נותנים לי ללכת לבית שימוש. אחד מהשומרים