(ג) המערער רפאל רקנאטי מתואר בכתב האישום כיושב-ראש מועצת המנהלים ומנהל
--- סוף עמוד 272 ---
כללי יחיד הן של אי.די.בי. והן של בנק דיסקונט, מאז שנת 1981. קודם לכך היה מנהל משותף בבנק האמור ומנכ"ל משותף בחברת אי.די.בי. כשמשקיפים על מערער זה לעומק, ייאמר עליו כי בחלק ניכר מהתקופה התגורר בארצות-הברית ופעל שם בעסקי הבנק, כשהוא מדווח על כל המתרחש בארץ. ניהול הדברים ברוב הזמן הרלוואנטי למשפט זה נעשה על-ידי המנהל הכללי דניאל רקנאטי, אחיו של רפאל, אולם לאחר שזה חלה ונבצר ממנו לטפל באופן שוטף ומלא בעסקי הבנק, נחלץ לעניין זה רפאל, ובתקופה הקריטית של משפט זה היה הוא האיש בעל ההשפעה הרבה ביותר בכל שהתרחש בבנק וב-אי.די.בי. מעורבותו במדיניות הוויסות שננקטה על-ידי הבנק הייתה מלאה - לטוב ולרע. הוא משתקף כבנקאי מנוסה ומעולה, שיודע ידוע היטב את כל רזי הבנקאות ואת מורכבות הכלכלה הישראלית.
(ד) המערער אליהו בן ציון כהן מתואר בכתב האישום כמשנה למנכ"ל הבנק ו-אי.די.בי. ויושב-ראש ההנהלה המצומצמת של הבנק. בראייה לעומק נחזה כהן כאיש מרכזי מאוד ב-אי.די.בי. ובבנק. תחילת דרכו בבנק דיסקונט כעורך-דין צעיר ומוכשר שנתבקש לעמוד בראש המחלקה המשפטית של הבנק. אולם במרוצת השנים היה לעוזרו האישי ולאיש אמונו של דניאל רקנאטי המנוח, ומעמדו הלך והתחזק. מעורבותו בעסקי אי.די.בי. והבנק הייתה נרחבת. כשחלה דניאל רקנאטי, התחזק הקשר שבין כהן לבין רפאל רקנאטי. במרוצת הזמן, כשנתמנה רפאל כיושב-ראש מועצת המנהלים והמנהל הכללי, היה כהן לאיש הקשר עם רפאל, משנה למנכ"ל ויושב-ראש ההנהלה המצומצמת, שבה נתקבלו ההכרעות החשובות בעסקי הבנק, כמו בנושא ויסות המניות.
(ה) אודי רקנאטי הוא בנו של רפאל, וכתב האישום מציין כי בתקופה הרלוואנטית היה אודי משנה למנכ"ל הבנק וחבר ההנהלה המצומצמת, וכן חבר הדירקטוריון של אי.די.בי.. מאז אפריל 1983 היה גם האחראי על הפעילות בנושא ניירות הערך. עיקר מעורבותו, כך מסתבר מראייה מלאה יותר של העובדות, היה בשלהי התקופה, כשהיה מופקד על נושא ניירות הערך והיה בקשר מתמיד עם אביו רפאל בכל הבעיות שהתעוררו בנושא המניות וויסותן. בהיותו חבר ההנהלה המצומצמת היה מעורב בקביעת מדיניות ובקבלת החלטות.
(ו) הערער אהרון מאיר מתואר בכתב האישום כמי ששימש החל משנת 1971 מנכ"ל בנק המזרחי וקבע, יחד עם אחרים, את מדיניות הבנק בתחומים הנוגעים לכתב האישום וגם היה אחראי על ביצועה של מדיניות זו הלכה למעשה. תיאור זה אכן משקף את עומק מעורבותו של מאיר בכל עסקי בנק מזרחי, בקשרים עם הרשויות, בהידברות עם הבנקים האחרים ובגיבוש מדיניות הוויסות של בנק זה וביישומה. הגם שהיו בדירקטוריון הבנק כאלה שחלקו על דעתו ומדיניותו, הוא הצליח תמיד לשכנע את דירקטוריון הבנק להעניק לו את הכוח והסמכות להוביל את המדיניות שנקט.