בנוסף, מעדותו של מר עזר עלה כי הוא כלל אינו זוכר מה סכום ההלוואה המדויק שהעביר לחברה וכשנשאל איך הוחזרה ההלוואה השיב כי "הדבר שעשיתי היה העברה של כ-180,000 ₪, אני לא זוכר בדיוק מה היה הסכום. אמרתי את הסכום כי עשיתי חשבון בראש של מחיר רכב ומחשב נייד ופקס וכל מיני דברים שהיו צריכים בשביל אותה חברה חדשה. .... לשאלה כמה כסף אני אומר שאינני זוכר, את כל ההשקעה הראשונית שנתתי מהחשבון הפרטי. ...".
מר עזר יכול היה להביא תדפיסי בנק אשר היו תומכים בטענותיו הן לעצם העברת הכספים והן לעניין סכומם אולם הוא לא הציג כל ראיה פוזיטיבית שממנה ניתן להסיק על העברת הכספים לחשבון החברה והוא נמנע מלעשות זאת הן בדיון בבקשתו להסרת עיקולים והן בפניי, וכאמור הימנעותו מלהביא ראיה שהינה רלוונטית ומשמעותית, פועלת לחובתו .
74. הראיה היחידה עליה מר עזר ביסס את טענתו למתן הלוואת הבעלים הראשונה היא העתק ממכתב שנשלח לחברה ביום 23.4.01 מדוד לובינסקי בע"מ המברך את חברת "עשת טכנולוגיות בע"מ" על רכישת רכב חדש (נספח 7 לת/3). כל שצוין במכתב הוא מועד מסירת הרכב שהוזמן על ידי החברה, ופרטים לעניין השלמת התשלום עבורו והסדרת הביטוח. מהמכתב לא ניתן ללמוד האם אכן מר עזר הפקיד לחשבון החברה כספים, מה סכום הכספים שהועברו, אפילו מחיר הרכב אינו מצוין במכתב וממילא אין במכתב להעיד על הסכמות הצדדים בקשר לסיווג הכספים.
התיישנות
75. למרות ההכרה העקרונית בזכות החברה להשבת הכספים שנמשכו על ידי מר עזר מחשבון החברה בסך 180,000 ₪, דין התביעה להשבת כספים אלו להידחות מחמת התיישנות. אין מחלוקת כי חלפו כ- 15 שנה ממועד פירעון ההלוואה בשנת 2001 ועד להגשת התביעה.
76. האחים צדיק טוענים כי התביעה להשבת כספי ההלוואה הראשונה לא התיישנה בהסתמך על סעיפים 7 ו-8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958. לטענתם רק במסגרת ההליכים המשפטים בתביעה הראשונה שהוגשה על ידם בשנת 2011, התגבשה עילת התביעה, משום שרק אז נודע להם לראשונה אודות משיכת הכספים. האחים צדיק מפנים להודאתו של מר עזר לפיה הוא לא אמר לאיש שהוא נותן את ההלוואה ולא דיווח לאף אחד גם כשפרע אותה. מנגד מר עזר טען כי האחים צדיק כן היו מודעים הן לקבלת ההלוואה בסך 180,000 ₪ לחשבון החברה והן על משיכת הכספים באותה ומאחר ולכל בעלי המניות היו זכויות חתימה בבנק והם יכלו לקבל מידע מלא אודות הנעשה בחשבונה.
77. ס' 6 לחוק ההתיישנות קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה". המבחן המקובל לעילת התביעה לצורך התיישנות הוא קיומן של כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש (ראה לעניין זה: ע"א 244/81 מאיר פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל , פ"ד לח (3) 673 (1984)).