27. כחוט השני עוברת בכתב האישום ולאורך הטענות המקדמיות שנדונו עד כאן בהתייחסות לבנקאות, לבנקאים, לרשויות ולסוגיית הרקע החולשת על המשפט כולו מדיניות הוויסות. כאן המקום להתוודע אל כל אחד מאלה ביתר הרחבה ועומק, על-מנת שנוכל ליתן מענה מלא לשאלות שכבר הועלו ולפלס את הדרך להכרעה העניינית בהשגות של המערערים בכתבי הערעור הנרחבים ובטיעון המקיף לפנינו הוויסות.
על מגמות הוויסות כפי שאלה נתפסו על-ידי התביעה כבר עמדתי לעיל כשפירטתי את מרכיבי כתב האישום, אך בשלב הזה יש חשיבות להרחיב מעט יותר בהסבר מהות הוויסות והטכניקה שננקטה ביישום המדיניות האמורה הלכה למעשה. השופטת המלומדת התייחסה לנושא זה בפתח המבוא להכרעת-דינה. אביא בתמצית את עיקרי הדברים. בשוק החופשי נקבעים מחיריהם של מוצרים על-פי כללי ההיצע והביקוש. זהו גם הכלל הנוהג בבורסות ברחבי תבל וגם בבורסה בישראל. שערי המניות הנסחרות בבורסה אמורות לשקף את ההיצע והביקוש למניות. ההשקפה הרווחת היא כי שערי המניות בשוק חופשי משקפים את הערך הכלכלי שציבור המשקיעים מייחס למניה. ערכים אלה נקבעים על-פי המקובל בשוק החופשי הזה, במחירים המוצעים על-ידי קונה מרצון למוכר מרצון.כפי שעולה מכתב האישום ומהעובדות שנחשפו במהלך הדיון, ביקשו הבנקים שעניינם נדון במסגרת המשפט הזה להשפיע באופן מלאכותי על שערי המניות שלהם, בדרך שתיטיב עמם בשיפור שערי המניות של הבנקים האמורים בעת שנסחרו בבורסה.
--- סוף עמוד 268 ---
בטכניקות שנקטו גרמו בנקים אלה לשינוי בעיקרון הבסיסי הנ"ל. שערי המניות לא נקבעו עוד כמתבקש, על-פי ההיצע והביקוש של ציבור המשקיעים, אלא על גבי העיקרון הנ"ל הולבשה מערכת מתוכננת ומתוחכמת שגילתה מעורבות משלה במסחר במניות, ובדרך כזו השפיעו הבנקים על שערי המניה הבנקאית כפי שנקבעו מדי יום ביומו בבורסה לניירות ערך. כתוצאה מכך, בפועל נקבעו המחירים לא על-פי מה שהיה מתבקש במסחר היזום של המשקיעים, אלא על-פי שילוב של שני גורמים שלא אחת משכו לכיוון שונה. הגורם האחד הוא - זה הטבעי - ההיצע והביקוש של ציבור המשקיעים, והגורם האחר - זה המלאכותי- הוא בפעולות ההתערבות של הבנקים עצמם.בתנאי הכלכלה הלא יציבים שהתקיימו בתקופה הרלוואנטית לנושא הוויסות נפגעה הלימות ההון האמיתית של הבנקים השונים. לטענתם, המציאות עיוותה את הערך האמיתי של מניות הבנקים, לפיכך ביקשו בנקים אלה ליצור מניה אטרקטיבית המבטיחה למשקיעים תשואה חיובית ובכך יתאפשר להם להנפיק מניות נוספות, לשווקן בהצלחה באמצעות הבורסה, וכפועל יוצא מכך לשפר את הלימות ההון שלהם. להשגת מטרה זו היה על הבנקים להגיב על תנודות המסחר בבורסה באמצעים שונים שישרתו את מטרתם. כך נהגו הבנקים באמצעות חברות מווסתות שפעלו למענם והזרימו ביקושים מלאכותיים למניות. הביטוי "מלאכותי" שננקט על-ידי הדרגה הראשונה כוונתו לכך שלא היו אלה ביקושים טבעיים ויזומים של הציבור. משהוכנס ביקוש - אם המבקש לא נסוג ממנו או מחלקו במהלך המסחר בבורסה - הרי, על-פי כללי הבורסה, מתחייב שהמבקש ירכוש את המניות, וכך עשו הבנקים מדי פעם. כתוצאה מרכישה עצמית של מניות הבנקים באמצעות החברות המווסתות הנ"ל, נוצרו מעת לעת מלאים של מניות בידי הבנקים, ושאיפתם הייתה להיפטר מהמלאי ולשווקו לציבור המשקיעים. בלשון הטכנית המקובלת בעסקי הבורסה מכנים מצבים אלה, שבהם החברה העומדת מאחורי המניות מחזיקה במניותיה היא, "מצבי לונג". לעתים, בתקופות שבהן היה ביקוש ניכר למניות, נוצר חסר במניות העומדות לשיווק. מצב זה מכונה "שורט". במקרה כזה התאגיד מנפיק המניות, ובענייננו הבנקים, היו שואלים מניות מגופים מקורבים ומוכרים אותן לציבור כדי להרגיעו ולמנוע עליות מסחררות במחירים. בכל מהלך תקופת הוויסות, לרבות בתקופה הרלוואנטית למשפט זה, התאפיין המסחר בבורסה במניות הבנקים במצבים משתנים של "לונג" ו"שורט". כדי לייצב את המצב ועל-מנת להגיע ליעד של מניה אטרקטיבית ששעריה עולים בקביעות, גובשה ויושמה מדיניות הוויסות. כיצד נעשה הדבר מבחינה טכנית? השופטת המלומדת מתארת את הדברים בפסקדינה. לדבריה, המתבססים על עדי התביעה, ניתן להבחין בין שתי דרכי התערבות: האחת, המוכרת כוויסות ב"לידרים", והאחרת, ויסות ללא שימוש ב"לידרים". דרך ההתערבות העיקרית שנקטו בנק לאומי לישראל, בנק דיסקונט ובנק הפועלים לאורך כל התקופה הייתה ויסות באמצעות "לידרים". ואילו בנק המזרחי עשה כן בחלק מהתקופה ובחלק ויסת את מניותיו בדרך האחרת.
--- סוף עמוד 269 ---
כללי הבורסה החשובים לענייננו שנהגו באותה תקופה היו אלה: פקודות נסרו (לאמור, הודעות היצע וביקוש או במילים אחרות הצעות לרכישה ולמכירה של מניות) לפני שלב המסחר בכתב ובמהלך המסחר בעל-פה. לפני תחילת המסחר זכאים חברי הבורסה (והבנקאים נמנים עמם) להגיש פקודות התחלתיות (לידר) שבהן מצוין מהם הביקוש או ההיצע הכוללים, תוך קיזוז ביניהם, לגבי נייר הערך הנסחר. הבורסה מרכזת את כל הנתונים המופיעים בפקודות ההתחלתיות של כל החברים, בלא להודיע מה היו הביקוש או ההיצע של כל חבר בורסה בנפרד. עם פתיחת המסחר מודיע הכרוז רק מהם עודף ההיצע הכולל או עודף הביקוש הכולל, או שאין עודף אם פקודות ההיצע או הביקוש יתאזנו ביניהן. אם התאזנו ההוראות או שלא הוגשו פקודות כלשהן לגבי מניה מסוימת, היה נקבע לאותה מניה שער הזהה לשער הסגירה של היום הקודם (להלן - שער הבסיס). אם הפקודות היו מסתכמות בסופו של דבר בעודף של היצע או ביקוש, מוזמנים החברים להגיש הוראות לאיזון על-ידי העלאת השער של המניה או הורדה בה, הכול לפי המקרה, לעומת שער הבסיס. אם יש עודף היצע יכולים החברים להגיש פקודות קנייה בלבד כדי לאזן את העודף (בשערים יורדים), ונהפוך הוא כשיש עודף ביקוש, במקרה כזה רשאי כל חבר להגיש רק פקודות מכירה (בשערים עולים) כדי לאזן את העודף.אמור מעתה, שכדי להשיג עלייה בשער של מניה ובדרך זו להעלות את האטרקטיביות שלה בעיני הציבור, יש לדאוג לכך שהביקוש ההתחלתי ביום מסחר פלוני יעלה על ההיצע. הטכניקה השכיחה ביותר שנקטו הבנקים בקשר למניותיהם להשגת יעד זה הייתה בכך שהבנק היה מכניס מראש ביקושים מטעמו בשלב הפקודות ההתחלתיות כל אימת שרצה להעלות את שער מניותיו. כמות הביקושים שהוכנסה נועדה לגבור על היצעים צפויים מטעם הציבור. את מידת ההיצעים לא יכלו הפועלים מטעם הבנקים לדעת בוודאות, אולם מה שהם כן ידעו הוא היקף ההיצעים שהוזרמו על-ידי לקוחותיו של הבנק באמצעותם. את החסר מבחינת המידע השלימו, דרך כלל, נציגי הבנקים המתערבים על דרך החלפת מידע בין הבנקים בזמנים קריטיים ועל דרך ההשערה שחבר ממולח ומנוסה בעסקי הבורסה היה יכול להניח. אם הוכנס ביקוש גדול מדיי יכול היה הבנק כחבר בבורסה לתת בשלב המסחר פקודה מאזנת של מכירה, כך שרק חלק מהביקוש שהופיע בלידר יירכש בסופו של דבר. הנה כי כן, על-ידי הכנסת ביקושים בלידרים ניתן היה להביא במישרין לעליית מחירי המניה (זוהי הדרך המכונה ויסות בלידרים שעל-פיה נהגו דרך כלל). הייתה כאמור גם טכניקה מוכללת פחות, אך גם דרכה ניתן היה לווסת את שווי המניה ולהציבה על ערך גבוה יותר. אינני רואה צורך להיכנס לפרטים, שכן לענייננו הביקורת העיקרית הייתה מכוונת כנגד ההתערבות במסחר בבורסה בשלב ההתחלתי בלידרים. כאמור נטען בכתב האישום כי בתקופה הרלוואנטית, שנתחמה למסגרת השנים 1980 עד אוקטובר 1983, נמשכה בהתמדה מדיניות הוויסות בטכניקות האמורות, ועל-ידי כך, לכאורה, השיגו הבנקים את היעד שביקשו, דהיינו העמדת שערי המניות שלהם בסולם עולה ומבטיח; אולם כפועל יוצא מכך, כך נטען, נוצר נתק מתרחב והולך בין מחיר המניה כפי שהיא נסחרת בבורסה לבין הערך האמיתי שלה. משהצטברו מלאים
--- סוף עמוד 270 ---
בהיקפים גדולים ביותר בידי הבנקים - מלאים שאינם משקפים את ערכם הכלכלי ושבמסחר הוגן ונאות לא ניתן למוכרם במחיר המלאכותי שאליו זינקו המניות - נמצא שהבנקים צפויים להפסדים כבדים העלולים לפגוע ביציבותם. כך גורסת התביעה בכתב האישום, זאת ניסתה להוכיח במשפט, וכאמור, עמדתה נתקבלה על דעת הדרגה הראשונה.לא זה השלב לבחון את נכונות המסקנה המשפטית של הדרגה הראשונה. לכך אתייחס בדיון הממצה בערעור שהושמע מטעם המערערים השונים על דבר הרשעתם בעבירה שיוחסה להם באישום הראשון. אולם תיאור הדברים - מהות הוויסות והשיטה שננקטה - חשובים להבנת המחלוקת ודרך פתרונה. הבנקאים והבנקאותכתב האישום מתמקד בעיקרו בהתנהגות מנהלי הבנקים, במעשיהם ובמחדליהם. אמנם בחלק מהאישומים הועמדו גם הבנקים עצמם לדין ואף הורשעו, אולם זה היה פועל יוצא מפעולותיהם של המנהלים אשר התנהגו בעסקי הבנק בדרך הוויסות של המניות, שבעטייה, כך גרסה התביעה, נפגעה יכולת הבנקים לעמוד בהתחייבויותיהם, והם נגררו לייעוץ מטעה שיש בו משום מירמה ורישום כוזב במסמכי התאגידים. כל שהודגש בכתב האישום הוא שהנאשמים, והכוונה בעיקר למנהלי הבנקים, ניצלו את משקלם המכריע במערכת הבנקאות בישראל ואת השפעתם הרבה על כלל המשק, ובהסכמה מפורשת או מכללא ביניהם יזמו והגשימו דרכי פעולה משותפות, זהות או דומות, ליישום מדיניות הוויסות.מבחינה זו, וככל שמדובר בגיבוש מדיניות ויסות משותפת או מתואמת, אפשר גם אפשר להתייחס אל הבנקים שעניינם נדון לפנינו בלשון כוללת, לאמור, הבנקים הבנקאות. התיאור המפורט בכתב האישום מציג את הבנקים והבנקאים בראייה חדממדית. בהיותם במוקד הדיון ראוי שנשקיף עליהם ועל מעשיהם בראייה תלת-ממדית. משנעשה כן נבין אל נכון מה גלום היה בתקופה הרלוואנטית בבנקים ובמערכת הבנקאות הישראלית. המנהל הכללי של בנק ישראל, י' שריג, במכתבו אל מבקר המדינה מיום 1.6.1984, אומר בין היתר, כי בשנות השבעים (אז נולדה מדיניות הוויסות והחלה להתגשם) הייתה הבנקאות הישראלית בתהליך של גידול מהיר הן בארץ והן בחו"ל. הגידול בחו"ל היה בעל חשיבות לאומית מבחינת יכולת הבנקים להבטיח את יבוא ההון הנחוץ לכיסוי הגירעון במאזן השוטף של המדינה. המדינה הייתה מעוניינת שהבנקים יהיו איתנים ושיוכלו לגייס מהציבור הון בהיקף גדול, כדי שהלימות ההון שלהם תישמר ותדמיתם החיובית בחו"ל לא תינזק.מכלל הראיות שהוגשו לבית המשפט והמשתקפות לעינינו בראייה רחבה זו, למדים אנו לדעת, כי מערכת הבנקאות בישראל מילאה תפקיד מיוחד ורגיש בכלכלת ישראל. באותם ימים הייתה למדינת ישראל, בעולם, מערכת קשרים כלכליים בין-לאומיים ענפים ביחס לגודל כלכלתה, אולם החרם הערבי גרם להימנעותה של הבנקאות הבין-לאומית
--- סוף עמוד 271 ---
מלפעול ישירות בישראל. לכן, כדי להתגבר על המכשול הנ"ל, מערכת הבנקאות הישראלית בתיאום עם הרשויות עסקה בפעילות בין-לאומית נרחבת במסגרת עסקי היצוא והיבוא של המדינה ובגיוס הון בממדים גדולים מאוד באמצעות פיקדונות תושבי חוץ (פת"ח). העוצמה הרבה שבמעורבות זו של הבנקים במערכת הבנקאות הבין-לאומית שירתה נאמנה את המדינה, אך כפועל יוצא מכך הגבירה לאין ערוך את עוצמתה של המערכת ואת השפעתה על רשויות השלטון בישראל, עד שראתה השופטת המלומדת לתאר עוצמה זו בדברים ששמעה מפי מנהל בנק הפועלים, העד מר גזית, שסיפר בעדות, כי בתקופת עבודתו באוצר (שם כיהן בתפקיד בכיר ומרכזי) סבר כי הבנקים הם מעין סניף של המדינה, ואילו בבואו אל תפקידו בבנק נוכח לדעת כי המצב הוא הפוך, דהיינו כי המדינה נתונה בידי הבנקים כאילו הייתה סניף שלהם.מציאות עובדתית זו, כפי שהוכחה בראיות ברורות ומוצקות, חשוב שתהיה נגד עינינו בעת שנידרש להכריע בטענות המקדמיות של המערערים באשר למעורבות הרשויות השלטוניות במדיניות הוויסות ותוצאותיו, וכן שעה שנצטרך לקבוע דעתנו באשר להרשעת המערערים על-פי עובדות האישום הראשון והמסקנות המשפטיות המתבקשות. כתב האישום מתאר בקצרה גם את מעמדו ואת תפקידו של כל אחד מהמנהלים שעמדו לדין, בכללם המערערים שלפנינו.(א) באשר למערער ארנסט יפת, נאמר כי בתקופה הרלוואנטית היה יושב-ראש מועצת המנהלים ומנכ"ל ראשי של בנק לאומי והיה אחראי על גיבוש מדיניות הבנק וביצועה. בראייה תלת-ממדית של מעמדו, כפי שהשתקף במכלול הראיות, ייאמר עליו כי נחשב בעיני הרשויות ובעיני גורמים מרכזיים בכלכלה הישראלית ובבנקאות הבין-לאומית כמומחה מהמעלה הראשונה, כבעל קשרים ענפים וחשובים ביותר לכלכלת המדינה וכמי שעשה רבות לגיוס הון ומטבע חוץ למדינת ישראל. אולם כגודל ההשפעה שלו כן גם מידת הביטחון העצמי שאפיינה אותו ביחסים עם נציגי הרשויות והעומדים בראשם, ככל שמדובר היה בגיבוש המדיניות הכלכלית הישראלית ויישומה במעורבות של הבנקים בקידום מדיניות זו, לרבות תהליך הוויסות וההתמדה בו לאורך השנים.
(ב) המערער מרדכי איינהורן מתואר בכתב האישום כמי שמאז אוקטובר 1982 ובמהלך התקופה הרלוואנטית היה מנהל תיפעולי ראשי של בנק לאומי, וביחד עם מר יפת היה מופקד על ביצוע מדיניותו. עד שנכנס לתפקיד זה מילא תפקידי ניהול שונים בבנק לאומי, ונשא בתואר מנכ"ל משותף. בראייה תלת-ממדית של אישיותו ניתן לקבוע לגביו כי בשל מומחיותו הרבה וניסיונו הרב הייתה לו השפעה ניכרת על ההחלטות שהתקבלו בדירקטוריון ובהנהלה המצומצמת של הבנק הנ"ל, וכי מטבע הדברים לא נעלמו ממנו מדיניות הוויסות והפעולות שהבנק נקט ביישומה. מערער זה נטל חלק פעיל בכנסים שאורגנו לעובדי הבנק, במיוחד ליועצים במחלקות ניירות הערך, במגעים עם הרשויות, למשל בדיוני ועדת הכספים של הכנסת ועוד.
(ג) המערער רפאל רקנאטי מתואר בכתב האישום כיושב-ראש מועצת המנהלים ומנהל
--- סוף עמוד 272 ---
כללי יחיד הן של אי.די.בי. והן של בנק דיסקונט, מאז שנת 1981. קודם לכך היה מנהל משותף בבנק האמור ומנכ"ל משותף בחברת אי.די.בי. כשמשקיפים על מערער זה לעומק, ייאמר עליו כי בחלק ניכר מהתקופה התגורר בארצות-הברית ופעל שם בעסקי הבנק, כשהוא מדווח על כל המתרחש בארץ. ניהול הדברים ברוב הזמן הרלוואנטי למשפט זה נעשה על-ידי המנהל הכללי דניאל רקנאטי, אחיו של רפאל, אולם לאחר שזה חלה ונבצר ממנו לטפל באופן שוטף ומלא בעסקי הבנק, נחלץ לעניין זה רפאל, ובתקופה הקריטית של משפט זה היה הוא האיש בעל ההשפעה הרבה ביותר בכל שהתרחש בבנק וב-אי.די.בי. מעורבותו במדיניות הוויסות שננקטה על-ידי הבנק הייתה מלאה - לטוב ולרע. הוא משתקף כבנקאי מנוסה ומעולה, שיודע ידוע היטב את כל רזי הבנקאות ואת מורכבות הכלכלה הישראלית.
(ד) המערער אליהו בן ציון כהן מתואר בכתב האישום כמשנה למנכ"ל הבנק ו-אי.די.בי. ויושב-ראש ההנהלה המצומצמת של הבנק. בראייה לעומק נחזה כהן כאיש מרכזי מאוד ב-אי.די.בי. ובבנק. תחילת דרכו בבנק דיסקונט כעורך-דין צעיר ומוכשר שנתבקש לעמוד בראש המחלקה המשפטית של הבנק. אולם במרוצת השנים היה לעוזרו האישי ולאיש אמונו של דניאל רקנאטי המנוח, ומעמדו הלך והתחזק. מעורבותו בעסקי אי.די.בי. והבנק הייתה נרחבת. כשחלה דניאל רקנאטי, התחזק הקשר שבין כהן לבין רפאל רקנאטי. במרוצת הזמן, כשנתמנה רפאל כיושב-ראש מועצת המנהלים והמנהל הכללי, היה כהן לאיש הקשר עם רפאל, משנה למנכ"ל ויושב-ראש ההנהלה המצומצמת, שבה נתקבלו ההכרעות החשובות בעסקי הבנק, כמו בנושא ויסות המניות.