יתרה מזאת, בחקירתו הראשית נשאל מר מאיר כך:
"אנחנו מדברים כאן על אירוע משנת 2004 בגב של רח' יהלום 38 במודיעין. נטען שביצעו שם ריצוף של אבנים משתלבות. מה יש לך לספר את [צ"ל: על – א.א.] אתר הבניה."
על שאלה זו הוא השיב כך:
"לא זוכר בכלל. זוכר מה שכתוב שהעבודות בוצעו בתחום הרחובות יהלום עמק זבולון במודיעין מתחם C-4, אני עומד מאחרי המסמכים שהגשתי" (הדגשה הוספה – א.א.)
מר מאיר כלל לא התבקש לזהות על מפה, או מול התצלומים, את המקום המדויק שבו נערכה הביקורת ולא נשאל באופן מפורש אם המקום שבו נערכה הביקורת הוא אכן מתחם C-4, וכך נותר עניין זה עמום. ונראה שלא בכדי, שכן מר מאיר העיד כי אינו מכיר את השטח וכי ידיעותיו באו לו מן המסמכים בלבד, להבדיל מביקור בשטח.
- בנסיבות אלה; טיב ידיעותיו של מר מאיר; הימנעות המדינה מהבאתו לעדות של המהנדס, אשר הוא שחתום על המסמכים והוא זה שאמור לדעת מידיעה אישית היכן בדיוק ביצעה המשיבה עבודות עבור חברת סולומון; האינטרס שיש לכאורה לחברת סולומון כקבלן הראשי של הפרויקט באתר בהרחקת העבירה מעצמה – לא שוכנענו כי המדינה הרימה את הנטל להוכיח את הנסיבות להקמת החזקה העובדתית. במצב דברים זה, משלראיות התביעה אין די כוח עצמאי להביא להרשעת המשיבה, אין בהימנעות המשיבים מלהעיד כדי להעלות או להוריד, משהנטל להפריך את החזקה העובדתית כלל לא הועבר לכתפיהם.
- משלא הוכח כי לגבי המשיבה מתקיים יסוד ה"העסיק" ועל כן אין להרשיע אותה בביצוע העבירה המיוחסת לה במקרה מודיעין, ממילא נשמטת הקרקע מתחת להרשעת המשיב בעבירה על סעיף 5 לחוק, שאחד מיסודותיו העובדתיים הוא קביעה כי התאגיד עבר עבירה לפי סעיפים 2-4 לחוק.
- לאור האמור, ערעור המדינה ביחס למקרה מודיעין – נדחה.
סוף דבר
- ערעור המדינה על זיכוי המשיבה במקרה אור יהודה (הע"ז 2099/09) – מתקבל; ערעור המדינה על זיכוי המשיב במקרה אור יהודה (הע"ז 2099/09) – נדחה; ערעור המדינה על זיכוי המשיבים במקרה מודיעין (הע"ז 2351/09) – נדחה. עניינה של המשיבה במקרה אור יהודה (הע"ז 2099/09) יחזור לבית הדין האזורי לשמיעת טיעונים לעונש ולגזירת דינה בגין הרשעתה כאמור.
על פסק הדין ניתן לערער לבית המשפט העליון לאחר קבלת רשותו לכך. בקשת רשות ערעור יש להגיש לבית המשפט העליון תוך 45 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
לבקשת הצדדים במהלך הדיון בערעור, פסק הדין יישלח אליהם בדואר.