46. ניתן להקיש לעניינינו למקרה שנדון בע"פ 38411-12-11 מדינת ישראל נ' חמו (20.3.12), שם נקבע שכדי להוכיח אכיפה בררנית המבוססת על שרירות, אין די בהצגת פסקי דין לשם השוואה בין עניינו של המבקש לבין האחרים: "כאמור לעיל, אין די בבחינת פסקי הדין כשלעצמם, ועל ב"כ המשיב היה להראות, כי ביסוד ההחלטה להעמיד לדין משמעתי בעניינו, עמדו שיקולים שרירותיים, העומדים בסתירה לקווים המנחים שהציגה המערערת... על הטוען לה, להציג תשתית עובדתית ולפיה עניינו שלו חריג באופן בולט ובלתי מנומק עד כי אין להסבירו אלא בשרירות". כך אני סבורה שגם בעניינינו, אין הנאשמים יכולים להתבסס ולהשוות את עניינם, לעניינם של שרון וארגון בתי החולים הפרטיים לחולים כרוניים בישראל, מבלי להראות שהחלטת המאשימה עמדה על בסיס שיקולים שרירותיים.
47. במקרה דנן, הנאשמים לא הניחו תשתית ראייתית מתאימה ולא הציגו נתונים מהם ניתן ללמוד על אכיפה בררנית. בנוסף, המאשימה בטיעוניה הסבירה את השיקולים שהביאוה לבחור בהליך של הגשת כתב אישום, ושוכנעתי שהיא פעלה בהגינות תוך הפעלת שיקול דעת ולא באופן שרירותי ובחוסר סבירות.
48. זאת ועוד, בע"פ 6328/12 מדינת ישראל נ' פולדי פרץ (10.9.13) קבע כבוד השופט גרוניס בדעת רוב, כי: "מסופקני אם ראוי לקבוע כי די במקרה זהה אחד ויחיד בו פעלו הרשויות המינהליות בעבר בדרך שונה ולא הגישו כתב אישום, כדי להוביל בהכרח לביטולו של כתב אישום במקרה דומה אחר. נראה, כי על הנאשם להראות, כי לאורך זמן ובאופן שיטתי (או קרוב לכך) קיבלו הרשויות המינהליות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שנתקבלו במקרה שלו".
49. לפיכך, הבאת מקרה יחיד, של מר שרון בו פעלו הרשויות המנהליות בעבר בדרך שונה ולא הגישו כתב אישום, אין בו כדי להביא בהכרח לביטול כתב האישום.
50. אשר על כן אני קובעת, כי הנאשמים לא עמדו בשלב זה בנטל הדרוש לבסס טענה של הגנה מן הצדק, ומכאן, ממילא, לא ניתן לטעון למתן הסעד הקיצוני המבוקש של ביטול כתב האישום.
עובדות כתב האישום אינן מגלות עבירה
51. מכאן לטענה המקדמית לפי סעיף 149(4) לחסד"פ שהעלו נאשמים, לפיה העובדות המפורטות בכתב האישום אינן מגלות את העבירה המיוחסת להם. בפירוט, טענתם הייתה שמאחר והזוכות במכרז היו חברתGETT וחברת מוניות הדר, שאינן חברות באיגוד נהגי המוניות, לא מתקיים הרכיב בסעיף 5 לחוק ההגבלים העסקיים לפיו העילות למניעה או הפחתה של התחרות בעסקים היא בין חברי האיגוד.