--- סוף עמוד 332 ---
ככל שמדובר בבנק לאומי אפנה למכתבו של ד" מ' חת, יושב-ראש הבורסה לניירות ערך, אל מר יפת מיום 17.3.82(ת/31). זהו סיכום לשיחה שהתקיימה בין השניים ושלפי רישום בכתב-יד של מר יפת משקף את תוכן שיחתם. וכך נאמר באותו סיכום:" .1בתנאים הקיימים במשק - אינפלציה מהירה וקיומם של מכשירי השקעה צמודים - אין אפשרות לוותר לחלוטין על התערבות גופים קשורים במסחר במניות הבנקים..2יש להגביל התערבות גופים קשורים להשגת המטרות הבאות:(א) מניעת תנודות שערים חריפות מיום ליום.(ב) הבטחת תשואה ריאלית צנועה לאורך זמן....3יש להמנע מלכלול הוראות קניה ומכירה ... במסגרת ההוראות הכתובותהמוגשות לבורסה (לידר) ...".סיכום שיחה זה מציג את עמדתו העקבית של מר חת לאורך כל הדרך, דהיינו שיש מקום לקיים ויסות, שהוויסות כמכשיר בשוק ההון ובבורסה מקובל ודרוש למטרות מסוימות, אך יש להימנע מעשיית שימוש בוויסות לקידום עיסקאות ספקולטיביות באמצעות מתן הוראות כתובות בשלב הלידר..125סיכום שיחה זה גם מצביע כי כמו אצל מר חת ואפשר לומר בוודאות גם אצל בכירי הרשויות האחרות, המודעות למצב הייתה קיימת אצל מר יפת. מודעות לחוד והסקת המסקנות המתבקשות לחוד.כאמור, היה בכוחן של הרשויות והיה גם בוונתן, לקבוע בכללים ובהוראות מה מותר ומה אסור במסגרת הוויסות, על-מנת שיהיה מבוקר ונעדר סיכונים. אולם חרף התייחסות כזו בהזדמנויות שונות אצל הרשויות הממלכתיות השונות, עד לשנת 1982ועד בכלל, לא נעשה דבר כדי לממש כוונה זו, ואילו מצד מר יפת ובנק לאומי משתמעת מגמה לגיבוש מדיניות ויסות או מדיניות מוניטרית אחרת שתרחיק סכנה ויחד עם זאת תאפשר לבנק גיוס הון בממדים הנרחבים הדרושים. אולם גם מחשבות אלה לא הגיעו לכלל מימוש באותה שנה.תופעה זו אינה מלמדת דווקא על אוזלת יד, אובדן דרך והשלמה עם גורל כלשהו, אלא על ההכרה שבנסיבות שנוצרו, הפסקה מיידית של הוויסות בדרך לא מתוכננת עלולה לגרום להתדרדרות חמורה בשוק ההון, בעוד שאם תתגבש תכנית מוסכמת על הבנקים ועל הרשויות כאחד להפסקה הדרגתית של הוויסות, יימנע זעזוע והכול יסתדר למישרין, תוך שמירה על אינטרס המשקיעים והגנה על יציבות הבנקים. העובדות מזמן אמת כפי שעולות מהראיות מאשרות וממחישות סברה זו..126ביוני 1982פרצה מלחמת שלום הגליל, ובהקשר לכך נתקבל החוק למימון מבצע
שלום הגליל
--- סוף עמוד 333 ---
אשר, כפי שציינתי לעיל, ציין במפורש את שיטת ויסות שערי ניירות הערך ואף איפשר פטורים הנוגעים לויסות המניות. השופטת המלומדת בדרגה הראשונה התייחסה להיטל זה, כיוון שבעצם הטלת היטל שלום הגליל ובמתן פטור מסוים מחובת התשלום למווסתי מניות בנקאיות, היו השלכות מעניינות וחשובות לענייננו. כך נאמר בהכרעת הדין, בין היתר:"שנת 82היתה ככלל שנה של בורסה גואה ומחירי המניות החופשיות הרקיעו שחקים. באוצר היה זה מכבר רעיון 'לצנן את הבורסה' ומלחמת שלום הגליל נראתה כשעת כושר הולמת לכך.בחוק ... ועוד קודם לכן בתקנות שעת חרום הוטל היטל של % 2על פעילות בניירות ערך".בהמשך מתארת השופטת בקצרה כיצד נהגו הבנקים ברכישת המניות ובטיפול במלאי שהצטבר אצלם. הדבר חייב פעולות העברת מלאי המניות בין חברות שונות אשר שייכות או קשורות לאותו בנק ושדרכן נעשה הוויסות. חברות אלה, שקלטו את מלאי המניות והחזיקו בו עד למכירתן מחדש, כונו חברות "מקלט" או חברות "מחסן". בנסיבות אלה נוצרה בעיה הקשורה בהיטל שלום הגליל.על-פי החוק, כל העברת מניות הייתה כרוכה בהיטל של % .2נמצא, שאם הבנק נדרש היה על-פי שיטת הוויסות לחזור ולהעביר את מלאי המניות מחברה לחברה, היה לכאורה צריך לשאת בהיטל כפול של % .4במצבם של הבנקים חיוב היטל זה היה מסכל את התועלת שבוויסות ומשיר את פירותיו. הבנקאים ראו בכך גזירה שלא יוכלו לעמוד בה, וכפועל יוצא מכך סברו כי לא תהיה להם ברירה אלא לחדול ממדיניות הוויסות.מוסיפה השופטת ומציינת כדלהלן:"הבנקים פעלו להעביר את רוע הגזירה. והצליחו לקבל פטור מכפל המס לצורך פעילות ויסות ... בין יועציו של ארידור היו חילוקי דעות בשאלה אם ליתן את הפטור והשר הכריע לטובת מתן הפטור. ארידור פנה לועדת הכספים של הכנסת במכתב (לגביו התבטא בבית המשפט באומרו כי היום לא היה כותב אותו בנוסחו זה) (נ/11ל). במכתב זה ביקש לאשר את הפטור כדי לאפשר פעילות ויסות תקינה. הענין אושר בועדת הכספים וניתנו פטורים מפעולות בין חברות מווסתות. בכך ששר האוצר תמך במתן הפטור על אותן עסקאות 'כפולות' נמנעה הכבדה על הויסות שיכולה היתה לגרום להפסקתו".אכן, מי שהוביל במשרד האוצר את המהלך של מתן הפטור היה היועץ המשפטי, מר אריה מינטקביץ', דעתו היא שהכריעה והשר פעל על-פי עצתו. הוא כתב ליושב-ראש ועדת הכספים, מר ש' לורנץ, את המכתב נ/11ל, שבו מופיעה הפיסקה, שהייתה בסופו של דבר המשכנעת, כי:
--- סוף עמוד 334 ---
"עתה מתברר שהגדרה הקיימת (בחוק - ד' ל') מצומצמת מדי ויש צורך כדי לאפשר פעילות ויסות תקיה בכל המערכת הבנקאית ולא רק בחלקה לאפשר לתת אפשרות לפטור מן ההיטל גם נייר ערך שתאגיד החזקה בנקאית, כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), הנפיק".בעת הדיון בוועדת הכספים בנושא זה, בבקשתו של שר האוצר, טרח עורך הדין מינטקביץ' להסביר את חשיבות הפטור על רקע הוויסות, וזאת, אל נכון, משום שלפחות חלק מחברי ועדת הכספים גילו בדבריהם אי-נחת מתופעת הוויסות. בדבריו אמר מר מינטקביץ' בין היתר:"הערה טכנית. כיוון שפעולות הויסות הן מורכבות ועדינות והן נעשות באמצעות מספר מצומצם של גופים ששמותיהם ידועים, אנו מציעים לתת את הפטור לתאגיד מסויים שבשמו ננקוב ... פעולות הויסות באות לקלוט עודפים בשוק ההון או לספק היצעים מוגברים בבורסה. שמותיהם של החברות שעוסקות בויסות מופיעים בתשקיפים. אלה אינן פעולות מסחר רגילות. אין כאן פטור לבנקים, אלא אך ורק לפעולות הנעשות כדי לשמור על רמת השערים. אנו יודעים על איזה ניירות ערך מדובר ומהו המשקל שלהן בשוק ההון. האישור לא יהיה כללי ... מניות הבנקים הן המובילות בשוק".כאמור, לאחר אותו דיון ניתן הפטור שהבנקים דרשו כדי שיוכלו להמשיך לגייס הון מן הציבור, תוך ניצול מדיניות הוויסות..127דומה שדי שוף, על פני הדברים, כי בשלב הזה, בשל הצורך בגיוס הון מן הציבור למען צורכי המדינה, במציאות הכלכלית הקשה שהתקיימה אז, היה זה ברצונו של שר האוצר ומעניינו של משרד האוצר להמשיך ולעודד את הבנקים לגייס הון מן הציבור בשיטה שהייתה אז קיימת, ידועה ומקובלת, חרף הסתייגויות וגילויי החשש לבאות, זאת באישור הנפקות נוספות של מניות הבנקים והשלמה עם ויסותן. מסקנה זו מתחזקת בכך שביום 21.11.82אישר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר, ד"ר בן עמי צוקרמן, על דעתו של שר האוצר, הנפקות של הבנקים השונים בסכומים ניכרים ביותר (מכתבו של מר צוקרמן מיום 21.11.82), אישור הנושא בשוליו גם את אישורו של שר האוצר (נ/67ל). עוד קודם לכן, ביום 7.8.82, הוחלט על-ידי שר האוצר ויועציו, האדונים חכם וצוקרמן, לאשר לבנק לאומי ולבנק הפועלים הנפקת אמיסיות בסדר גודל של ארבע-מאות עד חמש-מאות מיליון שקל כל אחת, לאחר שיסכימו הבנקים להפקיד את מלוא התמורה באוצר לתקופה ארוכה בתנאים שיסוכמו עם החשב הכללי (נ/68ל). בקשר לתרשומת זו התבטא מר ארידור בעדותו "שמערכת הבנקאות (נחשבה בעיניו - ד' ל') מכשיר חשוב לגיוס הון מהציבור וגם, לאו דווקא, על-ידי הפקת כספי הנפקות"..128באותם ימים עצמם התכנסה גם הוועדה המייעצת של בנק ישראל (ביום 26.7.82) לדיון בהתפתחויות המוניטריות שהתרחשו בחודש אפריל באותה שנה. איננו נדרשים בענייננו להערכות השונות שהושמעו באותה ישיבה באשר למצבו של המשק באותם ימים
--- סוף עמוד 335 ---
ובאשר להתפתחויות המוניטריות בתקופה הנדונה, לבד מהערה אחת והתגובות שבאו בעקבותיה.המפקח על הבנקים, מר מסר, ציין כי במחצית הראשונה של שנת 1982הצטמצם שיעור ההון על הבנקים ביחס לנפח המאזן מ-% 1.9ל-% .1.2דבריו אלה גררו מספר תגובות שראוי להביאן לשם הבנת עומק תמונת המצב בהתייחסות אל הבנקים באותה שנה. הגיב מר רפאל רקנאטי לאמור:"יש ירידה ריאלית בהון וברווחיות. אנו בתקופה של ירידת יתרות מטבע חוץ של המדינה, וחשוב שהמדינה תדאג להצגה נאותה כלפי חוץ של מאזני הבנקים על מנת שהבנקים יוכלו לגייס כספים בחו"ל. לכן רצוי שהממשלה תאשר בהקדם את הנפקות המניות של הבנקים. יש בעולם תשומת לב רבה ודאגה בענין הסיכון בהלוואות למשק הישראלי".החרה והחזיק אחריו מר א' יפת באומרו:"ההנפקות הן חיוניות לבנקים. אנו בלחצים ... מארצות חוץ בענין זה. אנו נזקקים לכספים לצורך רכישת ציוד מתוחכם ולצורך השקע בחברות הבנות ... בכלל, בנק ישראל מתערב בפרטי פרטים במערכת הבנקאות ואין צורך בכך" (בכוונת הדברים להתערבות בעניין העמלות והריבית ונפח האשראים או תקרות האשראים - ד' ל').המשנה לנגיד בנק ישראל, מר פלסנר, הגיב באומרו:"בשוק ההון מתחרה הממשלה עם הבנקים. גיוס ההון על ידי הבנקים פוגע באפשרויות גיוס ההון על ידי הממשלה".ואילו מר ברונפלד ראה להעיר כדלהלן:"נדמה לי שלאור המהלך של מניות הבנקים בשנתיים האחרונות הן נכס מוניטארי. כמו כן, גידול בהון העצמי של הבנקים יוצר בעיות של הגנה על ההון מפני מס על האינפלציה וזו אחת הסיבות להרחבת הפעילות הבנקאית בחו"ל. לכן, ראוי לבחון את נושא הנפקת מניות הבנקים בהיבט מוניטארי רחב".אמור מעתה, כי גיוס ההון על-ידי הבנקים, על הטוב ועל הרע שבכך, ועל מהלכי הבנקים בהקשר לכך באותם שנים, היה ידוע לראשי בנק ישראל, ליועציו ולפקידיו הבכירים, ולא שמענו כי נעשה דבר של ממש על-ידי בנק ישראל, הנגיד והמפקח, על-פי הסמכות הנתונה להם בפקודת הבנקאות, כדי לפקח על הפעילות המוניטרית של הבנקים ועל תקינות הדברים מבחינת הוויסות וההשלכות האפשריות מקיום מדיניות ויסות זו באותם ימים..129ביום 1.11.82התקיים דיון בוועדת הכספים של הכנסת בנושא "דיון על שוק
--- סוף עמוד 336 ---
ניירות הערך" (ת/415). בדיון זה השתתפו בין היתר כמוזמנים: מר צוקרמן, הממונה על שוק ההון; מר חת, יושב-ראש הבורסה; מר ארנון, יושב-ראש הרשות לניירות ערך; מר שריג, מנהל בנק ישראל; מר מדינה מבנק ישראל; מר פרידמן ממשרד האוצר ונציגים של איגוד הבנקים, בכללם האדונים איינהורן וכהן. את הדיון פתח חבר הכנסת תיכון שהיה היוזם של דיון זה. הוא הביע את דעתו בהרחבה על מצב הבורסה על חולשותיה, הוא התבטא על הוויסות שעליו דיברו בגלוי כתופעה "שחורה", ועוד כיוצא באלה דברים.כבר הפניתי את תשומת הלב לישיבה זו ולדברים שהושמעו במהלך הדיון על-ידי האדונים מדינה וחת, גם בהקשר לוויסות מניות הבנקים. הדברים היו נוקבים וביקורתיים, עד שראה מר איינהורן להביע פליאה על כך שהפוליטיקאים לא הכריזו על הישיבה הזו כסגורה, שכן דליפות מישיבה זו יכולות לגרום לאחד המשברים הגדולים אם ייקחו את הדיון ברצינות. באותה ישיבה נאמרו גם דברים בקשר לעמדה המתבקשת מהפיקוח על הבנקים. אמר על כך חבר הכנסת מלמד כי:"הפיקוח על הבנקים יש לו מה לומר על ההפרזה בויסות שערי המניות על ידי הבנקים כי בסופו של דבר זה פועל נגד הבנקים".השיב לו היושב-ראש כהן-אורגד כי:"לפי החוק, לפיקוח על הבנקים אין סמכות להתערב כל עוד אין סיכון לבנקים".מלמד סבור שלפיקוח על הבנקים מעמד וזה חשוב שיש לו אפשרויות להשפיע כדי לבלום את יצר הוויסות, שכן לבנקים יש עדיין יראת כבוד לפיקוח בגלל מעמדו. חבר הכנסת תיכון סבור שאין לו סמכויות. ואילו חברת הכנסת בלומנטל הביעה הערכה לבנקאות המוכיחה את עצמה מבחינת האתיקה המקצועית והזוכה להערכה בציבור וגם לאמונו של זה, ולכן הציעה לבנקאים כי:"בכל התחום של הבורסה, המניות וכל הכרוך בכך תטיב מערכת הבנקאות לעשות אם באופן וולונטרי תטיל על עצמה כללי התנהגות מחמירים ותודיע על כך ... הבנקאות לא צריכה לחשוש, כיוון שלאורך זמן, הרוב המכריע של הלקוחות יחזרו אליה".בנוסף לדברים שהבאתי בזה ולדבריו של מר חת באותה ישיבה, שכבר הפניתי אליהם לעיל, ראוי להוסיף ולצטט עוד מדבריו:"... דומני שהממונה על שוק ההון צריך לשים את הרגל על הדוושה. אני לא יכול לעשות סדר בענין זה, כי אני זקוק לעזרתם של הבנקים במימון הבורסה. מכל הגורמים הפועלים בבורסה, הבנקים הגדולים הם הגורמים האחראים ביותר שאני זקוק להם. אינני יכול להגיד לה: 'אל תעשו מה שאתם רוצים'. צריך להיות גורם אחר שיאמר זאת. מה שהולך להיות בחודשים הבאים, אם לא יעצרו זאת, זה גרוע וחמור".
--- סוף עמוד 337 ---
ישיבת ועדת הכספים ננעלה בדברי יושב הראש כהן-אורגד לאחר שנשמעו הערות והצעות, כולל הערות של מר כהן מבנק דיסקונט:"לאחר דיון כה נרחב וכה נוקב בקשר לתפקודה של הבורסה ובאשר למדיניות הויסות של המניות הבנקאיות וכל הכרוך בכך, זה הכל? בכך מיצתה ועדת הכספים את כוחה ואת סמכותה ואת יכולתה להשפיע?"..130הנה כי כן, בחודש נובמבר 1982נשמעים בוועדת הכספים של הכנסת, שמכוחה ומסמכותה לבקר את פעולות הממשלה בתחום הכלכלי והמוניטרי, דברים קשים בסוגיית מדיניות הוויסות, ונשמעות הערכות פסימיות ומעוררות דאגה באשר לצפוי בעתיד. נדרשת התערבות מרסנת של בנק ישראל ושל האוצר. ובכל זאת, באותה תקופה לא מופגנת כל מעורבות של ממש מצד הרשויות ולא מופעלת הסמכות כלפי הבנקים. נהפוך הוא, מסייעים לבנקים להמשיך בוויסות בעקבות היטל שלום הגליל, ומאפשרים לבנקים הנפקות משמעותיות מאוד בתנאים מסוימים, שאינם מצרים את צעדי הבנקאים ביישום מדיניות הוויסות. נשאלת השאלה הרטורית מדוע? .131אשלים את התייחסותי לאשר התרחש בתחום ויסות מניות הבנקים בשנת 1982, ולמודעות למצב, בציטוט מתוך הדו"ח השנתי של הרשות לניירות ערך לשנת 1981-1982, מדצמבר 1982(נ/36פ). כך נאמר באותו דו"ח:"אחת התופעות בשוק-ההון הישראלי, אשר אף הלכה והתרחבה בשנים עברו, היא שאלת ויסותם של ניירות הערך על ידי רוב הקונצרנים הבנקאיים. כבר לפני שנים אחדות דרשה הרשות כי עובדת הוויסות והיקפה יבואו לידי גילוי בתשקיפים המתפרסמים על ידי מנפיקים אלה, ואומנם דבר זה נעשה.לא קיים שוק מניות משוכלל ללא ויסות כלשהו, וידועות התופעות של 'עושי-שוק' או של 'ג'ובר' אשר מלאכתם במניעת תנודות מקריות וחריפות. כאשר בדרך כלל נעשית פעולת הויסות נגד מגמת השוק.פעולות הוויסות הנהוגות בשוק הישראלי שונות ברובן מהנ"ל. לנוכח המימדים הנרחבים אליהם הגיעו, והשפעתן המכרעת על השוק, מן הראוי בוודאי להתחיל לתת את הדעת על התופעה כולה בצורה יותר מרוכזת. פעולות ויסות אלה באות, כמובן, כדי לענות על צרכיה המיוחדים של המערכת; וכל טיפול יעיל בנושא בוודאי שלא יוכל להסתפק בהתייחסות לצדדים הטכניים בלבד.כמו כן ברור כי בגלל היקף הנושא צריך לטפל בענין בזהירות רבה, כדי למנוע זעזועים אפשריים. עם זאת, אין להמנע מהעאת השאלה על סדר היום הציבורי, וכל הגורמים הנוגעים לנושא יצטרכו להתמודד איתו בצורה יותר יסודית בעתיד לבוא".הדברים נרשמו והובאו, אל נכון, לתשומת לב כל יתר הרשויות, הבנקים והעוסקים בשוק ההון. האם בעקבות הדברים החשובים והברורים שצוינו בדו"ח, שצוטט לעיל, נקטו