5812. תובעת זו לא הגישה כל ראיה נוספת מטעמה, וטענותיה בעניין כליאתה שלה, מהוות עדות יחידה, המחייבת הנמקה כתנאי להעדפתה, או סיוע מתוך חומר הראיות.
5813. הסיוע היחיד בעניינה של האם, היא עדותו של תובע מס' 24, הבן, והשאלה הראשונה הנשאלת היא, האם ניתן לקבל את עדותו של הבן כסיוע לעדות אמו? שאלה זו נענתה למעלה בחיוב.
5814. השאלה השנייה והרלבנטית היא, האם עדותו של הבן מהווה עדות קבילה, במסגרת החריג לעדות שמיעה, שבסעיף 9 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971? שהרי בנה של התובע שמע על מעצרה של אמו מפיה, כאשר השתחרר ממעצרו, והוא לא מעיד על מעצרה ממקור ראשון.
5815. הדין הרלוונטי בענייננו הוא הכלל הראייתי הפסיקתי, בענין res gestae (ראו: פסק דינה של השופטת – כתוארה אז – מרים בן פורת (עת כיהנה בבית משפט זה) ב-ת"א (מחוזי
י-ם) 223/64
--- סוף עמוד 231 ---
אפריאט נ' אבוטבול, פ"מ נ"ח 3 (להלן: ענין אפריאט)). במסגרת חריג זה, נכללת אימרה ספונטנית, תוך כדי התרחשותו של אירוע מרגש או בגינו.
בענייננו, הייתה מתקבלת עדותו של הבן, אילו העיד כי אימו סיפרה לו על מעצרה, בהזדמנות הראשונה בה ראתה אותו, ותוך כדי סערת הנפש בה הייתה שרויה עקב המעצר.
5816. כך מתיאור חריג זה בספרו של יעקב קדמי, על הראיות, חלק שני (2009), עמ' 590 (ההדגשות במקור):
"הדגש מושם כאן על שניים אלה: ראשית – על ה'ספונטניות', לאמור: על כך שהאמירה 'נפלטת' כתגובה מיידית ללא שהות למחשבה; ושנית – על
ה'בו-זמניות', לאמור: על כך שהאימרה נאמרה בזמן ההתרחשות המסעירה, כשהגורם המסעיר שולל מתן דעת לאמירת כזב.
שני היסודות כאחד, באים להבטיח כי – לכאורה לפחות – אין לחשוש לאמיתותה של האמירה מנקודת ראותו (הסובייקטיבית של האומר, כמובן)".
5817. לאור הקריטריונים הללו, יש לבחון את דברי התובע 24.
וזו הייתה לשונה של עדות התובע (עמ' 1200, לפרוטוקול מיום 27.4.14):
"ש. גם אמך הייתה עצורה?
ת. נכון.
ש. היא ידעה מה עבר עליך באותם ימים?
ת. כן".
--- סוף עמוד 232 ---
5818. כלומר: התובע לא העיד כי הוא שמע את אמו מספרת על מעצרה, ברגע שנפגשו. כל אשר אמר התובע הוא, כי הוא יודע שאמו נעצרה, אף היא.
5819. אין מדובר אימרה ספונטנית, שיצאה מפיה של אימו, תוך כדי התרחשותו של אירוע מרגש או בגינו; והעד – התובע 24 – אף איננו טוען לכך.
5820. כל אשר אמר העד – התובע 24 – הוא כי ידוע לו שגם אמו הייתה עצורה, במועד חופף למועד בו היה הוא עצמו עצור, בידי הרש"פ.