"שר האוצר וראשי המערכת שקדו באותה עת (במרוצת שנת 1983 – ד' ל') בסודי סודות על תוכנית כלכלית שכונתה 'התוכנית הגדולה', או 'תוכנית הולרליזציה', תוכניתו של השר היתה שפיחות ייעשה רק במסגרת הגשמתה של אותה תוכנית ... גדיש וסדן תמכו בכך, ובשלב מסוים גם הבטיח ארידור לסדן לעשות כן אם תהיה 'ריצה על הבנקים'... לשר ארידור היה ברור כי התוצאה מאי עשיית פיחות יהיה משבר במניות הבנקים, אך לא היתה נכונות לכפוף את שיקולי הפיחות לענין מניות הבנקים".
227. לשאלת הכימוי ולעניין הסיוע הממשלתי אני מפנה לדברי השופטת בעמ' 411, לאמור:
--- סוף עמוד 410 ---
= 407 =
"שימת הדגש על נושא כימות הנזקים שלטענת הנאשמים היה חסר בהבהרות המאשימה ובהוכחות מטעמה, היתה כאמור בגדר נסיון לטשטש ולהבליע את מה שעתיד היה לקרות אילו נפסק הויסות ללא סיוע ממשלתי. ישנו פער שבשום פנים ואופן לא ניתן לגשר עליו בין תחושתם של הנאשמים בזמן אמת, לה נתנו ביטוי בינם לבין עצמם ובינם לבין הרשויות השלטון, ובין 'הקלילות' בה ניסו להתייחס לתסריט הפסקת הויסות בחלקים מסויימים של עדויותיהם".
על מה שעתיד היה להתרחש ללא עזרה של השלטון אומרת השופטת בעמ' 413:
"הרי בהמשך הדברים המשמעות של מה שעתיד היה להתרחש (ללא עזרה של שלטון באחת מצורותיה האפשריות), הינה פגיעה ביכולתם של הבנקים לקיים את התחייבויותיהם".
228. אציין בהקשר לכך, כי במה וכמה מההתבטאויות שבהכרעת הדין מסייגת השופטת את מסקנותיה באמירה "ללא עזרת השלטון". צא ולמד מכך, כי אם הייתה ניתנת עזרה שלטונית, כי אז היה נמוג החשש לפגיעה ביכולת הבנקים לקיים את התחייבויותיהם. בהמשך, אציג את נקודת מבטי על-פי הראיות, כי עזרת השלטון הייתה למעשה מובטחת בנסיבות המקרה דנן, הגם שלא במילים מפורשות, אלא במשתמע.
לא בכדי קבעה השופטת, בצדק, כי הייתה לבנקים הציפייה שהרשויות ייחלצו לעזרתם.
לציפייה זו היה בסיס. בהקשר האמור ציטוט נוסף מעמ' 421:
"כשנתבקש גזית לשרטט את המשבר שהיה מתרחש ללא סיוע ממשלתי הגיב" (אני מדגיש – ללא סיוע ממשלתי – ד' ל')".
לגבי המשקל שמייחסת השופטת לדברי הבנקאים בזמן אמת ולעניין העזרה הממשלתית או היעדר עזרה כזו אצטט (עמ' 424):
"לדברים שאמרו בנקאים לזמן אמת אני מייחסת משקל מכריע הגובר על דברים סותרים שנשמעו בעדויות הנאשמים או בעדויות מומחים מטעמם. הנסיון לגמד את מימדי המשבר הצפוי ללא עזרה ממשלתית..." (ההדגשה שלי – ד' ל').