וכך הוא כותב (עמ' 618):
"לפי הסכם עזה-יריחו, סמכויות החקיקה של הרשות הפלשתינאית הממונה, היו כפופות לסמכות וטו ישראלית אפקטיבית. לעומת זאת, במהלך המשא ומתן על הסכם הביניים, הוחלט, כי אין לכפוף את החקיקה של המועצה הפלשתינאית הנבחרת לווטו ישראלי כזה, היות שהניסיון אשר נרכש תוך כדי ביצוע הסכם עזה-יריחו, מוכיח כי רסן זה אינו פרקטי לשני הצדדים. הסתבר, כי, מחד גיסא, העול שהוטל על הפלשתינאים, בשל הרצון להגיש לאישור ישראלי מוקדם כל חוק או תקנה, היה כבד מידי, הן מבחינה מעשית, הן מבחינה פוליטית. מאידך גיסא, גם על הישראלים הוטל נטל כבד, בשל הצורך המתמיד לעקוב אחר כל חוק או תקנה פלשתינאיים, לתרגמם לעברית ולבחון האם החקיקה הזו עולה בקנה אחד עם ההסכם, וכל זאת בתוך תקופה של 30 יום ממועד הפרסום של כל דבר חקיקה. לפיכך, הסכם הביניים אינו מציב עוד את הדרישה שכל החקיקה הפלשתינאית תוגש לאישור ישראלי מוקדם, אלא קובע בפשטות כי סמכות החקיקה של המועצה יכולה לבוא לידי ביטוי רק בתחומי סמכותה (סעיף XVIII)".
268. התייחסתי לסעיף האמור מתוך הסכם הביניים ואף ציטטתי אותו בפיסקה 263 לעיל, וגם הפניתי את תשומת הלב לחובת הראיס שלא לפרסם חקיקה שאינה עומדת בדרישות אותו סעיף (ראה: פיסקה 264 לעילׂ).
269. מכל מקום, בהעדר סמכות וטו של ועדה משפטית (כפי שהיה בשלב הראשון של הסכם עזה יריחו, כפי שהסביר זינגר בתחילת הקטע שצוטט בפיסקה 267 לעיל),
--- סוף עמוד 155 ---
המשמעות המשפטית היא כי בכל מקרה שבו צד טוען – בפני בית משפט ישראלי – לגבי תוקפו של חוק שנחקק לאחר 1995 על ידי הרש"פ – עליו הנטל לשכנע את בית המשפט כי אותו חוק נמצא בתוך ד האמות של סמכות הרש"פ.
אם לא ישוכנע בית המשפט כי כך המצב, התוצאה תהיה כי החוק האמור, התיימר לחול, אך מבחינה משפטית, אין לו תוקף. זאת רשאי וחייב בית המשפט הישראלי לבחון, כאשר הוא נדרש לאותו דבר חקיקה, בין כטענת הגנה ובין כעילת תביעה.
נטל זה מונח על כתפי הטוען לסמכות לחוקק, קרי: הרש"פ, שכן היא זו הטוענת להסתמכות על החוקים הללו ולהיותם תקפים.
270. על פי הסכם הביניים, לרש"פ הוענקו סמכויות מוגדרות ומתוחמות היטב, ומה שלא הוענק לרש"פ, נותר בסמכות השיורית של צה"ל, אשר על פי המשפט הבינלאומי הפומבי הוא הריבון דה-פקטו בשטח של אזור יהודה והשומרון, מאז 1967 (ראה גם: פיסקה 239 לעיל).
ניתן לראות בכך מעין "תקיפה עקיפה", או "ביקורת עקיפה", בה מוסמך בית משפט לנקוט בין היתר, על פי סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, הקובע כי (ההדגשה הוספה):