פסק-דין
השופט ד' לוין:
מבוא
1. ביום 6.10.1983 נפל דבר בכלכלת ישראל. בבורסה לניירות ערך שבתל-אביב-יפו – בורסה שגילתה לכל אורך שנת 1983 אי-יציבות, שהתבטאה במהפכים ובתנודות חריפות בשווי המניות החופשיות ובסופו של יום גם בשווי המניות הבנקאיות – גברו והתעצמו ההיצעים, ודומה היה שהמשקיעים מבקשים להיפטר ממניותיהם בכלמחיר. הבנקים, אשר ויסתו את מניותיהם הם, כפי שיסופר להלן, ניסו לעמוד בפרץ וקלטו, במשך התקופה שקדמה למשבר, בממדים גדלים והולכים, את מניותיהם, וזאת כדי לשמור לפחות על יציבותם. אולם משגברו ההיצעים, מטעמים שעוד ידובר בהם, התקשו הבנקים המווסתים וחברות מטעמם אשר עסקו בפועל במלאכת הוויסות, לעמוד מול התופעה. הצטברו אצל החברות המווסתות מלאים אדירים של מניות הבנקים שלא היה להם שוק ריאלי. המקורות הכספיים של הבנקים, וכפועל יוצא מכך של החברות המווסתות, הלכו ונתדלדלו, עד שגבר החשש להתמוטטות חריפה של המניות הבנקאיות הנסחרות בבורסה, אשר הייתה מביאה בעקבותיה מפולת בשוק ההון בכללו ומערערת לכאורה את יציבותם של הבנקים.גבר החשש שציבור המשקיעים, שלפי הערכה הקיף כמעט כל בית אב בישראל, ייפגע קשות, ועלו אף מחשבות וחששות שמא המשבר החריף בשוק ההון יאבד שליטה ובעקבותיו ייפגעו גם לקוחות הבנקים המחזיקים את כספם בפיקדונות, אשר בשל חרדה לגורל כספם "ירוצו אל הבנקים", ימשכו את כספם ובכך יערערו את יציבות הבנקים עצמם.
--- סוף עמוד 252 ---
שר האוצר, ראשי משרדו והמופקדים על שוק ההון ראו את הסכנה המרחפת על פני היציבות הכלכלית של המדינה והחליטו לעמוד בפרץ להציל את הניתן. כך הוחלט לסגור את הבורסה ולהפסיק את הסחר לפרק זמן מוגבל, החל ביום 6.10.1983, וכן להבטיח לציבור המשקיעים, על סמך הסדר שייעשה בין המדינה לבין הבנקים, את ערכן של המניות הבנקאיות. המדינה נטלה על עצמה התחייבות מרחיקת לכת כלפי הציבור לפדות את המניות במועדים שונים, על-פי ערכן ערב סגירת הבורסה, בתנאים מסוימים. בכך שמרה על ערך המניות של הבנקים, מיתנה עד למאוד את הפגיעה בציבור המשקיעים, והפיגה את החשש שיציבות הבנקים המרכזיים תיפגע, על כל ההשלכות השליליות למשק שעלולות היו לנבוע מהמשבר.הסדר זה גבה מחיר כבד מאוד מהמדינה ובעקיפין מכלל הציבור, שהרי ההתחייבות שנטלה על עצמה הממשלה כלפי ציבור המשקיעים נאמד אז בסכום של כ-6.9 מיליארד דולר.
2. משבר המניות הבנקאיות עורר סערת רוחות בציבור, אשר איבד אמונו בשוק ההון. התקיימו דיונים סוערים של הרהורים שלאחר מעשה ושל חשבון נפש נוקב, גם ברשויות השלטון שאמורות היו להנהיג את מדיניות שוק ההון ולפקח עליה, גם בממשלה המופקדת על קביעת המדיניות הכלכלית ויישומה הראוי, גם בוועדת הכספים המבקרת את פעולות הממשלה בתחומי הכלכלה והכספים, וגם בחוגי הכלכלה בישראל; ולא למותר להדגיש – בקרב הציבור הרחב שהיה סער מהמציאות העגומה שנקלע אליה.