--- סוף עמוד 266 ---
דן בבלי ודב נווה - מאסר-על-תנאי של שנה אחת והתנאי הוא שבתוך 3 שנים מיום מתן גזר הדין לא יעברו עבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. רואה החשבון דן בבלי נקנס בקנס הקצוב המקסימאלי שניתן להטילו - קנס של 109,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו, ודב נוה נקנס בקנס בשווי של 45,000 ש"ח. אי.די בי. חברה לאחזקות בנקאיות - חויבה בקנס של 1,000,000 ש"ח.יצוין אף זאת, כי עונשי המאסר בפועל שנגזרו, עוכבו על למתן החלטה בערעור שלפנינו הערעורים
ערעור זה של המערערים מופנה הן כנגד הכרעת הדין והן כנגד גזר הדין. בראש ובראשונה השמיעו לפנינו באי-כוח המערערים מספר טענות מקדמיות, שאם תתקבלנה תחייבנה, כפועל יוצא מכך, זיכוי המערערים מכל אשמה, משום שאם תתקבלנה הטענות כי אז המסקנה תהיה כי לא היה מן הראוי כלל ועיקר להעמיד את המערערים לדין ומשהוגש כתב האישום צריך היה בית המשפט, כפי שנטען לפניו, לבטל את האישום מכול וכול.הטענות המקדמיות שאדון בהן לפי הסדר הבא הן:(א) ההליך המשפטי כפי שקוים כנגד המערערים, משלב החקירה המשטרתית ועד המשפט ועד בכלל, נגוע בפגם חסר תקנה, וזאת על שום שעדויות שנמסרו לפני ועדת החקירה או לפני מי שהוטל עליו לאסוף חומר לצורכי ועדת החקירה, שימשו כראיה בהליך המשפטי, בניגוד מפורש להוראת הדין בסעיף 14 לחוק ועדות חקירה, הקובעת שעדות כזו לא תשמש ראיה בהליך משפטי. הא כיצד? כל חומר הראיות (עדויות, מסמכים שהוגשו לוועדת החקירה, מסמכים שהוכנו לצורך ועדת החקירה וכיוצא באלה) הועבר לעיון חוקרי המשטרה ולשימושם, ואלה עשו במהלך החקירה שימוש נרחב ביותר בחומר האמור בעת תשאול הנחקרים וגיבוש הראיות ששימשו את התביעה במשפט. לטענת עורכי הדין המלומדים של המערערים, שימוש כזה נוגד את הוראת החוק הנ"ל כלשונה וכרוחה. יתרה מזו. על-פי הטענה, חומר ראיה ששימש את ועדת החקירה הוגש כעדות או כראיה אחרת לבית המשפט, אם באורח ישיר ואם על דרך חלחול. כתוצאה מכך נפגעו ללא תקנה זכויותיהם של המערערים. ההחלטה המיוחדת והנפרדת שניתנה על-ידי השופטת המלומדת בסוגיה זו, בדיון זוטא שהתקיים לפניה בעניין הזה, איננה מקובלת על המערערים והם טוענים כי שגויה היא.
(ב) הגנה מן הצדק אשר מקימה את הטענה של השתק פלילי והשתק שיפוטי, וכל כך למה? טענה זו, "בקצירת האומר", היא שלאחר שעברו המערערים את ההליך המורכב, הקשה והמתסכל של ועדת החקירה בעניינם וגם הוטלו עליהם סנקציות מינהליות ציבוריות, אין זה עוד מן הדין ומן הצדק לחזור ולהעמידם לדין בגין אותה פרשה. על-פי