בסופו של יום, נקבעה ההלכה באלו המילים:
--- סוף עמוד 177 ---
"מהי אופיה וחומרתה של חוסר החוקיות או אי ההגינות שהיו כרוכים בהשגת הראיה. הדעת נותנת כי אין דינה של הפרה טכנית, זניחה או קלת-ערך של כללי החקירה התקינה, כהרי הפרה חמורה של כללים אלה תוך פגיעה משמעותית בזכות-יסוד מרכזית של הנחקר. בדרך-כלל, קבלתה במשפט של ראיה שהושגה תוך פגמים טכניים ושוליים לא תפגע באופן משמעותי בזכותו של הנאשם להליך הוגן, ולפיכך לא תקום עילה לפסילתה. תוצאה זו ראויה שכן "...הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק". (דברי הנשיא זמורה בע"פ 1/48 סילבסטר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד א 5, 19-18; עוד ראו: דבריי בדנ"פ 4603/97 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 160, 197). מנגד, במקרים בהם הראיה הושגה תוך הפרה בוטה של הוראת-חוק מפורשת שנועדה להגן על זכויותיהם של נאשמים בחקירתם, או בנסיבות בהן השגת הראיה היתה כרוכה בפגיעה חמורה בזכות-יסוד מרכזית של הנחקר, יגדל משקלם של הערכים המצדדים בפסילת הראיה. בין שני קצוות אלה של סוגי הפגיעות יש מתחם רחב של אפשרויות. לא כל סטיה מכללי החקירה ולא כל אמצעי שהופעל בחקירה, גם אם אינם מקובלים על בית המשפט, יביא לפסילת הראיה." (שם, ע' 1146).
מוצג ת/77 הינו התיק החום אשר נתפס בחיפוש בביתו של נאשם 1. באשר לאופן ניהול החיפוש העידה החוקרת מילי בך כך:
"ש. או קיי. עכשיו את יכולה לספר לנו על בוקר, הבוקר שבו נפתחה החקירה הגלויה 28.10.02 על השתלשלות העניינים.
ת. כן. הגענו צוות חוקרים קיבוץ גברעם שאני נכחתי. התפצלנו חלק הלכו למפעל. ואני ומאיר גלבוע שהיה בזמנו מנהל מחלקת חקירות הגענו לכיוון ביתו של מר ירון וול. זה היה בסביבות השעה שבע בבוקר. ואז ראינו מכונית בצבע כחלחל מתקרבת לעברנו מאזור שנחזה לפחות להיות הבית שלו. מאיר ביקש ממנו לעצור. חשבנו שאולי זה הוא. וביקש ממנו להזדהות ודיבר איתו, ביקש ממנו לעצור בצד. כי אנחנו מעוניינים לשוחח איתו. אני הייתי בסמוך למאיר. ירון המשיך לנסוע במכונית. מאיר ביקש ממנו שוב רץ אחריו ביקש ממנו שוב לעצור. שוב הוא ככה המשיך לעצור. אז היה ככה איזה סיבובים פעמיים שלוש סבבים ואז הוא עצר בצד.
שוחחנו איתו, הזדהינו. הסברנו לו את מטרת בואנו שאנחנו עתידים לערוך חיפוש בביתו. הצגנו לו את צו החיפוש שהיינו מצוידים בו. הסברנו לו את הפרוצדורה ואז הלכנו סמוך לביתו יש מין רחבה כזאת. ירון ישב והמשכנו לשוחח. הוא לא רצה שנכנס לביתו. הוא אמר מה פתאום מה מגיעים הביתה? אתם תמיד מחפשים במשרדים. אז הסברנו לו שוב, הראינו לו שוב את צו החיפוש שהוא ביקש לראות. הדין ודברים נמשך כחצי שעה הוא ביקש להתייעץ עם עורך דין בהתחלה אם אני זוכרת הוא לא הצליח להשיג אותו. ואחר כך הוא כן הצליח להשיג אותו ושוחח איתו בטלפון. מאיר ביקש ממנו את הטלפון כדי לדבר עם עורך הדין. והחזיר לו את הטלפון. הוא ביקש אחרי שהדברים כבר היו סגורים לסיים את השיחה. ירון לא סיים את השיחה. ומאיר לקח לו את הטלפון וניתק לו את הטלפון. ונכנסנו.