32. סעיף 2 לחוק החוזים האחידים מגדיר מהו חוזה אחיד:
"נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם".
אם כן, לחוזה האחיד ארבעה יסודות מצטברים ולהלן אבחן את התקיימותם במקרה דנן:
"נוסח של חוזה" –
קיומו של חוזה או נוסח חוזה, בו הספק השתמש, או מתכוון להשתמש, כדגם לחוזים נוספים.
כפי שהוכח בפניי, הסכמי הזכיינות נוסחו באופן חד צדדי. מדובר על חוזה מודפס, שהוצג כך לצדדים ולא כקובץ בגרסה אלקטרונית (עמ' 39 לפרוטוקול הדיון מיום 2.12.2015, ש' 19 לעדות הירש).
למרות שגור טען, כי שלא מדובר בחוזים אחידים וניסה להצביע על מספר הבדלים ביניהם, הוא לא פירט מהם אותם הבדלים ומעיון בהסכמים עצמם, לא מצאתי הבדלים מהותיים שאינם טכניים.
כמו כן, גור אף הודה בתצהירו שהסכמי הזיכיון דומים, זהים במהותם, כאשר ישנם שני נוסחים מרכזיים בהם עסקינן (פסקאות 35–36 לתצהירו).
גם הכלכלן מטעם הנתבעים, אבנר גפני, אישר בחקירתו הנגדית כי הגם שיש הבדלים ביניהם, הסכמי הזכיינות דומים "במידה רבה" (עמ' 33 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.2016, ש' 1 – 3).
"שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד" –
הדרישה היא שהחוזה האחיד נוסח מראש בידי צד אחד. לא קדם לו משא ומתן בין הצדדים, אלא שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש על ידי המנסח והוגשו לצד השני כהצעה שעליו לקבל או לדחות "על קרבה ועל כרעיה" (שלו, עמ', 625).
כפי שעולה מחומר הראיות, מצאתי כי ניסוח ההסכמים נעשה מראש ובאופן בלעדי על ידי הנתבעים, ללא משא ומתן אמיתי וללא אפשרות להשפיע על הנוסח, כפי שעולה, בין היתר, מעדותו של ברנע במהלך חקירתו הנגדית ואף מהתנהגותו של גור בזמן אמת:
ברנע העיד, כי גור לא נתן לו לשנות שום סעיף בהסכם הזיכיון "ואפילו איים שאם אני לא אחתום על החוזה הוא ידאג שאף אחד מהספקים לא יספק לי גרגיר," (עמ' 27 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015 ש' 14 – 16).
עוד העיד ברנע, כי לפני החתימה, הוא העביר את ההסכם לעורך דין והיו לו מלא הערות שהועברו לגור, אולם האחרון לא היה מוכן לקבל אף אחת מהן (עמ' 32 לפרוטוקול הדיון מיום 24.9.2015 ש' 15 – 29).
למוצגי התובעים צורפה הודעת דואר אלקטרוני מיום 5.7.2008 שהעביר גור לברנע, לה צורפו כאמור, מספר מסמכים לרבות פרופיל חברה, מצגת לזכיין, תזרים מזומנים אפשרי והסכם זיכיון. בהודעה זו ציין גור, בין היתר, כי: "*שים לב שהסכם זיכיון הוא תמיד "קשוח" ומטרתו העיקרית היא למנוע החרבה של הרשת על ידי זכיין בלתי נורמטיבי. כמו כן "נייר שכזה" ככזה וכפי שהוא מנוסח עוזר לי לגייס כספים ולהגדיל את מסגרות האשראי שלי בבנק- בעיקר כדי לייבא עוד ועוד מוצרים- לטובת הגברת הרווחיות. תתכונן גם לחוזה שכירות (של החנות) מאוד קשוח-אל תבהל. חוזי השכירות של החנויות מבטאים בתוכם טראומות עבר של משכירים שהשכירו לאנשים הלא נכונים. מה שיהיה חשוב בהסכם- זה הסכומים ותקופת השכירות. כל השאר...פחות...".
גם ליאור הירש, העד מטעם התובעים, מי שהיה זכיין בעבר של הרשת, העיד בחקירתו הנגדית כי: "אני זוכר שהחוזה שקיבלתי במקור היה לי עליו הרבה הערות וארז אמר שזה חוזה סטנדרטי וזה חוזה קשה הוא יודע והוא לא ישנה כלום. כי זה חוזה שלוקח הבנקים אני כבר לא זוכר מה היה אבל זה חוזים זה בסדר תחתום והכול יהיה בסדר." (עמ' 40 לפרוטוקול הדיון מיום 2.12.2015, ש' 22 – 25).