--- סוף עמוד 257 ---
ובין מכספי הציבור שהשקיע במניותיהם, על בסיס האמון שנטעו בו כי הבנקים ישמרו על רמת שערי המניות ולא יפסיקו את מדיניותם זו לפתע.לגירסת התביעה, המנהלים היו מודעים לכך שפעולות הוויסות שתוארו לעיליוצרות את התלות האמורה ומבססות את התחייבות הבנקים כלפי הציבור להתמיד בדרך זו, כך שלפחות תישמר רמת שערי המניות ולא תרד. מאידך גיסא, היו המנהלים מודעים גם לכך שמתרחב וגדל הנתק בין שערי המניות וערכן הכלכלי הממשי, וכפועל יוצא מכך מתרבה הצורך בגידול האמצעים הכספיים שעל הבנקים לגייס למימון הוויסות. תופעה זו, שאיננה יכולה להתמיד עד אין סוף, תחייב את הפסקת הוויסות ותחשוף את הבנקים להתמוטטות שערי המניות ולהפסד אדיר של כספי בנק, שייגרם כתוצאה מכך. הבנקים יהיו חשופים לתביעות בהיקפים אדירים שיערערו את האמון בהם, ועל-כן תיפגע יכולתם לקיים את ההתחייבויות שנטלו על עצמם. על-פי הנטען, המנהלים היו מודעים לכך שהוויסות לא יוכל להימשך לאורך זמן ושיהיה הכרח להפסיקו, וכן היו מודעי לכך שככל שהם דוחקים את הקץ, כן יגבר הנטל על הבנקים בשל התממשות הסיכונים, ותגבר הפגיעה ביציבותם. הנה כי כן, התנהגות זו של מנהלי הבנקים מגשימה את כל מרכיבי העבירה לפי סעיף 14ב(א) לפקודת הבנקאות, הווי אומר, שכל אחד מהמנהלים דלעיל, בהתנהגותו המודעת, עבר עבירת מנהלים בתאגיד בנקאי, על-פי הסעיף הנ"ל.רפאל רקנאטי ואליהו בן ציון כהן שימשו כמנהלים גם בחברת אי.די.בי. חברה לאחזקות בנקאיות בע"מ, שהועמדה לדין גם היא, לא בהיותה בנק, אלא כמי שהייתה מעורבת בכל התהליך כחברת האם של בנק דיסקונט לישראל. מאחר שאי.די.בי איננה בנק במובנה של פקודת הבנקאות, האישום כנגד מנהלי אי.די.בי הוא בעבירה מקבילה, שהוספה לספר החוקים בחוק העונשין, תשל"ז-1977, בעקבות ההוראה הנ"ל שבפקודת הבנקאות, וזאת על-מנת שהנורמה ההתנהגותית הנדרשת ממנהלי הבנקים בנסיבות כאלה, תחול גם על מנהלי תאגידים דרך כלל, שאינם בנקים. העבירה שיוחסה לאלה היא עבירת מנהלים בתאגיד לפי סעיף 424(1) לחוק העונשין, שהיא זהה ביסודותיה לסעיף הנ"ל, חמורה יותר מבחינת העונש המרבי הקבוע בחוק (חמש שנות מאסר) ושונה במידה מסוימת בניסוחה.
12. אנו הופכים דף ומוצאים עצמנו מול רובד וסף שבתמונת האישום. נאמר בכתב האישום, ועמדנו על כך בתיאור הדברים לעיל, שהבנקים ניצלו את מנגנוני הייעוץ שלהם לשיווק מניותיהם תוך שהם מציגים לציבור המשקיעים מצגי שווא שלפיהם השערים שנקבעו על-ידי הבנקים למניותיהם במרוצת השנים מבטאים כביכול ערכים כלכליים אמיתיים וסבירים של המניות ו/או את חלקם של בעלי המניות בהונם של הבנקים ו/או שהם משקפים הישגים של הבנקים כמניבים רווחים ריאליים באופן קבוע. מצג שווא היה גם בתיאור טיבה ומהותה של המניה הבנקאית לפני הציבור כמניה סולידית וחסרת סיכון. עוד נטען בכתב האישום המפורט, כי לפחות מאז ראשית שנת 1981 או בסמוך לכך היה ברור לנאשמים שלא יוכלו להמשיך בוויסות לאורך זמן ושהפסקתו תגרום לנפילת שערי מניות הבנקים. חרף זאת המשיכו לייעץ ללקוחותיהם לרכוש את המניות ומכל מקום לא
--- סוף עמוד 258 ---
למכור את המניות שבאחזקתם, שכן הוויסות עתיד להימשך ועמו מדיניות התשואה החיובית. בגין כל אלה הואשמו מנהלי הבנקים הנ"ל, הבנקים עצמם ואי.די.בי. חברה לאחזקות בנקאיות בע"מ בביצוע שורת העבירות הבאות:
(א) קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 415 סיפה לחוק העונשין. (ב) תרמית בקשר לניירות ערך - עבירה לי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968. (ג) הטעיית לקוח - עבירה לפי סעיף 3לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981.
13. בכתב האישום מוצאים אנו רובד נוסף המחייב אותנו לעבור לפרק נוסף, הדן בייחוס עבירה נוספת לכל הנאשמים - המערערים שלפנינו, לרבות לענייננו רואה החשבון דן בבלי - והיא רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סעיף 423 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 26(2) לאותו חוק. הרקע העובדתי לאישום זה, המתואר בהרחבה בכתב האישום, מצביע בתמצית על כך שבתשקיפים אשר פורסמו על-ידי הבנקים לקראת הנפקות המניות לא היה גילוי נאות של תופעת הוויסות על השלכותיה השליליות, והציבור לא הוזהר מפני הסיכונים הנובעים מכך. זאת וגם זאת. בדו"חות הכספיים התקופתיים לא היה שיקוף נכון של המלאים של המניות אשר החזיקו הבנקים בשל רכישות מניותיהם הם, לשם קידום מדיניות הוויסות והתשואה החיובית, ובכך ברישום כוזב זה של המציאות שהתקיימה אז - הטעו את הציבור וגרמו לכך שישקיע ממיטב כספו ברכישת המניות הבנקאיות. תמונת האישום לעומקה. זהו בתמצית סיפור המעשה, כפי שהוא מצטייר בתמונת כתב האישום ונספחיו, בראייה חד-ממדית של המציאות ובצבעים קודרים. תונה זו אינה שלמה ואינה משקפת את המציאות כהווייתה.הפרשה שאנו דנים בה מורכבת ורבת פנים היא ולא ניתן לעמוד על מהותה ועל השלכותיה הכלכליות והמשפטיות בראייה צרה וחד-ממדית. סבורני כי המציאות המשתקפת מכתב האישום, כפי שנוסח, איננה שלמה ומלאה, וכי נדרשים אנו להסתכלות מעמיקה יותר ברקע הדברים ולבחינת ההתרחשויות בהיקפן הרחב. במרוצת השנים מחייב מקרה זה לחדור לעומק העובדות גם אל בינות נוסח כתב האישום ולהשקיף על הפרשה כולה מכל היבטיה ורבדיה בראייה תלת-ממדית, שכן אז, ורק אז, ניתן יהיה להגיע לחקר האמת, לקבוע נאמנה את העובדות כהווייתן וליישם עליהן את הדין.אכן, באי-כוח בעלי הדין - הפרקליטים המלומדים מצד אחד וסוללת עורכי הדין המלומדים שייצגו את המערערים השונים מצד שני - בתצוגת טיעון מרשימה, יסודית
--- סוף עמוד 259 ---
ומלומדת מאוד, ציידו אותנו, כמו את השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, במשקפי ראייה תלת-ממדיים, ודרכם ובאמצעותם ניתן לפרוץ אל מעמקי תמונת כתב האישום ולהלך במרחביה. בהשקיפנו אפוא על העלילה המתוארת בכתב האישום בראייה לעומק, תוך חדירה לרבדיה השונים, משתקפת לנגד עינינו תמונה מרתקת ורחבת יריעה של המציאות הכלכלית אשר שררה במרוצת שנות השבעים ועד לשלהי שנת 1983. מבעד לרובד הראשון - הכללי - שבכתב האישום צופים אנו על פני מישור נרחב, הררי, שיש בו עליות ומורדות. במרחב זה ניתן להבחין על פני השטח בפריחה ולבלוב, בדשא ירקרק של רמת חיים משגשגת, נטיעות המניבות לכאורה יבול מבורך לבעליהן, שמש זורחת ואור יקרות. אולם בראייה חודרת מבחינים שמישור זה תשתיתו כלל אינה יציבה. במעמקים פורצים ובוקעים זרמים תוססים ורותחים, מעין לבה רותחת של בעיות וקשיים, המבקיעים סדקים מסוכנים במרחב הכלכלי ומערערים את יסודותיו; מתפתחים ונובטים זרעי פורענות כלכלית ומתפשטים לכל עבר שריגי יבלית החונקים את מקורות היניקה הבסיסיים של משק המדינה.אוצר המדינה מצוי במצוקה. להבטחת יציבות המשק הוא נזקק שוב ושוב למאמצים כבירים בגיוס הון מן הציבור ובמיוחד משאבים כספיים שמקורם בארצות חוץ. בשל מגבלות מדיניות כגון השפעות החרם הערבי, מתקשה המדינה לגייס באופן ישיר הון והשקעות כספיות מחוץ לישראל, ולשם כך נזקקת היא לעזרתם של הבנקים הגדולים הפועלים בישראל, אשר להם מהלכים וגם מוניטין רב בארצות העולם המערבי. את ההון שהמדינה נזקקת לו אך מתקשה לגייסו באופן ישיר עושים למענה הבנקים שיכולתם רבה במובן זה. כך מתפתחים ונקשרים יחסי גומלין עד כדי תלות הדדית בין הרשויות המופקדות על שוק ההון והעומדים בראשן, לבין הבנקים ומנהליהם. הבנקים מצליחים במשימתם בשל התדמית היציבה שהם נהנים ממנה בחו"ל ובשל האמינות שרכשו עם השנים והמוניטין שקנו לעצמם אצל בעלי הממון. דע עקא, שכדי להתמיד בכך חייבים היו להגן על תדמיתם החיובית, בראש ובראשונה בהצגת הלימות הון ראויה אם לא מרשימה. בכך התקשו.באותם ימים, מאמצע שנות השבעים ועד למשבר הגלוי והטראומטי של חודש אוקטובר 1983, הייתה כלכלת ישראל נתונה במצב של אי-יציבות ושל אינפלציה גואה ובלתי נסבלת. בהכרעת הדין ציינה השופטת המלומדת כי האינפלציה באותן שנים הייתה קשה וחמורה והתבטאה בשנת 1979 ב-102%, בשנת 1980 ב-138, בשנת 1981 ב-103% ובשנת 1982 ב-131% – אלה שיעורי אינפלציה בלתי אפשריים, שלא ניתן להתמודד עמם בכלים קונוונציונאליים. ודאי הוא שקשה בתנאים אלה לשמור על הלימות הון נאותה, על אחת כמה וכמה שעה שנטל המס הריאלי זינק עד לכדי 116% בשנת 1979 לא בא על תיקונו במיתון שיעורו אלא בשנת 1982, כשנכנס לתוקף חוק מס הכנסה (מיסוי בתנאי אינפלציה), תשמ"ב-1982, שפתר אך במעט בעיה חמורה זו. כדי לשמור על הלימות ההון היה על הבנקים לגייס הון לעצמם, אולם בה בעת עשתה המדינה מאמצים ופעולות מטעמה לגיוס הון ישיר מן הציבור, ולכן הנפיקה ושיווקה איגרות חוב ממשלתיות
--- סוף עמוד 260 ---
המבטיחות תשואה ריאלית יפה ומבטיחה. מול פיתוי זה היה על הבנקים להתמודד בפיתויים משלהם. כך קמה והתפתחה תופעת ויסות מניות הבנקים, תחילה בקול דממה דקה, ובהמשך בעוצמה רבה והולכת עד שהיא מאבדת שליטה.על מציאות סוערת, בלתי נשלטת זו, על התסיסה הרוחשת, הלוחשת והגועשת של הכלכלה בכלל ושל שוק ההון בפרט באותן שנים עמדו בעדותם שניים מהמופקדים אז על הרשויות האחראיות לניהול הפינאנסי של משק המדינה. אומר העד יקיר פלסנר, המשנה לנגיד בנק ישראל, בנושא הרווחיות באותם ימים כדברים הבאים:
"אני רוצה להגיד לך דבר שאולי ישמע לך מאד אפיקורסי. אני לא חושב שמישהו במערכת העסקית במדינת ישראל ידע כמה הוא מרויח וכמה הוא מפסיד בשנים האלה. מערכת החשבונאות איבדה את כל הערך שלה באינפלציות האלה ולכן בזמן אמיתי אני בכלל לא מאמין שמישהו ידע אם הוא מרויח או מפסיד, כמה הוא מרויח או כמה הוא מפסיד".
אמרתי לעיל כי על פני השטח נראו הדברים מלבלבים ופורחים, והרווחים ביכול שהפיקו תושבי המדינה היו יפים ומבורכים, אולם אותות הזעזועים הבוקעים ממעמקי המרחב היו כפי שתואר לעיל מבחינה זו, הרווח "המבורך" לאו רווח היה, שכן לא ניתן היה לשמור על ערכו מול האינפלציה הגואה. אשר למצוקת הבנקים, שתוארה לעיל, והקשיים שניצבו בפניהם בשמירת הלימות ההון והתדמית היציבה, אמר מר משה מנדלבאום, נגיד בנק ישראל בתקופה הרלוואנטית לענייננו, שאכן עמדו הבנקים בפני קשיים בלתי נסבלים בשמירה על הלימות ההון שלהם בתנאי האינפלציה בלא חוק מיסוי מיוחד לתנאים אלה. בין היתר התבטא בעדותו לאמור: "אני במקומם הייתי מוסר לממשלה את המפתחות במקום לעשות ויסות אומר להם רבותי אין לנו מקורות - ההון שלנו נשחק אנחנו לא מוכנים כך לעבוד".
הנה-כי-כן, במעמקי הרובד הכללי הראשון שבכתב האישום צופים אנו במציאות כלכלית סוערת וגועשת, במבוכה, בטשטוש מערכות בין אור וצל, באי-ודאות
16. כשמשקיפים אנו בראייתנו התלת-ממדית אל תוככי הרובד השני שבכתב האישום, דהיינו: סיפור האישום הראשון ויכולת הבנקים לעמוד בהתחייבויותיהם, מצטיירת לעינינו תמונה שהייתי מגדיר אותה כפסטורלית אך הרת סכנה. נראות במרחב דמויות שהייתי מדמה אותן לקבוצת מפלס הרים העושים את דרכם אט אט אלי פסגות לא נודעו. הראשונים, מפלסי הדרך אל היעד, הם הוותיקים והמנוסים, הנחשונים והנועזים, בעלי הניסיון והידע ההולכים בראש המחנה, עושים דרכם במעלה ההר במודע לאי-יציבות הרוחשת וגועשת מאינפלציה תוססת. היגיעו אל היעד וימצאו מענה לבעיות הטורדות את מנוחתם? האם ימצאו הבנקים והבנקאים, הם אותם מפלסי דרך נחשונים, פתרון ראוי למצוקה שאליה נקלעו עת יגיעו לפסגה?
--- סוף עמוד 261 ---
כדרכם של מפלסי דרך בהרים, מאחורי הנחשונים מתקדם מערך לוגיסטי המתנהל אמנם מאחור אך תפקידו הוא אחראי ביותר. המופקדים על מחנה זה, שלא אחת הם גם האחראים למסע כולו, מצווים לייצב את המסלול, לפקח על בטיחותו ולהורות למפלסים את הדרך בה ילכו, להזהירם מפני סכנה ולהשגיח שלא ימעדו בצעידתם. בענייננו, המערך הלוגיסטי, המצווה לפקח ולהזהיר, לכוון ולהודיע, מורכב מרשויות השלטון המופקדות על שוק ההון והעומדים בראשן.
ועוד ייאמר על מסעות שכאלה, כי כשייכבש היעד בשלום ובבטחה יזכו אלה וגם אלה - הראשונים המפלסים והמפקחים שמאחור - לשבח והלל. אולם אם כשלו בדרך, כי אז יישאו בכישלון הצורב יחדיו.אולם לא רק אלה נראים לעינינו במרחב. במעמקי רובד זה שבתמונת האישום, בשולי המרחב ובמדרונו, נעים ונדים ותופסים חזקה עמך בית ישראל, המשקיעים ממיטב כספם ורווחיהם, אם במניות הבנקים ואם באיגרות חוב ממשלתיות, כדי לשמור על ערך כספם. מצויים פה ושם גם אותם רבים וטובים המפקידים את חסכונותיהם בבנקים, הנחשבים כיציבים ובטוחים. אלה גם אלה מביטים במפלסי הדרך במעלה ההר בסיפוק ובהערכה שככל שיצליחו להיאחז בפסגת הכלכלה ומשק המדינה, כן ייטב גם להם. אולם אלה גם אלה עלולים חלילה להיפגע אם המטפסים ימעדו ויתדרדרו. או אז יגרפו עמם אלי תהום לא רק את עצמם ואת הרשויות שבמחנה הלוגיסטי, אלא גם את כלל המשקיעים והמפקידים. זו התמונה המצטיירת, לטוב או לרע, בחלונו של רובד זה.
17. משחושפים אנו את הרובד השלישי שבתמונת האישום, שעניינו שיווק המניות והייעוץ הניתן בבנקים, משתקפת לנגד עינינו מערכת ממוסדת ומסועפת של מנגנוני ייעוץ המצויים בסניפי הבנקים ושעיקר ייעודם בשיווק מניות הבנקים וכך בגיוס הון מהציבור. מנגד ניצב קהל נבוך של בעלי עסקים, אשפי בורסה וסתם אזרחים מן השורה, המבקשים להבטיח את כספם ושואלים עצה והדרכה בסניפי הבנקים שאליהם הם מורגלים לפנות ושעמם הם עוסקים דרך שיגרה. המערכת האמורה, המשוקת מניות, חדורת מוטיבציה להיטיב עם הבנקים שבשירותם הם עובדים בגיוס ההון הנדרש לחיזוק הלימות ההון ויציבות הבנק. הם מודרכים מגבוה על-ידי אלה האחראים לבנקים, היודעים והמכירים מקרוב את המציאות האמיתית בשוק ההון. לא תמיד העצה הניתנת למשקיע עולה בקנה אחד עם האינטרס האמיתי שלו, אך דרך כלל המשקיע הקטן סומך על העצה ופועל על פיה. שיחק מזלו ומכר מניותיו בעוד זמן - יצא נשכר; איתרע מזלו והחזיק במניותיו עד עת המשבר - נמצא נפסד. בקצה התמונה, במעמקיה, נראה ציבור רב של משקיעים ומפקידים נרעש, נסער ונבוך בשל חוסר הוודאות והחרדה הפוקדים אותו עם פרוץ המשבר. הצובאים הם אותה שעה בשערי הבורסה או שמא בפתחי הבנקים כדי להציל את שניתן להציל ולמשוך את כספם? התמונה מעורפלת, אך במהלך המשפט, עם שמיעת הראיות, יפוג הערפל ויתבהרו הדברים.