18. התמונה הנשקפת ברובד הרביעי של כתב האישום המתייחס לרישומים כוזבים
--- סוף עמוד 262 ---
בדו"חות התקופתיים ובמידע המועברים בתשקיפים, היא שלווה ורגועה מכל האחרות. במסגרתה מבחינים בספרי חשבונות, רישומים, תשקיפים האמורים לתעד מציאות מסוימת בזמן אמת ולספק מידע לציבור המתעניינים - מידע האמור להיות אמין ומדויק. הספרים פתוחים, התשקיפים גלויים ואת שיש בהם ואת שאין בהם נדרש בית המשפט להסיק מתוך ההשתקפות הכוללת שתעלה מעל פני הראיות במלוא ההיקף והעומק במהלך הדיון המשפטי.
19 משעברנו את המרחב התלת-ממדי וראינו את שראינו, הגיעה השעה להסיר מעינינו את משקפי הראייה המיוחדים, להניחם לצדנו לעת הצורך ולחזור ולבחון את הפרשה שבבסיס כתב האישום בראייה משפטית קונוונציונאלית. בעשותנו כך ניעזר בכלים המשפטיים הרגילים והאמינים שאנו מורגלים בהם בחתירתנו למיצוי האמת העובדתית ולקביעת ההלכה הנכונה למקרה הנדון. הרי אלה הם דיני הראיות, כללי סדר הדין, המשפט המהותי, המחקר ההשוואתי, הנורמות הערכיות החולשות על שיטתנו המשפטית וכן איזמל הניתוחים של חשיבה משפטית ושל חדירה זהירה אל הגיון הדברים וכל המשתמע מתוכם וכן ראייה חדה ונקייה של העובדות הנחשפות לפני בית המשפט.גם את אלה סיפקו לנו - כמו גם לשופטת המלומדת בדרגה הראשונה - לא במעט באי הכוח המלומדים של המדינה ושל המערערים. בלמדנותם כי רבה, העמידו לרשותנו מאגר מגוון של כלי בדיקה משוכללים ומשופרים שעשינו בהם שימוש גם לשיקוף עובדות האמת, וגם ובעיקר, ביישום הדין המתחייב בנסיבות המקרה.דרך סקירת העובדות.
20. כשבאים אנו להתייחס למסכת העובדות בפרשה הנדונה, לא נוכל לתחום עצמנו לתקופה שאליה מתייחס כתב-האישום ונצטרך להתחיל את דרכנו בסקירת הרקע שקדם לתקופה המוגדרת בכתב האישום, שכן אז, בשנות השבעים, נמצא את ניצני הוויסות ואת הקרקע שהצמיחה אותם. מאותו זמן, מאמצע שנות השבעים ואילך, נצעד עם ההתפתחויות הדרמטיות שליוו את תהליך הוויסות והשלכותיו, ולצדנו הבנקאים והמנהלים מצד אחד ורשויות השלטון הנ"ל והמופקדים עליהם בתחום הנדון מצד שני.לא ניעצר עד הגיענו אל סוף הדרך, שכאמור הייתה דרמטית, טראומטית ומזיקה לכל המעורבים, אך עד שנגיע אל נקודת הסיום נצטרך לעבור את הדרך צעד צעד, להתרשם מן הנעשה סביב בזמן אמת ולשאול עצמנו את השאלות הקשות והתמוהות שהמציאות הציגה לפנינו. לכל אורך הדרך נבחין כיצד מהלכים זה לצד זה הבנקאים ובכירי הרשויות. נשאל את עצמנו את השאלה המתבקשת - הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו? ההייתה זו צעידה מקבילה, אקראית ומנוכרת האחת לאחרת או הייתה זו צעידה מתואמת ומתוכננת ליעד משותף, צעידה שהייתה מלווה בהתייעצות, בהידברות, בהחלטות ובשיתוף פעולה. נשקיף כאמור לעומקה של תמונת המציאות העגומה ונשאל את עצמנו, האמנם לא חשו הצועדים במרחב, הבנקאים והרשויות, באותות המצוקה ובתמרורי האזעקה שבדרך? האם היו מצוידים בססמוגרפים רגישים וראויים שיזהירו אותם מפני ההתדרדרות
--- סוף עמוד 263 ---
והפורענות המתרגשות ובאות? האם כגופים אחראים למתרחש במשק המדינה ובשוק ההון הצטיידו באמצעים מונעי משבר שידריכו אותם בראייה מפוקחת אל היעד, או שמא עצמו עיניים מלראות והשליכו יהבם ליד המקרה, בתקווה שיעלו בחכתם (וכפרפראזה על נושאים שעלו במשפט - ברשתם) פתרון זה או אחר, אם בחשיבה משותפת אם בנפרד.
21. האם בצעידתם לאורך הדרך, רבת המהמורות, שאלו עצמם מדי פעם בפעם האם הדרך שהם מהלכים בה טובה היא ואם לאו. טובה למי - האם למשק המדינה על-פי הנראה לקברניטים מתוך שיקולים המשלבים בתוכם ראייה כלכלית טהורה לצד היבטים פוליטיים, או שמא לכלל הציבור המבקש לשמור על ערך השקעתו ולהפיק גם תשואה ראויה; האם מנהלי הבנקים ראו לנגד עיניהם אך ורק את טובת הבנקים שהם מופקדים עליהם ואת הרצוי למערכת הבנקאות בתור שכזו, או ששמו לנגד עיניהם גם את מה שטוב למשק המדינה בראייה כוללת, לציבור המשקיעים אשר שעו לעצתם ורכשו ממניותיהם וללקוחות המפקידים אצלם את כספם מתוך אמון בהם?
22. האם המשקיעי שרכשו מניות של הבנקים, שזכו דרך כלל לתשואה יפה וחיובית, ביקשו להיטיב עם עצמם, אפילו תוך נטילת סיכונים, או שמא עשו את שעשו כסומים בארובה, אך ורק משום שקיבלו את דברי היועצים כפשוטם שעניין להם במניה סולידית ובטוחה שתניב תמיד פירות טובים; האומנם המשקיעים כולם סמכו על דברי היועצים ופעלו על-פיהם, או שמא מצויים בין המשקיעים כאלה שבקיאותם בנושא לא נופלת ממומחיותם של היועצים ואף עולה עליה, והם פעלו ועשו על-פי שיקול-דעתם הם; האומנם כל המשקיעים יצאו בסופו של דבר מופסדים, או שמא רבים מאלה שבעת משבר נשארו עם מלאי מניות בידם זכו עם השנים ברווחים יפים מהשקעתם? האם הוויסות לאורך כל הדרך, בראייה כוללת, היטיב עם המשקיעים או המיט על רובם אסון; האם המפקידים בבנקים, הלקוחות הקבועים, אלה שבישראל ואלה שהפקידו כספם והונם כתושבי חוץ, ראו בהתפתחות בשוק ההון סכנה לפיקדונותיהם עד שירוצו אל הבנקים בחרדה וימשכו את כספם, או שמא חרף המשבר בשוק ההון היו מעדיפים, לטובתם, לא לגרום לזעזוע נוסף ולהתמיד בקשריהם עם הבנקים, בתקווה שתבוא ההתאוששות והבנקים לא יקרסו?
23. כל אלה ועוד הן שאלות המחייבות תשובה על-פי מימצאים עובדתיים שיסודותהם בראיות שבזמן אמת, ואין לבסס או למצוא תשובה לתהיות ולתמיהות בהשערות ובהערכות מצב בלבד. תישאל השאלה - הצועדים במבוך בעיות המשק ושוק ההון במרוצת השנים הרלוואנטיות לענייננו, האם סטו מהדרך אל שבילים ומשעולים אסורים ומסוכנים ובשל כך עליהם לתת את הדין, או שמא נמצאו מהלכים במשעולים מותרים אך בדרך זרועת חתחתים ומהמורות ונכשלו בצעידה פזיזה ולא מאוזנת תוך נטילת סיכונים, ואולי הילכו לתומם בדרך והתדרדו למדרון שלא נראה לעין? תישאל השאלה - היכן הגבול בין הפן האזרחי של ההתרחשויות לבין הפן הפלילי? מתי ייאמר על הצועד בדרך לא דרך או על המטפס אלי מצוק כי חצה קווים אדומים ונסחף לעבריינות פלילית, ומתי ייאמר על הצועד בדרך לתומו או אפילו במידה זו או אחרת של התרשלות כי גרם עוולה,
--- סוף עמוד 264 ---
אם לעצמו ואם לאחרים, אבל חלילה לייחס לו התנהגות עבריינית? שאלות אלה ואחרות יעסיקו אותנו כפי שהעסיקו לאורך ימים וחודשים מרובים, בשמיעת ההליך המשפטי הארוך והמסועף, את השופטת המלומדת בדרגה הראשונה.פסק הדין של הדרגה הראשונהאלה ורבות אחרות הן השאלות אשר עמדו לדיון ולהכרעה לפני השופטת המלומדת בדרגה הראשונה.
24. בפסק-דין רב היקף, אך גם רב עניי ותוכן, סקרה השופטת המלומדת (מ' נאור) ביסודיות ולפרטי פרטים את העובדות ואת הסוגיות המשפטיות הקשות, המורכבות, ובמידה רבה החדשניות, שהועמדו להכרעתה. ייאמר, במלוא הכבוד וההערכה, כי פסק הדין המונח לפנינו בערעור ואשר עלינו להכריע בו הוא בעינינו מלאכת מחשבת הבנוי לתלפיות. עם כל מורכבותו של המשפט, הרי כשבאים אנו לפסק הדין, מעיינים בו ולומדים אותו לפרקיו ולסעיפיו ולהחלטות הביניים שניתנו במהלכו של המשפט, יכולים אנו לציין את פסק הדין כיחיד ומיוחד שמשנתו סדורה היטב, בבחינת "דבר דבור על אופניו". אין זאת אומרת כי כל שנאמר בפסק הדין נקי מכל טעות וכי כל קביעה משפטית מבוססת עד שאין להרהר אחריה. אכן, שמענו טיעון ממצה מאוד מפי באי-כוח המערערים ומפי פרקליטי המדינה, ודומה שלא פסחו על שום נקודה ועל שום קביעה שבפסק הדין וניתחו אותן למרכיביהן, זה בכה וזה בכה. אפשר שבסופו של דיון זה בהשגות המערערים על פסק הדין ובתשובת המדינה נגיע לכלל מסקנה שבעניין זה או אחר ראוי הערעור להתקבל, אך אין להסיק מכך דבר לעניין עמקותו של פסק הדין ויסודיותו. אין ספק שברכה מרובה טמונה בו בפסק הדין כפי שנכתב. כדרגת הערעור, משנדרשים אנו לצלול אל ים החומר שנצבר בעת מהלך המשפט ולתת את הדעת לרבבות עמודי הפרוטוקול, מאות אם לא אלפי המסמכים, עשרות אם לא מאות האסמכתאות המשפטיות, לבחון, לבדוק, לבקר ולהכריע, יכולים אנו לומר בוודאות ובהכרת תודה כי פסק הדין בנוסחו הרהוט והמסודר הקל עלינו מאוד במלאכה.ככל שמדובר במערערים שלפנינו ראתה השופטת המלומדת, מהטעמים שפירטה בהכרעת הדין, למצוא אותם אשמים ולהרשיעם כדלהלן – (א) המערער ארנסט יפת, שמשפטו נשמע בנפרד, וכן המערערים מרדכי איינהורן, רפאל רקאנטי, אלי בן ציון כהן, אודי רקנאטי ואהרון מאיר הורשעו בעבירה לפי סעיף 14ב(א) לפקודת הבנקאות, זאת משראתה השופטת המלומדת לקבוע כי כל אחד מהם, בהיותו מנהל של בנק, "עשה בעסקי הבנק ביודעין בדרך שפגעה ביכולתו לקיים את התחיבויותיו". עם זאת, המערערים רפאל רקנאטי ואלי בן ציון כהן זוכו מהעבירה שיוחסה להם לפי סעיף 242(1) לחוק העונשין, בשל פעולותיהם כמנהלים של חברת אי.די.בי.
--- סוף עמוד 265 ---
(ב) המערערים יפת, איינהורן, רפאל רקנאטי, אלי בן ציון כהן ואודי רקנאטי הורשעו גם בכל העבירות שיוחסו להם באישום השני שבכתב האישום, דהיינו, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, ככל שמדובר במקרים ספציפיים שפורטו בנספח ה' לכתב האישום, וכן בעבירת תרמית בקשר לניירות ערך עבירה לפי סעיף 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, על סמך מעשים ופעולות שנעשו על-ידיהם מראשית שנת 1982 ועד למשבר שפרץ ב-6.10.1983 עוד הורשעו המערערים הנ"ל בהטעיית לקוח, עבירה לפי סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), יחד עם הסעיפים 10, 11 לאותו חוק, וגם זאת בשל מעשיהם ופעולותיהם בתקופה דלעיל. (ג) המערער אהרון מאיר הורשע אף הוא בביצוע עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין הנ"ל בקשר למקרים המפורטים בנספח ה', אך זוכה, מחמת התיישנות, מהעבירות האחרות שהמערערים האחרים הורשעו בהם. אי.די.בי. חברה לאחזקות בנקאיות בע"מ, שהיא אחת המערערות לפנינו, הורשעה על-פי האישום השני באותן עבירות שיוחסו למנהליה, הם האדונים רפאל רקנאטי ואליהו כהן. (ד) המערערים ארנסט יפת, מרדכי איינהורן, רפאל רקנאטי, אליהו בן ציון כהן, אהרון מאיר ודב נווה הורשעו על-פי האמור באישום השלישי ברישום כוזב במסמכי תאגיד עבירה לפי סעיף423 לחוק העונשין. המערערת אי.די.בי והמערער אודי רקנאטי זוכו מן העבירה הזו שיוחסה גם להם. בביצוע עבירה זו על-פי סעיף 423 לחוק העונשין, ביחד עם סעיף 26 לאותו חוק, הורשע גם המערער רואה החשבון דן בבלי. 25. משהורשעו בדין נגזר דינם כדלהלן – ארנסט יפת - נידון ל-11 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר-על-תנאי של שנתיים, והתנאי הוא שבתוך שלוש שנים מיום מתן גזר הדין לא יעבור עבירה של מירמה או של רישום כוזב במסמכי תאגיד, או עבירה על חוק ניירות ערך שדינה 3 שנות מאסר ומעלה. כן חויב בקנס בסך 900,000 ש"ח. אהרון מאיר – מאסר-על-תנאי של שנתיים בתנאים המפורטים לעיל וקנס בסך 600,000 ש"ח, או חודשי מאסר תמורתם.מרדכי איינהורן ורפאל רקנאטי – 8 חודשי מאסר בפועל ושנתיים מאסר-על-תנאי בתנאים המפורטים לעיל וקנס על סך 600,000 ש"ח או 6 חודשי מאסר תמורתם. אליהו בן ציון כהן – חודשי מאסר בפועל (שלא בדרך של עבודות שירות) ושנתיים מאסר-על-תנאי, בתאים המפורטים לעיל, וקנס בסך 500,000 ש"ח או חודשי מאסר תמורתם.אודי רקנאטי - מאסר-על-תנאי של 18 חודשים, והתנאי הוא שבתוך שנים מיום מתן גזר הדין לא יעבור עבירה של מירמה או עבירה על חוק ניירות ערך שדינה 3 שנות מאסר ומעלה, וקנס של 400,000 ש"ח או 4 חודשי מאסר תמורתם.
--- סוף עמוד 266 ---
דן בבלי ודב נווה - מאסר-על-תנאי של שנה אחת והתנאי הוא שבתוך 3 שנים מיום מתן גזר הדין לא יעברו עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. רואה החשבון דן בבלי נקנס בקנס הקצוב המקסימאלי שניתן להטילו - קנס של 109,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו, ודב נוה נקנס בקנס בשווי של 45,000 ש"ח. אי.די בי. חברה לאחזקות בנקאיות - חויבה בקנס של 1,000,000 ש"ח.יצוין אף זאת, כי עונשי המאסר בפועל שנגזרו, עוכבו על למתן החלטה בערעור שלפנינו הערעורים
ערעור זה של המערערים מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין. בראש ובראשונה השמיעו לפנינו באי-כוח המערערים מספר טענות מקדמיות, שאם תתקבלנה תחייבנה, כפועל יוצא מכך, זיכוי המערערים מכל אשמה, משום שאם תתקבלנה הטענות כי אז המסקנה תהיה כי לא היה מן הראוי כלל ועיקר להעמיד את המערערים לדין ומשהוגש כתב האישום צריך היה בית המשפט, כפי שנטען לפניו, לבטל את האישום מכול וכול.הטענות המקדמיות שאדון בהן לפי הסדר הבא הן:(א) ההליך המשפטי כפי שקוים כנגד המערערים, משלב החקירה המשטרתית ועד המשפט ועד בכלל, נגוע בפגם חסר תקנה, וזאת על שום שעדויות שנמסרו לפני ועדת החקירה או לפני מי שהוטל עליו לאסוף חומר לצורכי ועדת החקירה, שימשו כראיה בהליך המשפטי, בניגוד מפורש להוראת הדין בסעיף 14 לחוק ועדות חקירה, הקובעת שעדות כזו לא תשמש ראיה בהליך משפטי. הא כיצד? כל חומר הראיות (עדויות, מסמכים שהוגשו לוועדת החקירה, מסמכים שהוכנו לצורך ועדת החקירה וכיוצא באלה) הועבר לעיון חוקרי המשטרה ולשימושם, ואלה עשו במהלך החקירה שימוש נרחב ביותר בחומר האמור בעת תשאול הנחקרים וגיבוש הראיות ששימשו את התביעה במשפט. לטענת עורכי הדין המלומדים של המערערים, שימוש כזה נוגד את הוראת החוק הנ"ל כלשונה וכרוחה. יתרה מזו. על-פי הטענה, חומר ראיה ששימש את ועדת החקירה הוגש כעדות או כראיה אחרת לבית המשפט, אם באורח ישיר ואם על דרך חלחול. כתוצאה מכך נפגעו ללא תקנה זכויותיהם של המערערים. ההחלטה המיוחדת והנפרדת שניתנה על-ידי השופטת המלומדת בסוגיה זו, בדיון זוטא שהתקיים לפניה בעניין הזה, איננה מקובלת על המערערים והם טוענים כי שגויה היא.
(ב) הגנה מן הצדק אשר מקימה את הטענה של השתק פלילי והשתק שיפוטי, וכל כך למה? טענה זו, "בקצירת האומר", היא שלאחר שעברו המערערים את ההליך המורכב, הקשה והמתסכל של ועדת החקירה בעניינם וגם הוטלו עליהם סנקציות מינהליות ציבוריות, אין זה עוד מן הדין ומן הצדק לחזור ולהעמידם לדין בגין אותה פרשה. על-פי
--- סוף עמוד 267 ---
הטענה, עינוי הדין הכרוך בכך מחייב הימנעות מהעמדתם לדין פלילי מטעמים של צדק. יתרה מזו: הם נענשו הלכה למעשה בעונשים הקשים והחריפים ביותר שניתן להעלותם על הדעת כלפי אנשים במעמדם ובעיסוקם, ועל-כן אין להעמידם עוד ב"סיכון כפול". זאת ועוד. כל שנעשה על-ידי הבנקים בקשר לוויסות המניות הבנקאיות, מתחילת הדרך ועד לסופה העגום, נעשה על דעת הרשויות הממלכתיות הנוגעות בדבר, דהיינו: האוצר, בנק ישראל, הרשות לניירות ערך והנהלת הבורסה, תוך כדי שיתוף פעולה, דיונים משותפים וגיבוש תכניות לשינוי פני הדברים במהלך שיביא להפסקה הדרגתית של פעולות הוויסות. משכאלה הם לטענתם פני הדברים, מתקיים במקרה זה "השתק שיפוטי" המבטל את האפשרות להעמידם לדין על-ידי המדינה, שהיא עצמה הייתה שותפה עמם במדיניות הזאת.טענות אלה הושמעו לפני הדרגה הראשונה, נדונו בהרחבה ונדחו על-ידי השופטת המלומדת בהכרעת הדין ובהחלטות הביניים, שבהן התייחסה בהרחבה לכל אחת מהטענות ואמרה את דברה לגביהן. ההשגות הן כנגד מסקנותיה של השופטת המלומדת הוויסות, הבנקאים והרשויות.