--- סוף עמוד 216 ---
ללקח גם היו ניירות ערך בשווי גבוה בעת שלקח חלק גדול מההלוואות, והוא העדיף לקחת הלוואות ולא למכור נייירות ערך משיקולים כלכליים שלו, כפי שאמר:
"ש. למה לא מכרת ניירות ערך מהחשבון הזה כדי לכסות את יתרת החובה אלא לקחת הלוואה?
ת. כנראה גם מבחינה כלכלית היה כדאי לי" (עמ' 556, שו' 27-25).
וכן:
"ש. אתה לפני רגע אמרת...
ת. זה נכון" (עמ' 559, שו' 14-10).
158. לקח תבע בכתב התביעה בפרק זה את הריביות ואת העמלות שחויב בהם בגין ההלוואות. עם זאת, בנספח 4 שצרף לסיכומיו שבו פירט את סכומי הריביות הנתבעים על ידו, לא הזכיר כלל את עניין העמלות. משכך, לא הייתה התייחסות לעמלות. עם זאת, בכל מקום שנדחתה התביעה לגבי הריביות, ממילא נדחית גם התביעה לעמלה בגין אותן הלוואות.
בסיום פרק זה ייאמר, כי גם אם היינו הולכים לשיטתו של לקח לפיה כל ההלוואות שפורטו על ידו בתביעה לא נעשו על ידו ומרצונו, למעט הלוואות שנלקחו על ידו לטענתו בשל מצוקה, וכי מדובר בהלוואות שרוט העמיד לחשבונות על מנת לכסות יתרות חובה שרוט עצמו גרם להם עקב המעילות והגניבות מהחשבונות, ועל כן אין לחייבו בריבית ועמלות בגינן, גם אז לא ניתן היה לקבל את תביעת לקח בפרק זה ולהחזיר לו את הריביות שבהן חוייב. זאת, משום שרוט אמר בהודעתו במשטרה שרק לקראת סוף התקופה ב- 99 הוא ביצע לקיחת הלוואה ע"ס 550,000 $, שהיא ההלוואה שלמיטב זכרונו הוא ביצע בשמו של לקח (הודעת רוט – נספח 1 לחו"ד יריב, גליון 4, שו' 94-93), וכן ש"ב- 99% מדובר בהלוואות אמיתיות שהלקוח לקח" (שם, גליון 7, שו' 172-171).
כמו כן, משום שאין ספק כי חלק גדול מיתרות החובה נובע מפעולות רכישת מט"ח וני"ע שבוצעו על ידי לקח עצמו. לקח פעל בחשבונות במשך שנים רבות, וביצע מאות ואלפי פעולות בעצמו, שהביאו לו רווחי עתק. לקח השתמש בטכניקות שונות לשם כך, לרבות לקיחת הלוואות, כפי שהוא עצמו אישר בעדותו שהוא לקח מהבנק הרבה הלוואות (עמ' 648, שו' 25), וכן המרות, רכישות ומכירות של ני"ע, רכישות ומכירות של מט"ח במטבעות זרים שונים כדי ליהנות מפערי השערים, ועוד. בביצוע כל הפעולות הנ"ל נכנס לקח ליתרות חובה שהיה מכסה אותן, בין היתר, באמצעות
--- סוף עמוד 217 ---
לקיחת הלוואות או מכירת ני"ע. אין כל אפשרות לדעת ולהבדיל בין יתרות חובה שנוצרו על ידי פעולות אלה של לקח ליתרות חובה שנוצרו על ידי פעולותיו של רוט, כשהיתרות הינן מעורבבות בעקבות פעולות של שניהם ואי אפשר לדעת מה חלקו של כל אחד ביתרות החובה שהיו בכל עת. מסיבה זו לא ניתן גם לזכות את הבנק בריבית על יתרות חובה שהיו בחשבונות לקח.