שניידר ציין כי ביקש להסביר לתובעות באופן אישי את הסיבה העומדת בבסיס הפיטורים ואיפשר להן לטעון טענותיהן באופן מלא, אך הן לא טענו דבר שהיה בו כדי להניא אותו מפיטוריהן. שניידר הוסיף כי הציע לתובעות לשוב ולהקלט בנתבעת, רק כדי להמתיק את הגלולה, ובשל חוסר נעימות שחש כלפיהן. שניידר הוסיף כי הוא יזם פניה למנהל החשבונות על מנת שיחשב את פיצויי הפיטורים אותם ביקשה הנתבעת לשלם לתובעות, לפנים משורת הדין (סעיפים 66-79 לתצהיר שניידר).
59. אין יסוד לטענת התובעות לפיהן הן פוטרו בשל וותקן בנתבעת או שלא ניתנה להן הזדמנות לטעון כנגד ההחלטה על הפיטורים, והדברים עולים מעדותן בבית הדין.
כך למשל, יהודה לא ביקשה להיערך לשימוע ולקבל לידיה מסמכים מראש. יהודה אישרה שלא טענה דבר כנגד כוונת הנתבעת לפטרה שכן ידעה כי בכוונת הנתבעת לפטר שמונה עובדים. לדבריה, גם אם היה עולה בידיה לשכנע את הנתבעת כי אין לפטרה, היו מפטרים עובד אחר תחתיה, והיא לא היתה מעוניינת בכך (עמוד 16 שורה 25 עד עמוד 17 שורה 14).
חרף טענותיה של יהודה בעניין פיטוריה על רקע וותקה, היא אישרה כי העובדים שנותרו לעבוד בנתבעת היו ותיקים ממנה בהרבה ולחלופין עובדת בעלת וותק דומה לשלה (עמוד 17 שורה 23 עד עמוד 18 שורה 12).
גם מייזל אישרה כי בשימוע התאפשר לה לטעון את טענותיה באופן חופשי, אלא שהיא בחרה שלא לטעון דבר. מייזל הוסיפה כי לפני השימוע שניידר אמר לה שהיא תוכל לחזור בעוד חצי שנה. לדבריה כעבור מספר חודשים היא פנתה באמצעות עורך דין, אולם לא ניסתה לשוב לשורות הנתבעת בחלוף חצי שנה לסיום העסקתה (עמוד 20 שורות 7-31). מייזל טענה כי בשל הודעתו של שניידר לפיה היא תדרש להפסקה של חצי שנה, היא הניחה שפוטרה בשל וותקה, על אף שעובדים וותיקים ממנה נותרו לעבוד בנתבעת (עמוד 30 שורות 2-8).
ברקאי חזרה בה מטענתה לפיה וותקה היווה שיקול בפיטוריה. מעדותה עולה כי היא פוטרה מטעמים ענייניים. בנתבעת היו שלושה מפיקים, האחד דובר ערבית ועובדת נוספת וותיקה ממנה. בנסיבות אלה, מאחר שהיא המפיקה שנקלטה אחרונה לעבודה, היא זו שפוטרה מעבודתה (עמוד 43 שורה 18 עד עמוד 44 שורה 8).
ברקאי טענה לראשונה בעדותה בבית הדין, כי עובר לקבלת הזימון לשימוע, חברה התקשרה אליה והביעה צער על כך ששניידר מפטר אותה (עמוד 43 שורות 14-17). טענה זו לא נטענה בתצהירה של ברקאי והיא גם נמנעה מלציין את שם העובדת. בנסיבות אלה, נדחית גרסה מאוחרת זו.
60. הנה כי כן, גם מעדויות התובעות עולה כי הנתבעת היתה בהליך צמצומים. כפי שאף פורט במכתב הזימון לשימוע, התובעות פוטרו במסגרת הליך צמצומים נרחב יחסית, בו פוטרו שמונה אנשי צוות (8 מתוך 27 אנשי צוות- כ-30% מצוות העובדים).
הנתבעת פיטרה את התובעות שוותקן היה נמוך מוותקם של העובדים שנותרו לעבוד בנתבעת, כך שהטענה כי התובעות פוטרו בשל וותקן משוללת יסוד.
כמו כן, העובדה ששניידר ציין בפני התובעות כי לנתבעת אין די משאבים כדי לשלם לתובעות "קופת פיצויים", אין פירושה כי הן פוטרו בשל וותקן. למעשה, שניידר הסביר כי הנתבעת אינה מסוגלת לשאת בעלויות העסקת התובעות, לרבות רכיב הפיצויים.
גם אם הוצע לתובעות להיקלט בעתיד בנתבעת, אין פירוש הדבר כי נפל פגם בהליך הפיטורים. ניתן לראות גם מהתמליל שהגישה יהודה, כי שניידר התייחס לכך שיתכן כי בעתיד יקבל את התובעות לשורות הנתבעת, במקרה שתפרוץ מלחמה. כלומר, במצב של אירוע חריג שיצריך את גיוסן. בכל מקרה, העובדה שהוצע לתובעות "להשאיר דלת פתוחה" ונאמר להן כי בעתיד יישקל שיתוף פעולה עמן אינה פסולה ואין פירושה כי נפל פגם בהליך הפיטורים.
בנוסף, לתובעות התאפשר לטעון טענותיהן באופן חופשי אך הן לא עשו כן. הדבר מתיישב עם עדויותיהן, עם סיכום השיחה שערך שניידר ועם התמליל שנערך על ידי יהודה.