אין מסמכי הלוואה שכן אלו בוערו, עובדה שיש לזקוף לחובת התובעים נוכח השיהוי בתביעתם. גם לשיטת התובעים בתקופה זו לא בוצעו משיכות לא תקינות.
הכרעה: בתקופת ההלוואה הנדונה הבנק לא היה חייב בשמירת מסמכי ההלוואה. הנטל להוכיח את הטענה שמדובר בהלוואה מזויפת נשאר על לקח.
מתוך דף החשבון של הבנק, עולה כי בתאריך 10.11.89 נלקחה הלוואה בסכום של 20,000 ₪. הלוואה זו נפרעה בתאריך 7.5.90, בצירוף ריבית בסכום של 1,917.50 ₪ (בדפי החשבון מופיע החיוב במסגרת סכום כולל של 21,917.50 ₪ בתאריך 7.5.90 – נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 29 ו- 32). הלוואה זו נלקחה שבוע לאחר שנלקחה ההלוואה הקודמת בסכום של 60,000 ₪ ושמונה ימים לאחר שנפרעה לחשבון הלוואה קודמת בסכום של 70,000 ₪ (73,412.50 ₪ כולל הריבית ששולמה בגינה). הלוואה זו יחד עם ההלוואה הקודמת בסכום של 60,000 ₪ נועדו, כך נראה, לכיסוי פרעונה של
--- סוף עמוד 168 ---
ההלוואה בסך 70,000 ₪ שנפרעה, בצירוף הריבית עליה, מספר ימים לפני לקיחתן.
חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
יח. הלוואה מיום 7.5.90 בסכום 130,000 ₪. הריבית שחויבה 6,377.50 ₪.
לקח: התקבל העתק הלוואה בחתימת לקח (נספח 69ב לתצהיר שפרבר). קיימת ההכחשה הכללית של לקח שלא ביקש את ההלוואות מהבנק.
הבנק: הוצגה בקשת האשראי (נ/18) והוצג הסכם ההלוואה חתומים על ידי לקח (נספח 69ב' לשפרבר). לקח הודה בעדותו שמסמכיה של ההלוואה נושאים את חתימתו (עמ' 578, שו' 27-1 לגבי הסכם ההלוואה; עמ' 579, שו' 7-2 לגבי בקשת האשראי).
הלוואה זו הינה גלגול של 3 הלוואות קודמות שנפרעו בימים 26.4.90 (43,900 ₪), 3.5.90 (65,850 ₪) ו- 7.5.90 (21,917.40 ₪) – אלו הלוואות שנלקחו בהתאמה בתאריכים 26.10.89 (40,000 ₪), 5.11.89 (60,000 ₪) ו- 10.11.89 (20,000 ₪) ואשר לקח טען בתצהירו כי מדובר בהלוואות מזויפות אך חזר בו מכך בדיון.
ההלוואה כיסתה את יתרת החובה שנבעה מפרעון הלוואות אלו ומהווה למעשה גלגול שלהן (עמ' 582, שו' 15 – עמ' 583 שו' 25). גם במקרה זה לקח העדיף לקחת הלוואה במקום למכור ני"ע כאשר באותו מועד היה לו שווי תיק ני"ע בסך 1.6 מליון ₪. באותה תקופה לא בוצעו משיכות לא תקינות גם לשיטת התובעים. הלוואה זו גולגלה בהלוואה שנלקחה ביום 5.11.90. הבנק מעיר כי חיוב הריבית בגין ההלוואה הוא סכום של 6,337.50 ₪ ולא 6,377.50 ₪ כפי שנטען על ידי לקח.