--- סוף עמוד 326 ---
.2עקב בעיות מיסוי גיוס מוגבר של הון עצמי שיביא להשקעתו בנדלן ובחברות בחו"ל..3ויסות מסיבי עשוי להשפיע על המדיניות המוניטרית..4נוצר תיאום יתר בין הבנקים הן בעיתות שפל והן בעיתות גאות..5עשויים להווצר סיכונים למערכת הבנקאית כולה, ובעיקר לבנקיםהבינוניים".לאחר שסקר את התועלת והנזק שבוויסות מציע מר ברונפלד, שבקיאותו בנושא רבה, פתרונות אפשריים כדלהלן:" .1פתרון כלכלי - עיקור הויסות....2אמצעים מינהליים - הסכם ג'נטלמני או אחר לשם שינוי כללי המשחק. יש לזכור שעצם הטיפול בבעיה עלול לגרום למשבר. קיימת תחושה בשטח שאם ייעשה משהו לקראת פתרון, עשויה לבוא עקב כך התמוטטות וכמובן ללא פעולה אנחנו גם כך עשויים לגלוש לבעיות".יושב-ראש הישיבה, מר ארנון, הודה לברונפלד על הצעתו המאלפת והעיר שהוא התחזק בדעתו כי הבעיה אינה עצם הוויסות, כי אם ממדיו. הוא מבקש התייחסות להצעה בדבר טיפול הדרגתי בבעיה.אחד המשתתפים בישיבה (מר מילוא) העיר את הדברים הבאים:"דברי מר ברונפלד היו למעשה סימפטומטים לפעולה שנוצרה על ידי השלטונות - בנק ישראל והאוצר. נגד הנהגת צעדים מינהליים לפתרון הבעיה. לשום בנק לא יתנו ליפול, ובוודאי לא עקב הויסות. החשוב הוא כי הבנקים יודעים זאת היטב".בסיכום הדיון משיב מר ברונפלד ואומר:"את הדעות וההשגות אני מציג באופן פרטי. סבור שנושא הויסות היה צריך לקבל טיפול מוקדם בהתחלת קיום התופעה. זהו מקרה קלאסי של נושא שנפל בין מספר גופים - הממונה על שוק ההון, המפקח על הבנקים, הרשות והבורסה. למפקח על הבנקים יש תפקיד כפול - הוא מעונין גם בבנקים בעלי הון עצמי גבוה. קשה לחזות התמוטטות, אך יש לזכור ששום קטע במערכת הזו לא צמח בשיעור מדהים של % 40ריאלי לשנה, וזה לכשעצמו אומר דרשני. בקשר לשאלת מר ארנון - כדי למנוע עליית מחיר יש צורך במלאי גדול של סחורה, ואולי הפתרון לכך יהיה תשקיף פתוח של הבנקים, כך שהם יוכלו תמיד למכור".תצוין הערתו הסופית של מר ברונפלד כי:
--- סוף עמוד 327 ---
"לכשיתגבשו הצעותיו של מר מושכל הם יובאו לכאן. בבואנו לטפל בבעיה יש לזכור כי עלינו להגן לא רק על המשקיעים בכוח, אך גם על אלה הקיימים עכשיו לבל יינזקו"..115לסיום קטע זה בהתייחסות הרשויות לסוגיית ויסות המניות הבנקאיות, בין היתר בהקשר לאיגרות החוב הצמודות, אצטט מתוך נ/251ל, שהוא תרשומת מישיבת ועדת שוק ההון שהתקיימה ביום .6.12.81באותה ישיבה הובעה דאגה מהירידה הנמשכת ברכישת איגרות חוב צמודות והועלה החשש שמא מדיניות השיווק של איגרות החוב לא תצליח. הוצע לווסת את איגרות החוב ובכך להעלות את התשואה ולהגדיל את הביקוש לצמודים. על כך אמר את דברו יושב-ראש הרשות לניירות ערך מר ויינשל כדלהלן:"...לא ניתן לנתק את הוויסות של צמודים מהנעשה בשאר המסגרות. בגלל אי מכירת צמודים מתפתחות מסגרות פחות רצויות כמו תוכניות חסכון יקרות. המטרה העיקרית של פעילות בנק ישראל בבורסה היא החייאת השוק על מנת להוזיל, בסופו של דבר, את עלות גיוס החוב הממשלתי וליצור כלים לרפורמה בשוק ההון. הוא הסביר כי חוסר היכולת למכור צמודים, הנמשך קרוב לשנה, מעורר את האוצר לחפש מקורות גיוס אלטרנטיביים, שהם, בדרך כלל, פחות רצויים... לא ניתן להמתין עד שיתוקנו העיוותים בתחום הוויסות של מניות בנקים ופת"ם ויש להחזיר את המשקיעים לשוק הצמודים - הדרך הטבעית והנכונה מבחינה שיווקית לעשות זאת היא באמצעות ויסות פעיל יותר".והגברת גליה מאור, לימים המפקחת על הבנקים, מעירה שאין תחליף באותה עת לוויסות איגרות החוב הצמודות כאמצעי לעידוד הביקוש.מר ויינשל הוסיף ודיווח על דיון שהוא עומד לקיים עם שר האוצר בקשר להגברת מעורבות בנק ישראל בקביעת התנאים של כל סוגי החיסכון, ובעקבות דבריו הוחלט להמשיך במדיניות הוויסות (של איגרות החוב הממשלתיות) שעליה הוחלט עוד ביולי 1981, ולפעול במגמה שמחירי הצמודים לא יפגרו אחרי עליית המדד; אם יימשכו הביקושים יש למכור בבורסה תוך עליית שערים; ניתן רכוש צמודים בסכום של עד חמש מאות מיליון שקלים נוספים, לשם השגת יעדי הוויסות..116הנה כי כן, בשנת 1981עדיין אין פתרון ולא מוצע הסדר שיתקן את העיוותים בתחום ויסות המניות הבנקאיות. יודגש, כי לא מדובר על הפסקת הוויסות של המניות הבנקאיות, אלא על תיקון עיוותים באותה מדיניות. לכך הייתה התייחסות עוד במרוצת השנים 1979-1980, ושום דבר ממשי לא נעשה בהקשר הזה. מה שלמדים אנו לדעת מהדיונים בבנק ישראל במרוצת שנת 1981הוא כי המדינה הייתה בהתמודדות עם המניות הבנקאיות ועם נתיבי השקעה אחרים במאמציה לגייס הון מן הציבור.בנסיבות שהתקיימו אז העדיף האוצר להיעזר בבנקים בגיוס ההון תוך השלמה עם מדיניות הוויסות של הבנקים, אך מאידך גיסא המשיך האוצר, באמצעות מינהל מלוות
--- סוף עמוד 328 ---
המדינה שבבנק ישראל, במאמציו להגביר את אמון הציבור באיגרות חוב ממשלתיות צמודות, וכך להצליח בגיוס הון ישיר מהציבור. כדי להצליח בכך נקטו הרשויות הללו, הן עצמן, מדיניות פעילה של ויסות איגרות החוב..117במקביל, באותה תקופה עצמה, התעוררו חששות באוצר מפני הוויסות המאסיבי של מניות הבנקים, שהניב תשואה גבוהה מאוד, וכפועל יוצא מכך התהווה פער בין מחיר המניות לבין שווין האמיתי. את החששות הללו העלו מר גביש, אז הממונה על התקציבים במשרד האוצר, ביחד עם מנכ"ל המשרד מר סדן, לפני שר האוצר. בברכתו של השר, גיבשו השניים תכנית היולית מאוד, שמגמתה הייתה ריסון הוויסות (בהחלט לא ביטולו), על-ידי הורדה מתוכננת ומחושבת של שערי המניות הבנקאיות המווסתות, ולמניעת חשש להתמוטטות ניירות הערך של הבנקים על כל הנובע מכך, גובשה תכנית זו שתיתן רשת ביטחון מפני מפולת, והוצגה לפני מנהלי הבנקים.תכנית זו נדונה ביום 6.8.80(נ/15ל) עם נציגי שלושת הבנקים הגדולים (בנק לאומי, בנק הפועלים ודיסקונט). באותו דיון השתתפו גם נגיד בנק ישראל, המפקח על הבנקים ויושב-ראש הרשות לניירות ערך.הרעיון שהוצג על-ידי האדונים גביש וסדן תואר בתמצית על-ידי השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, ואצטט את דבריה מתוך עמ' 29- 30שבהכרעת הדין:"הרעיון היה, בקצרה, לתת למניות המווסתות 'מכה' שתוריד את שעריהם בעשרות אחוזים (ישנה מחלוקת בעדויות אם מדובר ב-%15, %- 20או %30, אך אין חשיבות למספר המדוייק). הסיבה לצורך באותה מכה הייתה סברה שרווחה באוצר (אף שלא לוותה בבדיקה מעשית, וגם לא נעשה נסיון להבדיל בנושא זה בין הבנקים השונים), שיש פער במחיר השוק של המניות לבין הערך הכלכלי של הבנקים ויש צורך לגרום לירידת שערים. הכוונה הכללית היתה 'לפרוס רשת' (תמיכה כספית); שתינתן אם אכן ירדו המניות באותו שיעור נפילה עליו יוסכם מראש".בהמשך מסבירה השופטת המלומדת בדרגה הראשונה כי תכנית זו היולית הייתה וחסרו בה מרכיבים חשובים עד למאוד, למשל, מי יעמיד את הכספים לפריסת הרשת. תכנית זו, שכאמור לא הייתה שלמה, נבחנה בשיחות בין בכירי האוצר לבין מנהלי הבנקים השונים גם בסוף 1981ותחילת 1982, אך לא יצא מכך דבר. אמנם מר גזית בשם בנק הפועלים, ומר מאיר בשם בנק המזרחי, הביעו הסכמה עקרונית לתכנית, אך מאומה לא יצא ממנה בשל העמדה שנקטו מנהלי שני הבנקים הגדולים האחרים, הרי הם מר רפאל רקנאטי מבנק דיסקונט ומר יפת ומר איינהורן מבנק לאומי. אלה העלו את החשש שאם תינתן אותה "מכה" מוצעת לשערי המניות, אין כלל ביטחון שהיא תיעצר בירידה של % 15עד %30, אלא קיים חשש ממשי שתהיה התדרדרות כוללת שלא תיעצר גם ב-% .70זכורה הייתה למר גביש גם אמירה מצד אחד מבכירי בנק דיסקונט, כי אם תתגשם תכנית הרשת: "יסקלו אותנו באבנים".
--- סוף עמוד 329 ---
ובאמירות של בכירי בנק לאומי הועלה החשש כי אם התכנית תתגשם תהיה"ריצה אל הבנקים. בריחת פת"חים והשפעה גם על חו"ל"..118הבאתי ציטוטים אלה כבר כאן (הגם אתייחס לדברים במיוחד בדיון באישום הראשון), שכן השופטת המלומדת ביססה במידה רבה על אמירות אלה שבזמן אמת את הכרעת-דינה. אני מפנה לציטוטים אלה כדי להצביע על כך שבהצעת תכנית הרשת היו פנים לכאן ולכאן - דעות אופטימיות מול חששות כבדים פסימיים. משניצבו הרשויות מול התחזיות וההערכות השונות לכאן ולכאן, ירדו מן "התכנית", סיימו אפיזודה זו בלא להעלות באותו שלב ובהמשך הזמן תכניות מעשיות מחייבות של הרשויות לבלימת התופעות השליליות המתלוות לוויסות, שלא לדבר על כך שלא הועלו כל הצעה ולמעשה כל דרישה מוכתבת, מכוח סמכותן של הרשויות בקביעת תקנות וכללים לביטול הוויסות..119מכלל חומר הראיות שמזמן אמת, כפי שאפנה אליהן בהמשך בסדר הכרונולוגי, יש טעם לציין כבר כאן כי תכנית כלכלית ממשית נרחבת ומרחיקת לכת של האוצר ובנק ישראל, שתפתור ממילא את בעיית הוויסות, התחילה לקרום עור וגידים רק בשנת .1983בתשובה לשאלות שנשאל במהלך הדיון בדרגה הראשונה, הסביר מר מנדלבאום, נגיד בנק ישראל, כי מטרתה של התכנית שהלכה והתגבשה הייתה להביא לכך שיהיה לנו משטר פיסאלי ומוניטארי שיבטל את האינפלציה.בינתיים, כל עוד לא התגבשה תכנית כזו ויצאה אל הפועל, גם בנק ישראל, שהוא חבר בבורסה, עסק בוויסות אקטיבי של איגרות החוב הממשלתיות. מר מנדלבאום בחקירה נגדית מאשר עובדה זו, כשם שהוא מאשר שוויסות זה של איגרות החוב הצמודות נעשה גם תוך התערבות בלידר. אמנם לא הוצהר על-ידי בנק ישראל על דבר ויסות זה, אך לדעת מר מנדלבאום הציבור יכול היה לדעת על כך, שכן הוא חושב שכתבו על כך בחלק מהדו"חות של בנק ישראל.עובדה זו של ויסות איגרות החוב, לרבות ויסות איגרות חוב בלידרים, מתאשרת גם בדבריו של מר ויינשל בעדותו לפני הדרגה הראשונה. באשר לטכניקה זו, דעתו היא כי הדבר נעשה פעמים ספורות בלבד. לדעתו גם יש הבדל בין ויסות של איגרות חוב לבין ויסות של מניות, במהות ובהשלכות.תופעת הוויסות - שנת 1982.120מכאן, אמשיך בסקירת העובדות לשנת 1982, שלפי האמור בכתב האישום ובהכרעת הדין של הדרגה הראשונה, בתחילתה קמה המודעות לסכנה הטמונה במדיניות הוויסות ליציבות הבנקים. שנת 1982הייתה מאופיינת בכך שלא רק שוויסות של המניות הבנקאיות, דרכו והיקפו היו ידועים ומוכרים לעוסקים בדבר כמוסבר לעיל, אלא שהוויסות האמור, בתור שכזה, הפך לחלק מהשיטה הנוהגת בשוק ההון בישראל. בשנה זו מבחינים אנו לא רק באיזכור הוויסות בדיונים פנימיים במשא-ומתן בין הבנקים לרשויות
--- סוף עמוד 330 ---
ואצל כל אחד מהם בנפרד, לא רק בשיקוף הוויסות, לרבות המסחר בלידר, בתשקיפים שקדמו להנפקת מניות הבנקים, אלא גם איזכור ישיר, גלוי וברור אף בחוק עצמו..121בשנת תשמ"א תוקן חוק ניירות ערך (חוק ניירות ערך (תיקון מס' 6), תשמ"א-1981) והוסף סעיף 52ז, אשר לפיו ניתנות הגנות מסוימות מפני אחריות פלילית על פעולות מסוימות בשוק ההון ובמסחר בבורסה. בין יתר ההגנות מוזכרת ההגנה הבאה (בפיסקה (א)(8)), לפיה לא יישא אדם באחריות פלילית אם הוכיח כי "(8) מטרת העסקה היא ויסות השער של נייר הערך שבו נעשתה העסקה בידי תאגיד שקבע לעצמו הנחיות לוויסות ומסר לרשות הודעה עליהן לפני ביצוע העיסקה ונתקיימה אחת מאלה: (א) העסקה בוצעה בהתאם להנחיות כאמור; (ב) העסקה נעשתה מחמת צורך בוויסות בנסיבות שאין עליהן הנחיה כאמור וניתנה על כך הודעה לרשות מייד עם עשייתה...".בחוק למימון מבצע שלום הגליל, תשמ"ב-1982, נאמר בין היתר, בסעיף 4 המסמיך את שר האוצר לפטור מן ההיטל כולו או חלקו -"...(4) מכירה של ניר ערך בנקאי מסויים, בידי תאגיד פלוני לתאגיד פלוני אחר, למטרת ויסות, הכל כפי שקבע לענין זה, הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר" (ההדגשה שלי - ד' ל')..122גם במרוצת שנה זו - שנת 1982- שאפשר לומר עליה, כפי שקבעה השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, כי גברה בה וגם חדרה למודעות ההכרה שהמשכו של הוויסות עלול לפגוע ביציבות הבנקים, לא באה כל דרישה מאת הרשויות המופקדות והחולשות על נושא הוויסות להפסיק את הוויסות. הועלו רעיונות לשינוי בשיטת הוויסות, לריסון מחירי המניות וכדומה, אך לא ננקטו כל צעדים ממשיים שבהפעלת סמכויות הרשויות השונות למנוע ויסות. הדברים עולים בבירור מתיאור העובדות כפי שהן עולות מהמסמכים בזמן אמת..123ב- 10.1.82התקיים דיון בדירקטוריון של בנק לאומי, ובו הרצה מר רויך, שהיה מופקד אז על נושא ויסות המניות בבנק זה. פרוטוקול מדיון זה הוא המסמך נ/47ל. בהרצאתו לפני חברי הדירקטוריון התייחס לשוק ההון וייחד פרק חשוב לנושא ויסות המניות, וכך אמר:"הגורמים המאלצים לווסת את מניות הבנקים הם:.1העדר תחכום של המשקיע הישראלי אשר ישמש גם גורם ממתן..2החלק שיש למניות הבנקים בכל תיק של לקוחותיו הוא גבו..3הרצון והצורך של הבנקים להמשיך בגיוס הון לציבור הן לשמירה על המאזן והן כדי להשקיע בהשקעה בנכסים.
--- סוף עמוד 331 ---
.4הרגישות הרבה של הציבור לתנודות בשערי המניות של הבנקים וההתרגלות לכך שמניות הבנקים רק עולות".הבעיות כפי שהוא ראה מתופעה זו הן:"תרעומת הממשלה על כך שהמניות שלנו מתחרות בשוק אגרות החוב שלה.תרעומת בנק ישראל מאותה סיבה, ויושב ראש הדירקטוריון של הבורסה גם הוא מתלונן".הטענות שהושמעו כנגד הוויסות היו שהבנקים מעלים את מחיר המניה גם כשיש היצעים, שהמניה של הבנקים המסחריים היא בבחינת "מטבע עו"ש צמוד". הוויסות והבעיות שהוא מעורר מצביעים לדעתו על מלכוד במובן זה:"הסכום של מניות הבנק הוא אדיר גם עבורנו. מיתון המחיר של המניה מותנה גם בעצירת עליות, לא פחות מעצירת ירידות.כשהציבור מרגיש שנגמרת לו הסחורה - זה גורם לביקוש גבוה. האטת העליה גרמה להצעים ולקליטה גדולה של המניות.הגברת העליה גורמת למכירת כל הסטוק. אם אנחנו רוצים להמנע מספיגת הפסדים - עלינו לגרום לעליית מחיר המניה מעבר למחיר המדד וככל שהון הבנק גדל יהיו הסכומים שנצטרך לווסת - גדולים יותר".מכאן מגיע מר רויך לפתרונות האפשריים לדעתו:" .1שהאוצרי אפשר הנפקה פתוחה..2לנסות להרגיל את הציבור לתנודות מבוקרות של הבנקים על ידי כך שמצד אחד נדאג ללקוח בעל המניות לספק את העליה המצופה, אך שיתכנו גם תנודות..3עלינו להבטיח עצמנו על ידי גורמים חיצוניים שיעזרו לנו להציב את הסכר אם יהיה 'מבול'. יש לדאוג לתשואה ריאלית".מר יפת התייחס לסקירה זו, שיבח אותה וציין כי הוויסות הינו בעיה כאובה שהתהוותה בעשור האחרון, ואילו מר איינהורן התייחס גם הוא לנושא וביקש לכמת את גודל הבעיה. הוא גם העלה הצעות פתרון אם על-ידי הנפקה של שטרי הון צמודים למדד, ואם על-ידי ,treasury stockככל שיינתנו לכך האישורים של הרשויות - כל זאת כדי לא להיזקק בשלב כלשהו לעזרה מצד גורמים ממלכתיים..124ניתן לומר כי ממכלול הראיות מצטיירת תמונת מצב דומה גם בבנקים האחרים, שכן הבעייתיות שבוויסות הייתה דומה אם לא זהה בכל הבנקים. השיטה הייתה למעשה אותה שיטה, תנודות השערים קרובות אלה לאלה, ומבחינת המדיניות והעמדה כלפי רשויות השלטון היו מעין שותפות גורל ותיאום בין הבנקים השונים. תמונת מצב זו אכן לא יכלה להיות מעודדת לבנקים והיה בה כדי לבטא חששות מפני הבאות.