3. כפועל יוצא מכל אלה התערבו בעניין מבקר המדינה והוועדה לביקורת המדינה של הכנסת ודרשו מהרשויות השלטוניות דין-וחשבון על מה שקרה. כתום הביקורת של מבקר המדינה ולאור המלצותיו, החליטה הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת על הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית שתחקור בפרשת המניות הבנקאיות, ויסותן והכרוך בכך. הוועדה הוקמה על-פי דין. הרכבה נקבע על-ידי נשיא בית המשפט העליון, ובראשה ניצב שופט בית המשפט העליון ד"ר משה בייסקי. זו נתבקשה "לחקור" את כל העובדות והגורמים שהביאו לוויסות המניות הבנקאיות, מתחילת הוויסות ועד למשבר שפקד מניות אלה, בחודש אוקטובר 1983.
4. דו"ח הוועדה (שתכונה להלן - ועדת בייסקי) הוגש ביום 16.4.1986 לוועדת הכנסת לביקורת המדינה ולממשלה, ואף פורסם ברבים (ועדת-החקירה לענין ויסות מניות הבנקים – דין-וחשבון (תשמ"ו); להלן – דו"ח ועדת בייסקי). בדו"ח ממצה ומעמיק זה הצביעה הוועדה, כמסתבר, על מי שנחשבו בעיניה אחראים לתהליך הוויסות ולפורענות שבאה בעקבותיו, והמליצה על נקיטת סנקציות אישיות ומוסדיות כנגדם. לאור המימצאים וההמלצות שבדו"ח, נפתחה חקירה משטרתית כנגד הבנקים המווסתים, מנהליהם, עובדיהם ורואי-חשבון שלהם בנושאים שונים הקשורים לנושא שעסקה בו ועדת החקירה בהתאם להמלצות (אין אנו מתייחסים לדו"ח הוועדה בכללו ולפרטים, משום שדו"ח זה
--- סוף עמוד 253 ---
אינו מונח לפנינו, כשם שלא הונח לפני הדרגה הראשונה, על שום שבמצוות סעיף 22 של חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, דין-וחשבון של ועדת חקירה לא ישמש ראיה בכל הליך משפטי).
5. מימצאי החקירה המשטרתית הובאו לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, מר יוסף חריש, ולאחר עיון ממושך בחומר החקירה הגיע היועץ לכלל החלטה מנומקת שאין הוא רואה עניין ציבורי לשוב ולהביא על הציבור, הן את ההוצאה והן את הטרדה והיגיעה שב"גילול יריעת פרשת הוויסות לאחור". החלטתו זו של היועץ המשפטי הועמדה לבירור ולביקורת בית-משפט זה, בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק, בבג"צ 935/89, 940, 973 גנור ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח' (להלן – עניין גנור [1] ), על-ידי מספר עותרים ציבוריים – בכללם עורכי-דין, אנשי ציבור וחברי-כנסת. ביום 10.5.1990 ניתן פסק-דינו של בית-משפט זה בעתירות אלה, והוא קבע כי החלטתו של היועץ המשפטי שלא להעמיד לדין את הבנקים והבנקאים האחרים בשל היעדר "עניין לציבור" תבוטל. במצוות בית-המשפט הוחזר העניין ליועץ המשפטי, על-מנת שיחליט אם קיים חומר ראיות, לכאורה, להעמדתם של הבנקים, הבנקאים, עובדיהם והאחרים לדין. כך גם לעניין החלטתו שלא להעמיד לדין פלילי את רואי החשבון שנחקרו בעניין. גם בעניין זה התערב בית המשפט והורה ליועץ המשפטי, שלאחר סיום דיוניה של מועצת רואי החשבון בעניינם של אלה בהקשר לפרשה, ישוב ויעיין בחומר הנוגע לרואי החשבון ויחליט אם יש בו עילה להעמדתם של אלה לדין פלילי.