--- סוף עמוד 263 ---
והפורענות המתרגשות ובאות? האם כגופים אחראים למתרחש במשק המדינה ובשוק ההון הצטיידו באמצעים מונעי משבר שידריכו אותם בראייה מפוקחת אל היעד, או שמא עצמו עיניים מלראות והשליכו יהבם ליד המקרה, בתקווה שיעלו בחכתם (וכפרפראזה על נושאים שעלו במשפט - ברשתם) פתרון זה או אחר, אם בחשיבה משותפת אם בנפרד.
21. האם בצעידתם לאורך הדרך, רבת המהמורות, שאלו עצמם מדי פעם בפעם האם הדרך שהם מהלכים בה טובה היא ואם לאו. טובה למי - האם למשק המדינה על-פי הנראה לקברניטים מתוך שיקולים המשלבים בתוכם ראייה כלכלית טהורה לצד היבטים פוליטיים, או שמא לכלל הציבור המבקש לשמור על ערך השקעתו ולהפיק גם תשואה ראויה; האם מנהלי הבנקים ראו לנגד עיניהם אך ורק את טובת הבנקים שהם מופקדים עליהם ואת הרצוי למערכת הבנקאות בתור שכזו, או ששמו לנגד עיניהם גם את מה שטוב למשק המדינה בראייה כוללת, לציבור המשקיעים אשר שעו לעצתם ורכשו ממניותיהם וללקוחות המפקידים אצלם את כספם מתוך אמון בהם?
22. האם המשקיעי שרכשו מניות של הבנקים, שזכו דרך כלל לתשואה יפה וחיובית, ביקשו להיטיב עם עצמם, אפילו תוך נטילת סיכונים, או שמא עשו את שעשו כסומים בארובה, אך ורק משום שקיבלו את דברי היועצים כפשוטם שעניין להם במניה סולידית ובטוחה שתניב תמיד פירות טובים; האומנם המשקיעים כולם סמכו על דברי היועצים ופעלו על-פיהם, או שמא מצויים בין המשקיעים כאלה שבקיאותם בנושא לא נופלת ממומחיותם של היועצים ואף עולה עליה, והם פעלו ועשו על-פי שיקול-דעתם הם; האומנם כל המשקיעים יצאו בסופו של דבר מופסדים, או שמא רבים מאלה שבעת משבר נשארו עם מלאי מניות בידם זכו עם השנים ברווחים יפים מהשקעתם? האם הוויסות לאורך כל הדרך, בראייה כוללת, היטיב עם המשקיעים או המיט על רובם אסון; האם המפקידים בבנקים, הלקוחות הקבועים, אלה שבישראל ואלה שהפקידו כספם והונם כתושבי חוץ, ראו בהתפתחות בשוק ההון סכנה לפיקדונותיהם עד שירוצו אל הבנקים בחרדה וימשכו את כספם, או שמא חרף המשבר בשוק ההון היו מעדיפים, לטובתם, לא לגרום לזעזוע נוסף ולהתמיד בקשריהם עם הבנקים, בתקווה שתבוא ההתאוששות והבנקים לא יקרסו?
23. כל אלה ועוד הן שאלות המחייבות תשובה על-פי מימצאים עובדתיים שיסודותהם בראיות שבזמן אמת, ואין לבסס או למצוא תשובה לתהיות ולתמיהות בהשערות ובהערכות מצב בלבד. תישאל השאלה - הצועדים במבוך בעיות המשק ושוק ההון במרוצת השנים הרלוואנטיות לענייננו, האם סטו מהדרך אל שבילים ומשעולים אסורים ומסוכנים ובשל כך עליהם לתת את הדין, או שמא נמצאו מהלכים במשעולים מותרים אך בדרך זרועת חתחתים ומהמורות ונכשלו בצעידה פזיזה ולא מאוזנת תוך נטילת סיכונים, ואולי הילכו לתומם בדרך והתדרדו למדרון שלא נראה לעין? תישאל השאלה - היכן הגבול בין הפן האזרחי של ההתרחשויות לבין הפן הפלילי? מתי ייאמר על הצועד בדרך לא דרך או על המטפס אלי מצוק כי חצה קווים אדומים ונסחף לעבריינות פלילית, ומתי ייאמר על הצועד בדרך לתומו או אפילו במידה זו או אחרת של התרשלות כי גרם עוולה,