השיקול המרכזי להחמיר בעונשו של הנאשם, מעבר לעונשו של מגן, אשר הורשע בעבירות דומות (אם כי בהיקפים גבוהים יותר), הוא שיתוף הפעולה של מגן בחקירת המשטרה, סיועו בחשיפת הפרשה ובהובלת החוקרים לראיות חשובות שהיה בהן כדי לבסס את האישומים נגדו ונגד המעורבים האחרים. בהמשך, הודייתו בבית המשפט, החיסכון בזמן השיפוטי והסרת המחדל האזרחי. בגין כל אלה זכה מגן בהסדר טיעון מקל. הנאשם לעומתו בחר לרוב בזכות השתיקה, וכשדיבר מסר גרסאות מטעות. כך גם עשה בעדותו בבית המשפט.
לטענת ההגנה כי ההליך נוהל בצדק, נוכח זיכויו של הנאשם מחלק מהאישומים, הפחתת ההיקפים הכספיים באישומים אחרים, ועוד סוגיות שהעלה, כגון הפגמים שנפלו בחקירה, שקיבלו מענה בהכרעת הדין, אשיב, כי הנאשם כפר כפירה גורפת בפלוגתא העיקרית - מעמדו בעסק, וטען כי היה אך פקיד זוטר שהתבקש לנהל את דף היתרות היומי בשל כתב ידו היפה, תמורת 300 ₪ ליום. הנאשם גם טען כי לא היה מודע לשירותים שנתן העסק, והעבירות שבוצעו במסגרתו.
טענות אלה נדחו על ידי מכל ומכל, תוך קביעת ממצאי מהימנות קשים. קבעתי כי הנאשם היה שותף שווה למגן בעסק, היה מודע לכל השירותים שניתנו בו, ואף היה מעורב בהם בעצמו, כמו גם בהשמדת הראיות.
אילו היה הנאשם מודה בכך בתחילת ההליך, ומנהל את ההוכחות רק בנושאים הפחות משמעותיים, של היקפי העבירות או העלמת המס בגין הדירות הרשומות על שם בני משפחתו (החלקים מהם זוכה), אזי היה מקום לטענת הסניגורים. במצב דברים בו הורשע הנאשם בחלק הארי של כתב האישום, ונקבעו קביעות קשות ביחס למהימנותו, אין בזיכוי הפעוט כדי להצדיק הקלה כלשהי בעונשו.
עם זאת, עומדים לזכותו של הנאשם מספר שיקולים לקולה:
1. האישומים הנוספים שיוחסו למגן - מגן הורשע בשני אישומים נוספים שלא יוחסו לנאשם. מדובר באישומים זוטרים מבחינה כספית (מיליונים בודדים של ₪), לעומת ניהול העסק, ולכן לשיקול זה משמעות מופחתת. כך גם ביחס לזיכויו של הנאשם מעבירות המע"מ בנסיבות מחמירות.
2. חלקיהם השונים של השותפים בעשייה העבריינית - קבעתי בהכרעת הדין כי הגם שמעמדו של הנאשם הוא של מבצע בצוותא, בפועל מגן ביצע את רוב הפעילות העסקית, ואילו הנאשם היה אחראי על נושאים ספורים (ראה דיון בעמודים 50-51 להכרעת הדין ובעמוד 20) לעיל). מאידך, שניהם חלקו באופן שווה ברווחים, כך שגם לעובדה זו משמעות מינורית.
3. ההיקפים הכספיים הגבוהים יותר בהם הורשע מגן – קיבלתי חלק מטענות הנאשם ביחס להיקפים הכספיים. כך למשל, קיבלתי את הטענה כי לא כל העסקאות שערך העסק היו עסקאות שחלה עליהן חובת הדיווח, דהיינו מעל 50,000 ₪, נהפוך הוא, רוב העסקאות לא היו חייבות בדיווח, אם כי אלה שהיו חייבות בדיווח, היוו את רוב מחזור העסקאות וזאת כמובן ביחד עם הפרת חובתו של הנאשם על פי סעיף 11יב(א)(1) לחוק איסור הלבנת הון, להירשם במרשם נותני שירותי מטבע. קיבלתי טענות נוספות של הנאשם ביחס להיקפי העסקאות, הכל כאמור בטבלה לעיל ובהערות השוליים. כבר ציינתי כי איני רואה בפערים אלה טעם משמעותי לקולה, שכן עדיין מדובר בסכומי עבירות גבוהים ביותר.
4. שינוי לקולה בעונש לפי חוק איסור הלבנת הון – בתאריך 7.12.17, אחרי שניתנה הכרעת הדין בעניינו של הנאשם, הופחת העונש המרבי הנקוב בצד עבירה לפי סעיף 3(ב) מעשר לחמש שנות מאסר. זאת על רקע ההסתייגות שהשמיע בית המשפט העליון מזהות הענישה בין עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, המהווה את עבירת הליבה של החוק, לבין עבירה לפי סעיף 3(ב) המהווה "חגורת ביטחון" בלבד לקיום חובות הדיווח (ע"א 9796/03 שם טוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 379, 430). מגן עצמו נדון עת היה הסעיף המחמיר בתוקף. אני מסכימה כי הפחתת העונש המירבי במחצית, היא גורם משמעותי שיש בו כדי להשפיע באופן ממשי על מתחם העונש ההולם וכך אנהג.
5. עונשו של אוחנה – בהמשך למדרג שנערך בעניינו של אוחנה, ובשים לב לכך שמעשיו נמצאו הן על ידי בית המשפט המחוזי והן על ידי בית המשפט העליון, חמורים בהיקפם ובתחכומם ממעשיו של מגן, יובא בחשבון השיקולים, גם מדרג זה לקולה.