10. הפרק המרכזי, שהוא הרובד הראשון שבתמונת כתב האישום, מתאר את הרקע הכללי לפרשה דנן. החל בסוף שנות השבעים, ובמיוחד בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, התערבו הבנקים, מנהליהם ופקידיהם במסחר שהתנהל בבורסה במניות הבנקים. התערבות זו נועדה להגדיל באורח מלאכותי את נתוני הביקוש למניות ואת שעריהן, ועל-ידי כך להגביר את יכולת הבנקים הנ"ל לגייס הון מהציבור במסגרת הנפקותיהם, הגם שבפועל לא היו כאלה. כפי שכתב האישום מפרט, נהגו הנאשמים ואחרי לכנות את הפעולות הללו כ"פעולות ויסות". כדי להשיג יעד זה ועל-מנת להפיק תועלת מרובה מהמנגנונים ששימשו למימושו, פעלו הנאשמים - באורח שיטתי ובמתכוון - להונות את המשקיעים ולמנוע מהציבור ומלקוחות הבנקים מידע נכון ומלא בדבר פעולות הוויסות, המשמעויות שלהן והסיכונים הכרוכים בהם. בין היתר עשו כן באמצעות מנגנון הייעוץ של הבנקים, ברישום לא נאות של הדו"חות הכספיים התקופתיים ובהצגה מטעה ולא נאותה של המציאות בתשקיפים שליוו את הנפקת המניות. יתרה מזו, כך צוין בכתב האישום, הנאשמים ניצלו את משקלם הרב במערכת הבנקאות בישראל, את השפעתם הניכרת על כלל המשק ואת מעמדם אצל רשויות השלטון לעיצוב מתואם ומוסכם של דרכי פעולה להוצאתה לפועל של מדיניות הוויסות.מהי מדיניות ויסות זו?
--- סוף עמוד 255 ---
על-פי הנטען בכתב האישום, בתקופה זו ביקשו הבנקים מפעם לפעם לגייס הון מהציבור, בהנפקת מניות וניירות ערך אחרים ההמירים למניות בבורסה לניירות ערך שבתל-אביב; כדי שיוכלו לעמוד בתחרות מול אפיקי השקעה אפשריים אחרים במשק, ובמיוחד מול איגרות החוב המונפקות על-ידי המדינה, ביקשו הנאשמים לגרום לכך שמניות הבנקים תיתפסנה בעיני ציבור המשקיעים כהשקעות אטרקטיביות וכדאיות.כיצד עושים זאת ? בשניים – (א) המניות הבנקאיות נסחרו בבורסה במגמת עליית שערים מתמדת ונעדרת תנודות כלפי מטה, כך שהעניקו לבעליהן תשואה ריאלית הגבוהה מזו המקובלת לגבי איגרות החוב של המדינה. משמעות מדיניות זו, שהוגדרה על-ידי התביעה כ"מדיניות התשואה החיובית", התממשה בכך שהוקנתה למניות תכונה של אפיק השקעה נזיל, שבו כל משקיע נהנה מהתשואה המובטחת לו - יהיו מועדי הרכישה ופרקי האחזקה במניות אשר יהיו. (ב) הצגת מניות הבנקים בעיני הציבור הרחב כהשקעה סולידית ובטוחה לרוכש המניה, זאת על בסיס האמון שנטעו הבנקים בלב הציבור באשר ליציבותם, רווחיותם וחוסנם הכלכלי ובדבר כושרם לייצב את רווחי בעלי המניות על תשואה חיובית מתמדת, הגדלה והולכת עם הזמן.מדיניות התשואה החיובית חייבה את פעולות הוויסות, שעוד ידובר בהן בהמשך. פועל יוצא של מדיניות הוויסות, שננקטה על-ידי הבנקים השונים ומנהליהם, היה מעורבות עמוקה של הבנקים במהלך המסחר בבורסה ושליטת הנאשמים בשערי מניות הבנקים, אשר איפשרו לבנקים ולמנהליהם לגרום לעליית שערים יומית בשיעור שלא יפחת מהשיעור שאותו קבעו לאותו יום ולמנוע ירידת שערים, הכול על-פי הנראה להם כראוי וכרצוי לבנקים בכל עת.מדיניות ויסות זו זיכתה את הבנקים, לאורך השנים, בשגשוג ובהצלחה בשל המעורבות של החברות המווסתות ושל מנגנוני הייעוץ אשר עסקו בשיווק אגרסיבי של מניות הבנקים, תוך הטעיית הציבור לחשוב כי עניין להם במניה בטוחה וסולידית שמגמותיה החיוביות תתמשכנה ותתמדנה. אמצעי נוסף לחיזוק מדיניות זו היה בהטבות ובתמריצים כלכליים שננקטו על-ידי הבנקים לעידוד רכישת המניות; אלה כללו, בין היתר, נכונות הבנקים לקבל את המניות, על-פי שעריהן המווסתים, כביטחונות להלוואות בסכומים דומים שהעניקו למשקיעים.בהמשכו של פרק זה שבכתב האישום נטען כי כדי להביא לעלייה מתמדת בשערי המניות הבנקאיות גרמו הנאשמים, במניפולציות של ויסות, ליצירת רציפות של עודפי ביקוש. זאת ביקשו להשיג בכך שמניות הבנקים תתמדנה להניב תשואה חיובית מתאימה. דא עקא, שאליה וקוץ בה. פעולות ויסות אלה גרמו לנתק בין שערי המניות בהיסחרן בבורסה, לבין שוויין וערכן הכלכליים האמיתיים, וכפועל יוצא מכך התהוו קשיי מימון