--- סוף עמוד 338 ---
אותה שעה הרשויות פעולה ממשית על-פי סמכותן לשינוי פני הדברים? האם ראו בכלל צורך או עניין לסטות מהמדיניות המתקיימת בתחום הוויסות? גם לעניין זה אין מוצאים, לא בשנת 1982ולא בתחילת שנת 1983, מענה מניח את הדעת.תופעת הוויסות - שנת 1983.132עם כל האמור עד כאן מבחינת העובדות ומבחינת התהיות נכנסים אנו לסקירת ההתפתחויות הדרמטיות בשנת 1983, השנה הקריטית לענייננו. שנת 1983נפתחת בסערה. אם במרוצת שנת 1982, לרבות בתקופה שבה הוחלט על היטל שלום הגליל, הייתה הבורסה "במצב של גאות", כדברי השופטת המלומדת אשר צוטטו לעיל מתוך הכרעת הדין, ושערי המניות החופשיות הרקיעו אז שחקים, הנה בחודש ינואר 1983באה הידרדרות עד לכדי מפולת. הגאות שדובר בה הסתיימה במשבר חריף שתחילתו בשלהי ינואר 1983והמשכו, למעשה, לאורך השנה כולה.אתייחס, להלן, תחילה לכמה וכמה מהדברים שעמדה עליהם הדרגה הראשונה באשר למציאות בשטח, לפעולות התגובה והצהרות ההרגעה שהושמעו אז מצד משרד האוצר והרשויות האחרות..133משצנחו המניות החופשיות לתהום, נחלץ שר האוצר להגן על הבורסה הן במעשים והן בהצהרות שונות. אשר למעשים, בחודש מאי 1983איפשר לבנקים לעכב אצלם כספי מסים שונים כדי להפנותם לפעילות בבורסה (דבר המתפרש כעידוד לבנקים להמשיך בפעילותם לגיוס הון בבורסה ללא התנאה באשר להמשך הוויסות או הפסקתו או באשר לשינוי טכניקת הוויסות).השופטת המלומדת מפנה לדיון בכנסת מיום 25.1.83(נ/51פ) על הצעת התקציב לשנת 1983, ולדברים שנאמרו באותו דיון אם כי חלק מהדברים - כאילו נאמר שמניות הבנקים הם היעד הבא לטיפול האוצר - הוכחשו בעיתונות. כן מתייחסת השופטת לריאיון מוקלט של שר האוצר בטלוויזיה מחודש מאי 1983(נ/45פ), אשר במהלכו נאמרו על-ידי השר הדברים הבאים:".... אני באמת סבור שהבורסה זה דבר חשוב ואני חושב שצריך לעודד את הבורסה ואני יכול להגיד לך וגם לציבור: באופן אישי לי אסור לקנות ניירות ערך בבורסה. אילו היה מותר לי לקנות ניירות ערך בבורסה הרי במצב הבורסה היום הייתי מזדרז לקנות ... אני לא יכול להמליץ על ניירות ערך אלו או ארים... צריך שתהיה סלקטיביות אבל צריך להבין הבורסה ירדה ולכן זה זמן לקנות... אנחנו עומדים מאחורי הבנקים והבנקים עומדים מאחורי ניירות ערך אחרים שהם הגרעין של הבורסה. עכשיו, כשאנחנו עומדים מאחורי הבנקים פרוש הדבר שיש בסיס איתן לבורסה ולכן אנשים לא צריכים להבהל אנשים לא צריכים למכור בכל מחיר... לאנשים יש בטחון בבורסה. צריך להיות בטחון ויש לנו אמצעים, כשאני אומר שאני עומד מאחורי הבנקים אני לא נכנס עכשיו לפרוט איך אני עומד מאחורי הבנקים או איך אני יכול לעמוד מאחורי
--- סוף עמוד 339 ---
הבנקים ולכן מי שנבהל מוכר בכל מחיר ומפסיד הוא עושה שגיאה... אני מעונין בנושא הזה של הבורסה גם כחסכון, גם כהשקעה, לאו דווקא כספקולציה, ואני מעונין בו כמכשיר חשוב מאוד למשק המדינה ולכן אני לא אתן למכשיר ליפול" (ההדגשות שלי - ד' ל').בהמשך מוסיפה ואומרת שופטת הדרגה הראשונה כי גם אחרי דברי ההרגעה המשיכו המניות החופשיות ליפול במהלך השנה. הדברים האמורים בדבר תמיכה בבנקים נאמרו על רקע הרשות שניתנה לבנקים לעכב כספי מסים כדי להשקיעם בבורסה.אלה עובדות שניתן לייחס להן משמעויות שונות, אולם אלה דברים מזמן אמת שעוצמתם עמם. הם מלמדים לא מעט על תמיכה ועיוד מצד שר האוצר בהתאוששות הבורסה, בעזרתם האיתנה של הבנקים..134אירוע נוסף ורב חשיבות, מדהים ואף מתמיה, הוא מה שמכונה במשפט זה "הפגישה שלא היתה" מיום .27.3.83במילים אחרות וגלויות צריך לומר הפגישה שכן הייתה בין שר האוצר ופקידיו הבכירים לבין ראשי הבנקים בנושא הרגיש והבוער של מצב הבורסה, משבר המניות החופשיות והסכנה הרובצת לפתחן של המניות הבנקאיות.אם המסחר במניות החופשיות נפגע קשות בשל ההתדרדרות והמשבר, הרי במניות הבנקים העסקים נמשכו, כדברי השופטת, כרגיל. מניות אלה המשיכו להתנהג כמימים ימימה. כל זאת התאפשר בשל המשך ויסות המניות והתשואה החיובית שהניבה והבטיחה. בבנק המזרחי באותה תקופה הוויסות אף התגבר. לוויסות זה היה מחיר, שבסופו של דבר התגלה כקשה מנשוא. הבנקים התחילו לצבור מלאים כתוצאה מהתנהגות הציבור שחשש להוסיף ולהשליך את יהבו על המניות. היו ימים של רגיעה והקטנת מלאים, היו ימים של התחממות והגברת ההתעניינות במניות והמלאים הצטמצמו, אולם המגמה הכללית באותה שנה הייתה של היצעי מניות וצבירת מלאים בחברות המווסתות עד לבלי נשוא. כך בסופו של דבר, בשל אי היכולת להוסיף ולעכל מלאים אלה, בא המשבר.בישיבה מיום 27.3.83- שהתקיימה גם התקיימה בהשתתפות שר האוצר - נעשה ניסיון נוסף למצוא הסדר מוסכם שירגיע את המסחר הגועש והלא יציב במניות, בכלל זאת במניות הבנקאיות. גם בפגישה זו לא דובר על הפסקת הוויסות, אלא רק על ריסונו. לא חזרו על תכנית הרשת שנשארה היולית ותאורטית, אלא השר ואנשיו העלו הצעת פתרון חדשנית, דהיינו ריסון הוויסות והעמדת התשואות המניבות לבנקים במסגרת הוויסות על מדד + חצי אחוז. הצעה זו נפלה, לדברי השופטת, על אוזניים קשובות אצל הבנקים מטעמים שלהם.מוסיפה השופטת ואומרת:"ניתן היה לכאורה להסתפק בסיכום שהושג בין הבנקאים לבין מנכ"ל האוצר סדן בדבר מיתון התשואות, אך הבנקאים או חלק מהם ביקשו לגבש ולהבטיח יוזמה חדשה זו בפגישה מסכמת עם שר האוצר".
--- סוף עמוד 340 ---
זו "הפגישה שלא היתה". השתתפו בה, בין היתר, גם נציגי ארבעת הבנקים ומר יהודה דרורי, שהיה אז הממונה החדש על שוק ההון. מאחר שהפגישה הייתה במהותה סודית, עד שהתכחשו לעצם קיומה, לא נרשמו סיכומים מאותה פגישה, וכל אחד ראה להבין את תוכנה של השיחה ואת המשמעויות שלה בדרכו שלו.לדעת השופטת המלומדת נשארו גם לאחר פגישה זו שאלות פתוחות והן - האם הודיע יפת לשר באותה הזדמנות (בשיח מקדימה בארבע עינים עם השר) שבנק לאומי יפסיק את הוויסות, האם יש לראות בפגישה זו דרישה להמשיך לווסת ולהגיע לרמה של חצי אחוז מעל המדד במסגרת הוויסות; וכן, האם ניתנה הבטחה לסיוע בצורה של "חלון אשראי" להמשך הוויסות אם יהיו היצעים גדולים. המשמעויות של אותה פגישה היו ונשארו שנויות במחלוקת גם במהלך המשפט, ונצטרך להתייחס לתוכנה של אותה פגישה ולמשמעויותיה בהמשך על-פי דברים והסברים במהלך המשפט..135עיכוב כספי המסים אצל הבנקים כדי לאפשר להם פעילות בבורסה, הצהרותיו של השר ארידור בדיון בכנסת ובריאיון בטלוויזיה, כמו גם התכנית שהועלתה בפגישה ש"לא היתה" ובמשתמע מכך שהפגישה אמורה הייתה להישמר בסוד, יכלו להתפרש ואמנם התפרשו על-ידי הבנקאים, ובמהלך המשפט על-ידי סניגוריהם - כתמיכת הרשויות במדיניות הוויסות, כעידוד להמשיך במדיניות זו עד לפתרון מוסכם ומושיע. כשנחקר השר ארידור במהלך המשפט (עמ' 5564) על תשובתו בישיבת הממשלה לשאלות בדבר ויסות המניות הבנקאיות, השיב השר לאמור:"... זה אמת. הפעולות בתחום הויסות נעשו בידיעה מלאה, אני לא יודע כל פרט בידיעה מלאה של משרד האוצר ובנק ישראל. ידעתי על הויסות, אני לא יכול לטעון שלא ידעתי. בנק ישראל ידע על הויסות, הפעולות נעשו בידיעה. ערים למצב שהתפתח בשטח זה. אני גאה בכך שהייתי ער למצב שהתפתח בשטח זה. לא נאמר שנעשה בעידוד האוצר".אלה הדברים. הפרשנות שיש ליתן לדברים והמסקנות הנדרשות מהם הן עניין לדיון בהמשך הדברים. אולם העובדה בעינה עומדת, שמדיניות הוויסות הייתה ידועה ומקובלת על הרשויות, וכי לא ננקטו צעדים להפסקת הוויסות, נהפוך הוא. משתמע מכלל הדברים כי היו לא רק השלמה עם עצם קיומו של הוויסות והבנה למניעיו, אלא גם - ומכל מקום בשנת 1983- היו תמיכה ועידוד להתמיד בוויסות, כדי לאפשר תכנון ויישום מדיניות חדשה שתאיין את הצורך ואת התועלת שבוויסות.כך עולה למעשה מפסק הדין, וכך למדים ביתר בהירות והרחבה מההתייחסות למסמכים מזמן אמת לגבי שנת .1983.136התקופה הקריטית לענייננו, גם המעניינת והמרתקת ביותר, היא שנת 1983מתחילתה ועד למשבר שבחודש אוקטובר. להתפתחויות, להתבטאויות ולדיונים שבאותה שנה השלכות מרחיקות לכת והשפעה של ממש על התוצאה המשפטית המתחייבת במשפט זה, לאור כתב האישום, שכן אלה הן ראיות הנשענות בעיקרן על עובדות מזמן אמת ומסמכים ורישומים מאותה תקופה.
--- סוף עמוד 341 ---
על-כן, לא אסתפק במה שהבאתי מתוך הכרעת הדין, אלא ארחיב בתיאור הדברים מתוך התייחסות למסמכים השונים המונחים לפנינו. עושה אני כן לא רק משום שלדעתי נדרשת ההתייחסות הפרטנית לעובדות כדי שניתן יהיה לראות את התמונה הכוללת במלוא עומקה, אלא, ואולי בעיקר, משום שכמה מהמסקנות של השופטת המלומדת בדרגה הראשונה הנשענות על העובדות, אינן מקובלות עליי..137ביום 25.1.83התקיים דיון בכנסת על תקציב המדינה לשנת .1983בדיון זה נשא דברים שר האוצר מר אידור, והוא השיב להערות ולהשגות שהשמיעו חברי הכנסת. החשוב לענייננו הוא בהתייחסות של שר האוצר לבורסה ולמערכת הבנקאית, ואצטט מתוך דבריו כדלהלן:"אנחנו רואים במוסד הבורסה יסוד חשוב במשק, ומשק מודרני כמו המשק הישראלי זקוק לבורסה המתפקדת כהלכה... הבורסה הוכיחה את עצמה כמכשיר חשוב לגיוס השקעות במשק, היא צריכה להמשיך ולמלא תפקיד כזה. מדיניותנו הברורה היא לקיימה ולקדמה בתפקיד זה. כך פעלנו בעבר וכך נפעל גם בעתיד. אין האוצר יכול, ... ואיננו מתכוון, ענינית, להוציא מכספי תקציב המדינה בדרך כל שהיא לצורך תמיכה בשערים של מניות ספקולטיביות בתוך הבורסה, אולם האוצר רואה כתפקידו להגן על מוסד הבורסה כמכשיר של מדיניות והכוונה העומד לרשות המשק כדי להשיג את עידוד ההשקעות...".ובתגובה לקריאת ביניים של אחד מחברי הכנסת כי עניין לנו בממשלה לא יצרנית אלא בממשלת בורסה, משיב שר האוצר לאמור:"... מאחורי שוק ההון עומדת בנקאות איתנה הפועלת במסגרת יציבה ומבוקרת על ידי בנק ישראל ומשרד האוצר, לכן אין שום חשש לפזיזות ולתגובות בלתי שקולות" (ההדגשה שלי - ד' ל').בין יתר הפעולות אשר סייעו בידי הבנקים לקדם את מדיניות הוויסות היה גם גיוס הון בחו"ל ויבואו לארץ לצורך הוויסות. הדברים משתמעים מהתכתבות שהתקיימה בין בנק דיסקונט לנגיד בנק ישראל בחודש פברואר 1983(נ/224), וכן מהתכתבות בין המפקחת על הבנקים הגב' מאור לבין בנק לאומי (נ/191ל), וכן מתוך עדותו של נגיד בנק ישראל מר מנדלבאום בבית המשפט לאמור:"הסיבה שאנחנו לא הפסקנו את יבוא ההון הזה, יבוא ההון לצורך הויסות... לא מכיוון שמשמעות הפסקת יבוא ההון לצורך ויסות היה הפסקת הויסות בצורה לא מתוכננת, וזה כמובן היה מחוץ לתוכניות שלנו באותה עת. באותה עת דנו במשטר מוניטרי שהיה מחוייב המציאות ואמרתי אם מתחייבים לא להפריע לי במדיניות המוניטרית בצורה אחרת, אני אקבל את זה למרות זה שבאותו זמן לא חליטים על הפסקת הויסות, זו פרשה בפני עצמה" (עמ' 6195, 6196; ההדגשות שלי - ד' ל').
--- סוף עמוד 342 ---
עולה מעדותו בהקשר זה, כי מדיניות בנק ישראל הייתה להכביד על ביצוע הוויסות על-ידי הבנקים, אך לא הייתה כוונה לעשות להפסקת הוויסות באורח חד-צדדי (דבר הנתון לסמכויותיהם של בנק ישראל ושל משרד האוצר). לדבריו, אילו היו הבנקים מוכנים להסדר שיביא להפסקת הוויסות, הם היו יושבים ביחד ומגבשים תכנית. אולם את הפסקת הוויסות בצורה חד-צדדית הוא לא היה מוכן ליזום, שכן, כפי שהסביר בעבר, המשמעות של הפסקת ויסות כזו למשק הייתה חמורה ביותר. בכך לא רצה, כשם שרצה למנוע כל הפרעה לגיבוש משטר מוניטרי חדש שתוכנן אותה עת..138ביום 15.3.83התקיימה ישיבה של הוועדה המייעצת של בנק ישראל בהשתתפות נציגי הבנקים שהם חברי הוועדה ובהשתתפותם של הבכירים בבנק ישראל ונגיד בנק ישראל. הדיון נסב על שיעורי הנזילות של הבנקים ועל ההלוואות המוניטריות. במהלך הדיון קבלו נציגי הבנקים מר יפת ומר גזית על יחסו של בנק ישראל לבנקים. לדבריהם, הבנקים ממלאים את חובותיהם כלפי בנק ישראל באופן מלא, ואילו בנק ישראל דוחף אותם למצבים המחייבים ניהול לא תקין. על כך הגיב הנגיד לאמור:"אולי קרה דבר שלא תלוי בבנק ישראל. אנו פעלנו לצמצם את המעורבות שלנו בנעשה בבנקים. האינטרס שלנו כמו של הבנקים הוא לצמצם את האינפלציה".בהמשך מוסיף הנגיד ואומר:"כשהמדד עולה ב-% 20ואנו מאפשרים לבנקים עליה של %30, אני מוטרד מזה שהבנקים מבקשים עליה נוספת" (נ/5פ)..139בהתכתבות שהייתה בין המפקחת על הבנקים באותה שנה לבין הנגיד (התכתבות שצוינה כסודית) כותב הנגיד למפקחת ביום 17.5.83כדלהלן:"ויסות מניות הבנקים היא תופעה שהתפתחה בתקופת כהונתו של מר עודד מסר כמפקח על הבנקים. לתופעה זו ניתן עידוד פסיבי, לפחות, עד שהגיע לתקופה הנוכחית בשנים האחרונות. ובשנת 1982היה משקלן הכמותי והאיכותי של מניות הבנקים בשוק ההון כה גדול, עד שכל צעד לא זהיר בתחום זה יכול היה לסכן את השוק כולו, על ההשלכות הנלוות לכך... כדי שניתן יהיה לטפל בנושא בשיתוף שר האוצר והגורמים המוסמכים בשוק ההון אני מציע שתכינו הצעה אופרטיבית שתביא להקטנת או לביטול הויסות" (נ/84ל; ההדגשה שלי - ד' ל').על תוכנו של מכתב זה נחקר הנגיד מנדלבאום בבית המשפט (עמ' 6131, 6132), ובתשובה לשאלה הוא מאשר כי, כפי שכתב במכתב הנ"ל, לתופעת הוויסות ניתן עידוד פאסיבי לפחות. כשנתבקש להבהיר למה הוא מתכוון בעידוד פאסיבי, הוא השיב את הדברים הבאים:
--- סוף עמוד 343 ---
"אני חושב שהיה הבדל עקרוני בין התקופה של 1982- 1983לבין התקופה של תחילת התופעה. כאשר התופעה הזו התחילה אפשר היה להפסיק את זה בלי שום סידורים מיוחדים".משמע, שבתקופה שקדמה ל- 1982אפשר היה אולי להפסיק את הוויסות באופן חד-צדדי ללא צורך בהסדר מיוחד, מה שאין כן במצב כפי שהתהווה וכפי שהתקיים בשנים הנ"ל, שאז כל הפסקה של הוויסות ללא תכנית מוסכמת ומגובשת הייתה עלולה לפגוע קשות בשוק ההון. מכך ביקשו להימנע, ועל-כן ראו לעודד את הוויסות, ולו גם באופן פאסיבי. האמת תיאמר שעל-פי העובדות שכבר תוארו לעיל (כגון: היטל של"ג, דחיית העברת כספי מסים שנגבו על-ידי הבנקים ועוד) העידוד לא היה פאסיבי בלבד..140שר האוצר, בעת שנחקר בבית המשפט (עמ' 5450) וכאשר נשאל על כך שבשנות השבעים התפתחה אצל הרשויות השונות גישה של השלמה עם תופעת הוויסות, השיב:"אני יכול להגיד מחומר שאני יודע היום, שזה נראה נכון שבשנות השבעים היתה תמיכה או השלמה עם הויסות..."..141מונחת בתיק בית המשפט חוות-דעת בעניין כדאיות ויסות שערי מניות הבנק הבין-לאומי בבורסה לניירות ערך נ/99ד). חשיבותה של חוות-דעת זו היא לא כל כך בדעות שעורך חוות הדעת משמיע ובסיכום חוות-דעתו, שללא ספק הם רבי עניין ומשמעות, אלא בעיקר באישיותו של מוסר חוות הדעת, שהוא פרופ' ברנע, אשר העיד בבית המשפט מטעם התביעה והשאיר את רישומו הרב על השופטת המלומדת בדרגה הראשונה, מבחינת מומחיותו והידע שהיה אצור בו ומבחינת אמינותו. חוות-דעת זו ניתנה למנהל הבנק הבינלאומי הראשון מר בינו צדיק בחודש אפריל 1983, והיא מושתתת על העובדות והמציאות שמזמן אמת.בחוות-דעתו המפרטת שיקולים בעד ונגד ויסות שערי המניות, אומר פרופ' ברנע, בין היתר:"על פי נסיון העבר נוהג בנק ישראל לאפשר לבנקים המסחריים לתמוך במניותיהם, כלומר מנקודת ראות המשקיע במניות הבנקים גלומה במדיניות זו 'סובסידיה' על חשבון משלם המסים".ובסיכום חוות הדעת, שגם בה הוא מסכם את היתרונות שבוויסות מול המגרעת להצטרף למווסתים, מציין פרופ' ברנע את הדברים הבאים:"להערכתי ישנם נימוקים חזקים שיכולים לגרום לבנק ישראל לשנות עמדתו בהקשר לויסות או להתנות אותה בתנאים מחמירים. אם ההנחה שבנק ישראל יסוג ממדיניות התמיכה בויסות היא נכונה, אין היגיון להתחיל בויסות דווקא בתקופה זו, כלומר להפגע מהתוצאות השליליות של הויסות מבלי להנות מיתרונותיו" (ההדגשה שלי - ד' ל').