--- סוף עמוד 229 ---
5803. דעתי נוטה, כי מתן אינפורמציה אודות משתפי פעולה, מהווה היא עצמה מעשה העלול להפר את הסדר, ועל כן, במירב המקרים, יהיה נתון תחת סמכות שיפוט ישראלית (ראה והשווה לפיסקה 2547 לעיל).
5804. בנוסף, במעצר של קרובי משפחתו של משתף הפעולה יש כדי לערער את ביטחון התושבים באזור, הרבה מעבר למעצרו של משתף פעולה ספציפי, מפני שהחשש והפחד של אדם מפני מעצרו, בגין מעשיו של קרובי משפחתו, אשר אין לו שליטה על מעשיהם, חמור ולא פחות מאשר חששו של אדם מפני ענישתו בגין מעשים, שבחר הוא עצמו לבצע.
5805. בהקשר זה, נקבע בע"פ 3511/90 מדינת ישראל נ' מחמד ג'מיל עניזאן, פ"ד מו(3) 781 (1992), כי סמכות השיפוט בגין מעשים המיועדים לפגוע במשתפי פעולה עם ישראל, הינה סמכות שיפוט ישראלית.
5806. מכאן שתובעת מס' 25, במובחן מתובעים בגין כל כליאת שווא אחרת, רשאית הייתה להגיש תביעתה בבית משפט ישראלי.
5807. רק לאחר קביעה זו, יש לבחון את טענותיה של תובעת 25 לגופן.
5808. מסכת הראיות בעניין מעצרה של תובעת זו, מחייבת דיון מהותי בעצם קיום המעצר, וזאת במובחן מכלל התובעים.
לגבי כלל התובעים אשר לא המציאו אישור מאת גורם אובייקטיבי למעצרם, נעזרתי בסיוע אחר שהתגלה מן הראיות בתיק, כדי לקבוע ממצא בדבר עצם המעצר או בהודאתה של הנתבעת עצמה בביצועו של המעצר.
5809. ברם, בענייננו, הנתבעת לא נדרשה על ידי ב"כ התובע לענות על שאלון בעניינה של התובעת עצמה, אלא רק בעניין כליאתה של המנוחה ר.א.
5810. על כן, הראיות שבפניי, ביחס למעצרה של תובעת 25 עצמה, הן אלה: עדותה של התובעת עצמה; ועדותו של בנה, שיש בה רק סיוע, משום שלא ראה את מעצרה של האם, במו עיניו, ולו משום שהוא היה אז במעצר אצל הרש"פ (ראה דבריו, בעמ'
--- סוף עמוד 230 ---
1192, לפרוטוקול מיום 27.4.14 ודברי התובעת בעמ' 25 לתצהירה, מיום 10.5.04), אלא שמע על כך, ככל הנראה, מאמו (תובעת מס' 25), כאשר השתחרר ממעצרו שלו.
5811. זו היא לשון תצהירה של תובעת מס' 25, בנוגע למעצרה שלה (עמ' 1, לתצהיר מיום 10.5.04):
"בתאריך 25.8.02, הרשות הפלסטינית עצרה את הבן שלי ע.א., וזה היה בצהרים, אחר כך, בשעה חמש אחרי הצהריים, באו אנשים מהרשות ולקחו את הבת שלי ר.א. אחרי שעתיים, בשעה שבע בערב, באו אנשי הרשות ולקחו אותי לאל מוקטעה בטול כרם, אל הביטחון המונע, והתחילו העינויים שלהם איתי בפראות. אמרו לי הילדים שלי ע.א. + ר.א., הם הודו בחקירה, שהם לקחו פצצה מהאח שלי..., וזה הרג את ראאד אל כרמי. אני אמרתי להם, שאני לא מדברת עם אחי.., ואין לי שום קשר איתו, וזה דיבורים לא נכונים. בשעה ארבע בבוקר, שחררו אותי; אבל הילדים שלי, ע.א. ור.א., נשארו באל מוקטעה, אצל הביטחון הפלסטיני".