נאשמת 3
124. גברעם טוענת שהמאשימה לא הוכיחה (וודאי שלא מעבר לכל ספק סביר) את המעשים המיוחסים לגברעם לגבי השנים 1995-1997, ואין לקבל את טענתה כאילו די במספר פתקים ושרבוטים בכתב יד, של מאן דהוא, מאותה התקופה על מנת להוכיח כי ניתן לייחס לשותפות את המעשים המיוחסים לה בכתב האישום.
ויודגש, אותם פתקים ומילים בכתב יד, עליהם מבססת המאשימה את טיעוניה לגבי השנים 95-97, (ת/19-ת/28) נכתבו רובם ככולם על ידי מר יוסי נדב, אשר המאשימה עצמה אינה טוענת כי הוא "אורגן" של השותפות, ובטח לא כזה אשר רואים במעשיו ומחשבתו את מעשיה ומחשבתה של השותפות.
דיון
125. הנאשמות 2,3 סומכות את טענתן בין היתר, על לשון דברי ההסבר של הצעת החוק, לפיה "המגמה [של הצעת החוק הינה להביא - י.ש.] לצמצום והגבלה של אחריות התאגיד על דרך הצבת מספר תנאים לכך" (הצעות חוק 2098, מיום א' בשבט התשנ"ב (6 בינואר 1992), עמ' 127). לדבריהן, שינוי החוק נועד לשנות מהמצב אשר נוצר לאחר הלכת מודיעים, ולהפוך את החלת האחריות הפלילית על תאגיד לחריג.
--- סוף עמוד 192 ---
טענה זו כבר נדונה במספר פסקי דין (פרשת הפניקס, ע' 412; פרשת מרדכי כהן, ע' 5414), בהם נקבע כי שינוי החוק אינו שינוי המצב החוקי כי אם הסדרתו. דברים אלו עולים אף מלשון דברי ההסבר להצעת החוק ביחס לס"ק (א)(2). אלו הדברים:
"לפי סעיף קטן (א)(2) ישא תאגיד באחריות פלילית על עבירה רגילה – כלומר, המצריכה מחשבה פלילית או רשלנות – כאשר האדם שעשה את המעשה הוא, לפי סדרי המינהל של התאגיד, בעל תפקיד בכיר בניהול התאגיד עד כדי כך שניתן לראות את מעשהו כמעשה התאגיד ואת מחשבתו הפלילית או את רשלנותו כמחשבה פלילית או כרשלנות התאגיד עצמו;" (שם, שם).
הצעת החוק אינה מצמצמת את נושאי התפקיד אשר את מעשיהם ניתן לייחס לתאגיד אך לאורגני התאגיד, אלא מרחיבה את שיקול הדעת של בית המשפט להחיל את האחריות על התאגיד אף כאשר מדובר על גורם אשר אינו אורגן אולם מבחינה מהותית הינו ניתן ליחס את מעשיו וכוונתיו לתאגיד. דברים אלו עולים בקנה אחד עם סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים, כאמור.
כך בפרשת הפניקס הנ"ל:
"קריאת סעיף 23 מלמדת, כי המחוקק העניק לבית המשפט את שיקול הדעת לקבוע בכל מקרה ומקרה את התשובה לשאלה האם יש לזהות את מעשיו ומחשבותיו של הגורם האנושי, שביצע את העבירה העומדת לדיון, עם מעשיו ומחשבותיו של התאגיד שהוא חלק ממנו. במסגרת זו חייב המחוקק את בית המשפט לבחון ארבעה פרמטרים שהותוו בסעיף 23(א)(2): נסיבות העניין, תפקיד הגורם האנושי, סמכותו ואחריותו בתאגיד. במסגרת מבחן נסיבות העניין, יש לבחון את טיב המעשה, והאם הוא אופייני לפעילות התאגיד והאם נעשה למען התאגיד. שלושת הפרמטרים הנותרים הם מבחני עזר לשם בחינת מעמדו בפועל של האורגן בתאגיד - האם מעמדו של הגורם האנושי בתאגיד הוא כזה שיש לראותו כמי שמעשיו ומחשבותיו הם מעשיו ומחשבותיו של התאגיד." (שם, ע' 412).