--- סוף עמוד 308 ---
לדין בשל אותה עבירה, קמה לכל אדם שמסר עדות לפני ועדת החקירה, בין שהוא חשוד בביצוע עבירה ובין שהוא עד רגיל, הזכות שעדות שמסר בוועדת החקירה לא תשמש ראיה בהליך משפטי. לפיכך, משהעיד אדם לפני ועדת חקירה ואחר כך נקרא למסור עדות במשטרה באותו עניין, יעמיד אותו החוקר המשטרתי על זכותו, קודם מסירת העדות, במובן זה שייאמר לו כי בהתאם להוראת סעיף 14 לחוק ועדות חקירה הינו רשאי שעדות שנמסרה על-ידיו לפני ועדת החקירה או לפני אוספי החומר מטעמה, לא תוגש כראיה בבית המשפט. נחקר יהיה רשאי להודיע כי הוא מבקש שלא להתייחס לעדותו לפני ועדת החקירה. ויתרו העד או החשוד על זכותם זו - ניתן לחקור אותם על דברים שמסרו בוועדת החקירה, ניתן לאמץ את עדותם לפני הוועדה אל עדותם במשטרה בדרך של "אינקורפורציה", ניתן להגיש את עדותו כראיה במשפט (בכפוף לכלל הפוסל עדות שמיעה)..85מדוע כה חשוב הוא של נחקר תיוודע זכותו לחיסיון לפי סעיף 14 לחוק? הטעם הוא בכך שללא אותה מודעות נתקשה לקבוע אם נחקר שלא הפעיל את החיסיון והשיב לשאלות ויתר מרצון, באמת ובתמים, על החיסיון. האומנם יש בעצם אמירת הדברים, ללא המודעות, ללמד שוויתר על זכותו, בין שרצה להפליל עצו ובין שסבר שאין בתשובותיו כדי להפלילו, או שמא נאמר שהנחקר כלל לא ידע על החיסיון וכלל לא עלה על דעתו לוותר עליו? .86ככלל, משהועמד הנחקר על זכותו לפי סעיף 14 במשטרה, ולמרות זאת "אימץ" את עדותו מוועדת החקירה במלואה או השיב על שאלות ה"מעמתות" אותו עם דברים שאמר לפני ועדת החקירה, תתפרש התנהגותו כוויתור על הזכות לחיסיון - ויתור שיכול שיעשה בדיבור, בהתנהגות או בכתב. השופטת המלומדת הביאה בהחלטתה מספר דוגמאות שבהן לדעתה נעשה ויתור של העד על החיסיון. כך למשל נחקר בוועדת החקירה, המתייחס בהרצאה פומבית שנתן מרצונו ומיוזמתו לדברים שאמר לפני ועדת החקירה ומאמץ אותם, הופך את העדות לפני הוועדה לדברים שאמר במקום אחר, והעובדה שבדבריו הסתמך על כך שהיו אלה דבריו בוועדה בתוספת שהם נכונים, אינה הופכת את הדברים שהושמעו לבלתי קבילים (ראה עמ' 42להחלטת הביניים). די לי אם אומר כי אינני נדרש בהחלטה זו לסקור את מיגוון המצבים שיתפרשו כוויתור. זאת אשאיר למקרים העתידים לבוא לפני בית המשפט, שייבחנו לגופם.אולם רואה אני לעמוד על נקודה אחת חשובה: ויתור צריך שייעשה מתוך מודעות לחיסיון. כוחו של הוויתור יפה רק כאשר מי שעלול להיפג אכן מודע לזכותו. נאשם שאימץ את עדותו בוועדת החקירה בדרך של "אינקורפורציה" חלקית או מלאה כאמור, בלי שידע כי אינו חייב בכך, לא יוחזק כמי שוויתר על החיסיון אלא כמי שמחמת שלא היה מודע לזכויותיו עשה את הנדרש ממנו בהיותו סבור שמחובתו לספק תשובה.הליך משפטי בסעיף 14.87אשר למונח "הליך משפטי", התמקדה המחלוקת בשאלה אם מונח זה כולל את
--- סוף עמוד 309 ---
הליך החקירה במשטרה ואם לאו. הליך משפטי כפשוטו הוא הליך של משפט או הליך שמגישים בו ראיות. לעניין זה יש להבחין בין שלב החקירה במשטרה, שלב שבו עוסקים באיסוף ראיות בלבד על-ידי מי שהוסמך לכך כתשתית לחקירה, לבין ההליך המשפטי שבו גובים ראיות. אף המילים "חוץ ממשפט פלילי בשל מסירת אותה עדות" יש בהן כדי להצביע על כך שכוונת המחוקק היא להחיל את החיסיון על המשפט בלבד.לכאורה, יכול החוקר המשטרתי לעשות כל שימוש שהוא בחומר שהגיע מוועדת החקירה. אולם נחקר שלא ויתר על זכותו ולמרות זאת נדרש להתייחס במשטרה לדברים שאמר בוועדת החקירה ועשה זאת, לא ניתן יהיה להגיש את הודעתו כראיה במשפט. לסיכום נקודה זו: מותר למשטרה לקבל את העדויות מוועדת החקירה, אך אסור לה להזרים אותן או לחלחלן לבית המשפט.מן הכלל אל הפרט - בדיקה אופרטיבית של החלחול.88אין מחלוקת כי כבר בשלב המקדמי שבו חקרה המשטרה בפרשה חלחל חומר רב של ראיות מוועדת בייסקי אל תיק החקירה. מתוכן העדויות עולה כי עד קיץ 1990לא היו החוקרים מודעים לקיומו של סעיף 14, ובכל המקרים שבהם בוצעה "אינקורפורציה" בדרך זו או אחרת לא הוזהרו הנאשמים על זכותם לפי סעיף .14 חומר החקירה הועבר במלואו אל התביעה שביקשה כאמור לעשות בו שימוש כמפורט לעיל. בעקבות החלטת הביניים של השופטת מיום 9.10.91, שלא ניתן היה לבקש לערער עליה בנפרד, נפרצו למעשה הגדרות, שהרי לא היה עוד טעם של ממש להכביד עד ללא די על המשפט בהתנגדות חוזרת לכל עדות כזו, אם מוגשת היא במישרין או אם בעקיפין. זכות הערעור על החלטת בית-משפט המאפשרת הגשת ראיות לא קבילות שמורה לו לנפגע במסגרת הערעור על פסק הדין המלא.הותרו אפוא להגשה ראיות שחלחלו מוועדת בייסקי אל הליך החקירה במשטרה, "שהוכשרו" בשיטה זו או אחרת של "אינקורפורציה" אל המשפט (לעתים ישירות מוועדת בייסקי אל המשפט). בכלל אלה: עדויות של נאשמים שנמסרו לפני ועדת בייסקי ואשר לפי קביעת הדרגה הראשונה תוכנן, אומץ או אושר במשטרה בדרך ה"אינקורפורציה"; הודעות משטרתיות שבהן נחקרו נאשמים על תכנים שהעידו לגביהם בוועדת בייסקי ותשובותיהם באשר לתכנים אלו נתפרשו כוויתור על החיסיון לעדות. כן הוגש כל חומר הראיות שנמסר על-ידי עדים סתם, והותר "ריענון זיכרונם" של העדים באמצעות עדויותיהם לפני ועדת החקירה..89נשאלת השאלה, מה משמעות ואיזו השפעה יש לעובדה שהנחקרים לא הועמדו כדין על זכותם על-פי סעיף 14, ואפשר שלא היו מודעים לו כלל ועיקר, ומה משקל ומשמעות יש בכל אותן ראיות ש"חולחלו" לפרוטוקול המשפט לאחר החלטת הביניים. בבואנו להשיב על שאלות אלה יש טעם להבחין בין עדות שנגבתה מעד שמוגדר על-ידיי כ"עד ניטראלי" ו"תמים" לעניין, לבין עד שהוא גם נאשם במשפט שבמסגרתו מבקשים להשמיע את העדות. הגיונית, קל יותר לקבל שהעד הניטארלי, באמצו את דבריו לפני
--- סוף עמוד 310 ---
ועדת החקירה או לפני אוסף החומר מטעם ועדת החקירה על דרך "האינקורפורציה", מעוניין שעדותו תיגבה בדרך זו. יש להניח כי עד כזה, גם כשהיו מעמידים אותו על זכות החיסיון העומדת לו, היה מוותר עליה.הערכתי זו דומני תתאשר בדוגמאות הבאות המובאות מתוך פרוטוקול הדיון באשר לעדויות שנתקבלו בדרך "האינקורפורציה" או בעדויות שבהן נעשתה הפניה לעדות שניתנה פני ועדת החקירה ואשר חדרה אל תוך המשפט הנוכחי בדרך "החלחול". עדים שניתן היה לראות בהם "ניטראליים" וחסרי עניין אישי בתוצאה נתנו להבין שהחיסיון אינו מעלה או מוריד מבחינתם, ואילו עדים שהפכו לנאשמים במשפט דנן הסתייגו מהמשמעויות העולות מדברים שהשמיעו לפני ועדת החקירה ושהוגשו לבית המשפט במקרה דנן, אם על דרך "אינקורפורציה" ואם על דרך חלחול. הדברים ידברו בעד עצמם.דוגמאות לעדות מהמין הראשון.90כאלה ניתן למצוא בחקירה הנגדית לעד התביעה יעקב גדיש, בעדותו מיום 15.10.91, שלא התנגד להגשת עדותו לפני הגב' הקר, אוספת החומר בוועדת בייסקי, ולהגשת עדותו במשטרה (ראה פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בעמ' 2748). כך נהג, למשל, העד אריה מינקביץ' במשטרה (ת/348):"אני מאשר שזה הודעתי שניתנה לפניהם (הכוונה לאוספי החומר - ד' ל') ואני מסכים שתהווה חלק מהודעה זו".דוגמאות לעדות מהמין השני.91כאלה ניתן למצוא בחקירתו הנגדית של רואה החשבון דן בבלי מיום .3.5.92פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי בעמ' 15315:"ש: מר בבלי אם אני מבין נכון אישרת בהודעתך לפני השופט זיילר בעמוד . . .3כמעט באמצע העמוד אתה אומר כך: 'בתשובה לשאלה ספציפית אני משיב כי אילו היינו מודעים לאספקט הויסותי של ההחלפות עם בנק דיסקונט היה מקום להביא עובדה זו במאזן'.קודם כל זה נכון מה שכתוב?".או בחקירה נגדית שנערכה לנאשם מר אהרון מאיר ביום 5.10.92בעמ' 22499לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי:"ש: ואני מצאתי לזה בטוי גם בפרוטוקול שהוגש כראיה... אבל עכשיו אני רוצה לשאול אותך על הבטוי עצמו. הנה אני מראה לך בפרוטוקול של 9לפברואר 93(פרוטוקול הלקוח מוועדת בייסקי - ד' ל')... בעמוד 340בעדותך לפני ועדת בייסקי אתה מתבטא כך, אני אניח את זה לפניך... כן, מר מאיר השאלה ברורה לך?...".ובעמ' 22545לפרוטוקול:
--- סוף עמוד 311 ---
"ת: אני לא יכול לשים את עצמי במסגרת של ועדת בייסקי באיזה צורה התבטאתי שם ועובדה היא וזאת היתה המציאות שקיבלתי את מלוא התמיכה... ש: טוב. יש לנו את הניואנס הזה בין דבריך כאן לבין מה שאני מציע לך שהיה בעדותך לפני ועדת בייסקי...".ובחקירה נגדית שנערכה לנאשם מר רקנאטי מיום 8.7.92:"ש: בהודעה שלך ת/ 128(הכוונה להודעתו במשטרה שהוקראה לעד במהלך הדיון - ד' ל') מתאריך 8.12.86הציגו לך את עמדתך בפני דבריך שאמרת קודם לכן לפני ועדת בייסקי, ואמרו לך כך (ציטוט - ד' ל') אני מבקש אני לא מבין כיצד התשובה הזאת היא מענה או שהיא מסבירה את הציטוט מפיך כמה שורות קודם לכן...ת: תראה, אם כך אני חייב להסביר משהוא. אני מודה שלא חשבתי שועדת בייסקי היא חלק מהמשפט הזה,... אני אמרתי דברים שהם היו נכונים וכך חשבתי גם באותה עת ואני הרחבתי דברים מסויימים שלא הייתי בטוח בהם. כאשר באתי למשטרה נתבקשתי להסביר את אותם הודעות... אבל כשבאתי להסביר את אותם ביטויים שאני אמרתי בועדת בייסקי, אני הסברתי וכך באמת חשבתי בועדת בייסקי שהכוונה היא היפוטטית על העתיד ולא שאלה באותו רגע..."..92נדמה לי כי לו היו הנאשמים מודעים לזכותם שלא לאמץ את עדותם מוועדת בייסקי אל עדותם במשטרה בשום דרך שהיא של "אינקורפורציה", היו, חלקם לפחות, עומדים על זכותם שלא להתייחס לעדותם מהוועדה ונמנעים מן העימות שנוצר במהלך חקירתם במשטרה..93הלכה היא מלפנינו כי, ככלל, בחשיפתו של שופט לראיה פסולה אין כדי להביא בהכרח לביטול הרשעה, אף אם מדובר בראיה אשר אינה נטולת רלוואנטיות לנקודות השנויות במחלוקת במשפט (סעיף 56 לפקודת הראיות [נוסח חדש] , ועניין אבוטבול [5] . יצוין כי הנחה זו מקובלת הן על דעת הרוב והן על דעת המיעוט בפסק הדין הנ"ל. המחלוקת שם נסבה סביב השאלה מהן הנסיבות שבהן יוחזק שופט כמי שהושפע מראיה בלתי קבילה באופן שצריך לפסול את פסק-דינו).לדברי השופט בך בעניין אבוטבול [5] , בעמ' 505:"הגורמים העיקריים שאותם יש לשקול במסגרת הבחינה אם היה בהבאת הראיה הפסולה לפני השופט כדי להשפיע עליו ולחזק את שכנועו באשמת הנאשם, הם: מידת הרלוואנטיות של הראיה הפסולה, ומשקלן המצטבר של יתר הראיות בתיק".ולגישת דעת המיעוט של השופט חשין -
--- סוף עמוד 312 ---
"המבחן לבדיקתו של הליך שבו נתקבלה ראיה למרות היותה בלתי קבילה הינו מבחן כללי ... ועיקרו הוא כאמור בסעיף 56 לפקודת הראיות [נוסח חדש] : העובדה שבית המשפט קמא אסף אל חיקו ראיה בלתי קבילה, אין בה, כשהיא לעצמה, כדי להביא לפסילתה של הרשעה. השאלה היא שאלה של קשר סיבתי -בין אותה ראיה בלתי קבילה לבין ההרשעה - לאמור: אם אותה ראיה הייתה סיבה-בלעדיה-אין (sine qua non causa) להרשעה" (שם, בעמ' 527-528).במקרה שלפנינו ציינה השופטת המלומדת בפסק-דינה כי לאותה מסקנה שאליה הגיעה בהחלטתה הייתה מגיעה אף בלא להיזקק להודעותיהם של הנאשמים ובלא להסתמך עליהן כלל. בשלב זה אינני נדרש לנקוט עמדה לעניין משמעות השימוש הפסול שנעשה במשפט בעדויות כנ"ל, ועד כמה הושפעה הדרגה הראשונה מהראיות הלא קבילות. גם איני מביע כאן את דעתי עד כמה ניתן היה להתעלם מראיות שנתקבלו, שהעסיקו הרבה את בית המשפט ושהיו במוקד הדיון. מעדיף אני לומר דבריי בשאלות אלה כשאדון בנפרד בכל אחד מהאישומים, ככל שיהא צורך בכך.עדותו של פרופ' בן-חורין.94אשר לעדותו של פרופ' בן-חורין, עד מומחה מטעם התביעה. עד זה ציטט בטיוטת חוות-דעתו קטעים מסוימים מדו"ח ועדת בייסקי (ת/143), ומשהועמד על-ידי עו"ד לדור על האיסור לעשות כן, הסתפק בהשמטת המרכאות ולא ניסה לכתוב קטעים אלה מחדש. כן השתמש בטבלאות שהוכנו מתוך הנתונים שבנספח הסטטיסטי לדו"ח ועדת בייסקי כנתון. מסתבר כי גם באשר להלימות ההון הסתמך המומחה על דו"ח ועדת בייסקי. משנשאל בעניין זה השיב:"כן. חוץ מאשר מקרה אחד שבו חלה איזו שהיא אי הבנה מוקדמת ביני לבין עו"ד לדור. והעניין הזה הוא הסתמכות על דו"ח בייסקי. אני הבנתי בשלב מסויים, כשהכנתי טיוטא ובטיוטא הזאת ציטטתי מתוך דו"ח בייסקי, לאחר מכן כשאני נתתי את הטיוטא הזאת לעיון לתובע אז הוא הבהיר לי שאני לא יכול להביא ציטוטים מדו"ח בייסקי ... ואז מה שקרה, שבחלקים מסויימים שהם הייתי אומר עובדתיים, נתוני רקע ... בקטע הזה יתכן ונשארו פסקאות שהן דומות, ויכול להיות שיש 2- 3משפטים רצופים שהם אפילו ציטוט שלא מובאים כציטוט...".מה שעשה עד זה אינו מתקבל על הדעת, וזאת לאו דווקא משום האיסור בסעיף 14, אלא משום האיסור הקבוע בסעיף 22 שלפיו דין-וחשבון של ועדת החקירה לא ישמש ראיה. עדותו של עד זה עניינה באישום הראשון, ואתייחס לבעיה שנוצרה כאמור לעיל, ככל שיהא בכך צורך, בעת שאקבע עמדתי לעניין אישום זה.עדותו של צור.95המומחה לחשבונאות ד"ר צור, שנתן חוות-דעת בתיק מטעם התביעה (ת/63),
--- סוף עמוד 313 ---
ולפיה הבנקים לא נתנו גילוי נאות לוויסות המניות בדו"חות הכספיים, וחיווה דעתו גם בעניין מה שהתבקש מכך לגבי מעשיהם של הנאשמים רואי החשבון, קרא את דו"ח ועדת בייסקי (ראה חקירה נגדית על-ידי עו"ד קנטור מיום 2.3.92, מעמ' 12383לפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, וחקירה נגדית מאותו היום על-ידי עו"ד מלצר, מעמ' 12366). לטענת הסניגורים היה בכך משום הפרה של סעיף 22 לחוק ועדות חקירה ומשום עשיית שימוש בדו"ח. השופטת המלומדת נתנה החלטה משלימה ביום 15.3.92, ולפיה עדותו של ד"ר צור אינה פסולה, אף אם הושפעו מסקנותיו בתחום החשבונאות במידה זו או אחרת מדברים שקרא בדו"ח. מבחנה האמיתי של העדות יתקיים, לדעת השופטת, בבוא המועד המתאים, תוך בחינתה בחקירה הנגדית והשוואתה עם דברי מומחים אחרים ועם מכלול הראיות.אין ספק כי לקריאת הדו"ח הייתה השפעה כלשהי על הלך מחשבתו של העד, אולם בהתאם להחלטתנו לעניין סעיף 14 לחוק ועדות חקירה אין הדין הישראלי אוסר על שימוש עקיף או נגזר בעדות או בדו"ח. לעניין זה כבר הבעתי דעתי כי יהיה זה בלתי מציאותי לקיים משפט פלילי לאחר דו"ח פומבי של ועדת חקירה ולהניח שלא התובע, לא החוקר המשטרתי ולא העדים השונים קראו אותו ואף לא שמעו עליו בדרך זו או אחרת, באמצעות התקשורת. במובן מסוים אף טבעי הוא שעד או תובע יקראו את הדו"ח תוך שימת לב לעניינים הנוגעים להם ובעת הצורך אף יבקרו את הכתוב. כשם שבלתי אפשרי כמעט למצוא חבר מושבעים שלא שמע דבר על ועדת החקירה ועל הפרשה הציבורית העומדת על הפרק, כך קשה שבעתיים בישראל למצוא תובע או עד שלא שמע ואין לו מושג במה מדובר.עשר המסקנות.96לסיכום הדיון המשפטי בסוגיה מורכבת זו אני קובע כדלקמן:(1) "עדות" בסעיף 14 כוללת עדות בעל-פה ובכתב למעט מסמכים מקוריים שהיו קיימים בזמן אמת לא נוצרו במיוחד לצורך ועדת החקירה. דינם של מסמכים אלה כראיה חפצית אותנטית, ומותר לעשות בהם שימוש מלא.(2) דינם של מסמכים שהוכנו במיוחד לצורך חקירתה של ועדת החקירה כדין"עדות" בסעיף .14(3) הביטוי "לא תשמש ראיה" אוסר על הגשת העדות כראיה בהליך משפטי, היינו: על עשיית שימוש ישיר בעדות.(4) ניתן לעשות שימוש עקיף או נגזר בעדות שניתנה לפני ועדת החקירה, היינו: מותר לחוקר המשטרתי ולתובע לקרוא את חומר החקירה ולהכין על פיו ובהסתמך עליו שאלות, לתכנן אסטרטגיה משפטית, להכין כיווני חקירה וחקירה נגדית, לאתר עדים נוספים וכיוצא בזה.