אני סבור כי, הודעה זו מהווה קריאה מצד ברנע לבצע מהלך משותף של כמה סניפים ביחד נגד הרשת, מעין "מרד" ואין בכך להעיד, כי אכן היו הפרות המצדיקות את הביטול לגבי כל הזכיינים באותו האופן, או כל אחד בנפרד.
26. לפיכך, משהודיעו הזכיינים לרשת על ביטול הסכמי הזכיינות שלא כדין, הרי הזכיינים (התובעים) הם שהפרו את ההסכמים מול הנתבעים והאחרונים זכאים בגין כך, לסעדים ולתרופות הקבועים בחוק, כפי שאקבע להלן בפרק נפרד.
27. משקבעתי כי הזכיינים הפרו את ההסכמים משנתנו הודעת ביטול שלא כדין, ממילא מתייתר הצורך לדון ביתר טענות הנתבעים (בכובעם כתובעים שכנגד) לגבי הפרות נוספות מצד הזכיינים בתקופת הסכמי הזכיינות.
האם הסכמי הזכיינות הם חוזים אחידים?
28. כעת, אפנה לדון בסוגיה הנוגעת למעמדם של הסכמי הזכיינות והאם הם נחשבים לחוזים אחידים, הכוללים תניות מקפחות.
כפי שאפרט בהמשך, דיון בסוגיה זו משפיע באופן ישיר הן על האפשרות של הזכיינים להמשיך ולפעול בחנויות שהיו שייכות לרשת בעבר, כחנויות לממכר מוצרים ומזון לבעלי חיים והן על האפשרות לביטול ההסכמים על ידי הזכיינים מבלי להידרש ל"מנגנון ההיפרדות" הקבוע באותם הסכמים.
29. חוק החוזים האחידים חל, מבחינה מהותית, על כל סוגי החוזים (ראה: ורדה לוסטהויז וטנה שפניץ, חוזים אחידים (תשנ"ד), עמ' 21).
חוק החוזים האחידים אינו חוק צרכני רגיל, אלא מיועד להגן על כל צד חלש שמתקשר בחוזה אחיד, בכל סוג של פעילות ולכל מטרה שהיא. תכליתו של החוק היא לתקן קיפוח הנובע ממעמד עדיף של צד לחוזה (לדיון מעמיק במטרת החוק ראה: פרופ' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה), עמ' 624 (להלן: "שלו"), עמ' 611–613).
30. בניגוד לטענת הנתבעים, כי חוק החוזים האחידים חל על מקרים של "צרכן קצה", הרוכש מוצר או שירות ולא חל על התקשרות עסקית במהותה, חוק החוזים האחידים, אינו מוגבל בתחולתו ליחסי צרכן-עוסק.
החוק חל על כל מצב שבו אחד הצדדים מכתיב את תוכנו של חוזה באמצעות נוסח קבוע מראש, אשר ביחס אליו לא מתקיים משא ומתן (דר' אורנה דויטש מעמד הצרכן במשפט (תשס"ג – 2002), עמ' 448), זאת הגם שנוהגים להבליט את תפקידו של חוק החוזים האחידים כמגן הצרכן (שם, עמ' 450). אף בדברי ההסבר להצעת החוק, לא צוין כי התכלית של הגנה על הלקוח הצרכני דווקא, אלא הובלטה בעיית פערי הכוח והמידע שבין הצדדים (ה"ח 1556).
31. בתוך כך, גם חוזה זכיינות הוכר כחוזה אחיד. כפי שנפסק בה"פ (מחוזי ב"ש) 12748-03-16 קאטי פרוב נ' עומרי יפתח (פורסם בנבו, 14.6.2016):
"המשיב הקדים וטען, כי כלל אין מדובר בחוזה אחיד הכפוף להוראות החוק. טענה זו - אין בה ממש. החוק מגדיר "חוזה אחיד" בתור "נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם". המשיב אינו כופר בכך, שהסכם הזכיינות, על כל תנאיו, נוסח על ידו, על מנת לשמש בהתקשרות העתידית שבינו לבין מספר בלתי מוגדר מראש של מנטורים עסקיים שהוא יעסוק בהכשרתם, תהא זהותם אשר תהא. כמו-כן, משהציע המשיב למבקשות שההתקשרות עמו תהיה לפי החוזה שנוסח על ידו כאמור לעיל, עומד הוא בהגדרת "ספק" לפי סעיף 2 בחוק, והוא הדין במבקשות, שהן בגדר "לקוח", כמוגדר שם.
המשיב טען, כי אחדים מבעלי דברו, המנטורים המיועדים, ניהלו מו"מ אודות סעיפי ההסכם, ואף הביאו לשינויים ולכריתת הסכם, שנוסחו אינו זהה לזה שהוצג בפניהם תחילה. אין בכך לשנות מאפיונו של ההסכם שנכרת עם המבקשות, כחוזה אחיד. אף אם ביחס למתקשרים אחרים, הפך הנוסח המקורי לחוזה "אינדיבידואלי", שאיבד את אופיו המקורי בשל שינויים והתאמות בעקבות מו"מ שנוהל, הרי, אין זה המקרה בעניינן של המבקשות, שאין חולק שחתמו על נוסחו, כפי שנקבע בידי המשיב, כמקשה אחת, וללא כל שינוי.".