(ז) המערער דב נווה מתואר בכתב האישום כחשב הבנק וכמשנה למנכ"ל, ובתוקף תפקידיו היה, בין היתר, אחראי על מחלקת החשבונות של הבנק ועל הכנת הדו"חות
--- סוף עמוד 273 ---
הכספיים. עיקר פעילותו של נווה בעסקי בנק המזרחי היה אמנם בתחומים שהוגדרו, אבל ניתן לומר כי בבנק זה היה מוסד מנהל שנמנו עמו חברי דירקטוריון. במינהלה זו, שהייתה מורכבת מחברי דירקטוריון ומפקידים בכירים, היה נווה חבר, הגם שלא היה חבר דירקטוריון. מינהלה זו היא שהחליטה בענייני הוויסות כבעניינים אחרים.(ח) למערער בבלי, למעמדו ולתפקידו כרואה-חשבון בבנק לאומי, אתייחס בעת שאדון בנפרד באישם שיוחס לו הרשויות.
35. משהתוודענו לבנקאים ולבנקים שהיוו גורם מרכזי בפרשת ויסות המניות הבנקאיות, נדרשת התייחסות ניכרת לרשויות השלטון, אשר היוו גורם לא מבוטל בכל הקשור בהתהוות מדיניות הוויסות, התפתחותה ותכנון הפסקתה. רק לאחר שתהיה לנו תמונה מלאה בדבר רשויות אלה והקשר ההדוק שהתקיים בין נציגי הרשויות לבין מנהלי הבנקים ופקידי הבנקים, נוכל לבחון את טענות המערערים גם במישור המקדמי וגם לגופן של ההאשמות אשר נדונו והסתכמו בהרשעות.
36. כתב האישום כמעט אינו מתייחס לרשויות השלטון, כאילו לא היו להן חלק או מעורבות בפרשת ויסות המניות. פסק הדין דן לא מעט במעורבות שגילו הרשויות השונות בכל הפרשה, אך, לדעתי, לא בעומק המתחייב. לכן נראה לי כי ראוי הדבר שבמסגרת זו ובשלב הזה אפרט מי הן אותן הרשויות שהייתה להן נגיעה לפרשה, או שאמורות היו לגלות עניין במתרחש ולנקוט צעדים ואמצעים שבתחום סמכותן שבדין. יש להתייחס לא רק לרשות, אלא גם לסמכות הנתונה בידה ולתפקידים שיועדו לה, לראשיה ולפקידיה, על-פי החוק.הממשלה.תיאור רב עניין ומלא תוכן של מאפייני שוק ההון בישראל ושל המבנה המוסדי של רשויות השלטון הפועלות בשוק ההון ומפעילת אותו מצוי במסמך שהונח לפני בית המשפט ושהוכן על-ידי משרד האוצר בחודש מרץ 1985. זהו אחד המסמכים אשר הוגשו לוועדת בייסקי ואשר הונחו גם לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה בענייננו.ממנו למדים לדעת כי הדומינאנטית בקביעת המדיניות הכלכלית של ישראל ושל שוק ההון היא ממשלת ישראל. נאמר לגביה, שבמשך כל שנות קיום המדינה הייתה מעורבות הממשלה בנושאים אלה חורגת מכל הידוע בארצות בעלות משטר חופשי. הביטוי העיקרי למעורבות זו הוא בעובדה שרוב הכספים הנצברים במערכות החיסכון השונות בישראל, לטווח בינוני וארוך, מנותבים לאוצר המדינה או מכוונים על-ידי הממשלה. היא זו הקובעת את התנאים שלפיהם יתנהג שוק ההון ואת המכשירים הפינאנסיים העיקריים, בהיותה הגייס העיקרי של כספי החסכונות. היא גם המנתבת את עיקר האשראים לזמן בינוני וארוך. משקלה של הממשלה בגיוס ההון הגיע בשנת 1981לכדי 78% מכל ההון, ובשנת 1982 לכדי 75%.