דברים אלו מוכחים באופן בלתי ניתן לסתירה, מהראיות אשר הוצגו לעיל בעניין מעטפות חמנית ויקינטון.
כך עולה מהמסמך שהכתב בדפיו האחרונים של בלוק הכתיבה שמהווה חלק ממוצג ת/88, אשר הוצג לעיל.
וכן אף עולה מהמסמך שסומן בנומרטור ז77, שאף הוא חלק ממוצג ת/88, שכותרתו "תחשיב מעט. בחירות", כאמור לעיל.
דבריו של כהן באשר להתחשבנויות רוחב – לאו דווקא באותו סוג של מעטפות, תואמים אף את דברי רוני טל אותם ביקשה המאשימה לקבל לפי סעיף 10א. אלו דברי טל:
"ש. אני מבקשת את הדברים שהעד לא נזכר בהם לקבל לפי 10/א מתוך ההודאה שלו. העד נשאל בשורה 384 ברגע שהדיון נעשה על בארי עלו התחשבנויות נוספות לגבי לקוחות שונים, נשאל אז מה הקשר ליאיר ואיציק כי אז אחרי התפתח ויכוח ביניהם שאת זה עוד העד אמר אבל את ההמשך בנוסח של אני נתתי לך כמות כזו וכזו עבור לקוח פלוני ולכן מגיע לי לעבוד עם בארי או לקבל עבודה אחרת, ונשאל הוא כשהם אומרים לקבל או לתת הם מתכוונים לתיאום מכרזים אחרים? הוא משיב כן, על אלו לקוחות בדיוק דובר פרט לבארי? אני לא זוכר, כמדומני דובר על המדפיס הממשלתי והבחירות. הדברים האלה שרשומים כאן נכונים?
ת. אם אני חתום שם אז זה נכון.
ש. אתה חתום כאן?
ת. כן.
ש. אז הם נכונים?
ת. כן." (פרו', ע' 495).
סיכום עניין מכרז הבחירות
108. לאור העדויות של כהן ושל טל, בשילוב עם הראיות שהובאו הן בפרק שעסק במכרזי החמנית והיקינטון והן בפרק זה, אני קובע שהתמונה האמיתית הינה שמכרזי הבחירות היו עבודה אחת מיני רבות, אשר ביניהן נערכו התחשבנויות רוחב.
ראיה לכך הינו המסמך שסומן בנומרטור ח66, הנ"ל, אשר כאמור לעיל עורך התחשבנות על פי כלל העבודות ללא קשר לסוגן.
--- סוף עמוד 174 ---
ממכלול הראיות עולה כי עבודת הבחירות היתה בין העבודות אשר חולקו בין הצדדים ולאור החריגה של 6 מיליון מעטפות, נדרשה גברעם להעביר עבודות אחרות לדפרון.
מוצג ת/77 – "התיק החום"
109. אחד המוצגים המשמעותיים מבחינת ראייתית בתיק זה, הינו תיקיה חומה מקרטון אשר נתפסה במהלך החיפוש בביתו של ירון וול – בחדר השינה, בארון הבגדים (להלן ולעיל: "התיק החום"). תיק זה הינו תיק מסמכים, אשר לטענת המאשימה מהווה ראיה עצמאית נפרדת לקיומו של הקרטל.
המאשימה מייחסת משקל נכבד לעובדה כי תיק המסמכים נמצא בארון הבגדים בחדר השינה של הנאשם, אולם כפי שעולה מעדויות החוקרים, המדובר בבית קטן אשר מלבד התיק החום היו בארון אף אלבומים ומסמכים אישיים אחרים. לו היה מדובר במקום מחבוא, אזי ספק אם הנאשם היה בוחר את המקום בו הוא מאכסן מסמכים רבים נוספים דרך קבע. על אף זאת, החוקרת מילי בך העידה שנאשם 1 היה חסר סבלנות וניסה בכל דרך למנוע את הכניסה לביתו או לקצר את השהות שם (פרו', ע' 1101). התנהגות זו הינה התנהגות מחשידה המקנה לממצאים אשר נתפסו בבית הנאשם משקל נוסף. ברי כי אדם אשר אינו מחביא בביתו ממצאים המעלים חשד לביצוע עבירה, לא היה מנסה למנוע את החיפוש ולקצרו ככל האפשר.