5768. העדות של התובעים כי המנוחה ר.א. נמצאה בידיה של הרש"פ, מסייעת להקים את התנאי השני של סעיף 54 לפקודת הנזיקין 1944, כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, מה שיאפשר את הנאת התובעים מעמימות הנסיבות החלה בעניינם, והבאה בגדרו של סעיף 54 לפקודה, אך היא אינה מסייעת בפסיקה ממש של פסק הדין.
--- סוף עמוד 221 ---
5769. בנסיבות העניין, ולאור הימנעותה של הנתבעת מהבאה של עדים רלבנטיים, על אף שאלו היו בידיה או בשליטתה, אני מוצא לנכון לקבל את עדות שני בני משפחה אלו, ולקבוע כי עדות יחידה זו תהיה קבילה, לצורך בחינת התקיימותו של סעיף 54 לפקודת הנזיקין.
5770. עתה יש להמשיך בבחינת השאלה, האם יש בנסיבות העניין, כולל עדות זו, כדי להעביר את נטל ההוכחה אל הרשות, להוכיח כי ידה לא הייתה במותה של המנוחה ר.א.?
5771. להזכיר, כי בחינת העברת נטל ההוכחה נעשית בהתאם לסעיף 54 לפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944, החלה עדיין באזור (ולא בהתאם לסעיף 41 לפקודת הראיות [נוסח חדש]) וזאת בהתאם לקביעתי, בחלק הכללי (פיסקאות 486-496 לפרק יג.4, שכותרתו היא "יישום אמות המידה שנקבעו בפרשת ינון על התיקים שבפניי").
5772. זוהי לשונו המדויקות של סעיף 54 לפקודת הנזיקין האזרחיים, 1944:
"חובת הוכחת רשלנות במקרים מסויימים
54. בכל תביעה משפטית על נזק כל-שהוא, שבה יוכח –
(א) כי הנטען לא ידע, או לא היתה לו אפשרות לדעת, את המסיבות הממשיות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק, וכן
(ב) כי הנזק נגרם על-ידי איזה רכוש, שעליו היתה לנטען שליטה גמורה,
ויתלבן לבית-המשפט כי אירוע המקרה, שגרם את הנזק, מתיישב אם אי-שמירתו של הנטען על זהירות מסתברת, יותר מאשר עם שמירתו על זהירות כזאת, תהייה על הנטען חובת-ההוכחה, שלא היתה רשלנות, אשר הוא אחראי לה, בקשר אל המקרה אשר הביא לידי הנזק.
--- סוף עמוד 222 ---
5773. סעיף זה לבש לאחר מכן את צורתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], והעקרונות המוצגים בו זהים. אעיין בכל אחד מן התנאים, בנפרד.
5774. התנאי הראשון הוא כי התובע לא ידע ולא יכול היה לדעת מה הם הגורמים שהביאו לנזק. לא יכולה להיות מחלוקת בקשר לקיומו של תנאי זה בנסיבות פרק זה. אימה של המנוחה, תובעת מס' 25, העידה כי אנשי הרש"פ באו אל ביתה, ולקחו את המנוחה; תובע מס' 24, ראה את אחותו, ר.א., כשהיא מוחזקת במעצר בידי הרש"פ, והוא נקרא ביחד עם אימו, תובעת מס' 25, כדי לקבל את גופת המנוחה לידיהם. האירועים שהתרחשו בין לבין, הינם בבחינת נעלם, מבחינתם של התובעים.