"ש. אוקי מה? אתה נזכר עכשיו מה אתה הצעת, כדי לפתור את הבעיה?
ת. אני אמרתי, כדי לעלות להם מחירים לסוחרים האלה, להעלות להם מחירים ולא למכור להם. זה מה שאני טוען ואני תמיד אטען את זה.
ש. מה זאת אומרת להעלות להם מחירים? איך?
ת. לא למכור להם, כשהם ירצו מעטפות, שיקבלו מעטפות לא מהייבוא, לא למכור להם, לתת להם מחירים,
ש. אני מבקשת שוב שתקרא מה כתוב ב-520, על מה אתה נשאל ועל מה אתה משיב.
ת. אתה העלית הצעה בישיבה במלון דן בתל אביב לפני כשבוע, להוציא מחירון חדש, נכון? כן.
ש. אתה זוכר שאתה העלית הצעה להוציא מחירון חדש.
ת. אני העליתי הצעה לסוחרים האלה ספציפית, כדי שלא יהרסו לנו את השוק.
ש. ומה נהיה עם ההצעה הזאת בישיבה?
ת. לא זכור לי שנעשה עם זה שום דבר.
ש. מי עוד יודע על זה, שאתה הולך להעלות את ההצעה הזאת?
ת. סביר להניח, ברור שבטח אני גם מעדכן את ירון." (שם, ע' 232).
נאשם 1 טוען כי מעדותו של מוראש ניתן ללמוד לכל היותר על כך שהיתה בעיית יבואנים וכי היצרנים נדברו ביניהם כיצד ניתן לפתור בעיה זו. לדברי נאשם 1 פעולה זו הינה פעולה עסקית לגיטימית, והואיל ו"בכתב האישום לא נטען דבר כנגד מהלך זה מתייתרת השאלה באם התאגדות של יצרנים לשם העלאת מחיר המוצר שהם מייצרים למתחרים שלהם, מהווה הסדר כובל או שהינה תחרות לגיטימית" (סיכומי נאשם 1, ע' 429).
טענה זו נשמעה גם מפי יתר הנאשמים (סיכומי נאשמים 5,6, ע' 106).
כאמור, באישום הראשון מואשמים נאשמים 1-8 בחלוקת לקוחות, בשיוך לקוחות ובחלוקת מכרזים. לצורך כך הם תיאמו ביניהם את גובה ההצעות, וכן ניהלו התחשבנות ופיצוי אחד את השני על סטיה מהחלוקה. לאור האמור אני מקבל את טענתו של נאשם 1 וקובע כי פתרון "בעיית היבואנים" אינה חלק מהאישום הראשון ועל כן לא ניתן להרשיעו על פי עדותו של מוראש.
--- סוף עמוד 74 ---
עוד טענה שהועלתה על ידי הנאשמים הינה כי עניין המחירון אשר לגביו נשאל מוראש בעדות הנ"ל, רלוונטי אך לבירור האישום השלישי. גם טענה זו בדין יסודה.
לאור האמור, אני מקבל את טענה הנאשמים, וקובע כי המאשימה לא הרימה את הנטל המוטל לפתחה להוכיח כי בפגישה במלון דן תל-אביב ביצעו הנאשמים את הפעולות המיוחסות להם באישום הראשון.
הפגישה במלון דן אכדיה
60. פגישה נוספת, נערכה כשבוע לאחר הפגישה במלון דן תל-אביב במלון דן אכדיה בהרצליה. ביחס למשתתפי ישיבה זו העיד מוראש כך:
"ש. ובישיבה הזאת בדן אכדיה, מי השתתף?