אתאר בקליפת אגוז את שגרת הפעילות בעסק, כמפורט בהכרעת הדין:
העסק קיבל אספקת מזומן בש"ח מבעלי צ'יינגי'ם מחוץ לבורסה.
בכל בוקר היו עובדי העסק יוצאים לבנייני הבורסה, כשברשותם תיק ובו מזומן בש"ח (בעיקר), וממירים ליהלומנים את הש"ח במט"ח, או בשיק חנ"י או בפתק חוב (להלן: "פעולות ההמרה").
יהלומנים שמסרו תמורת המזומן פתק חוב, נדרשו לפרוע את חובם עד יום חמישי בכל שבוע, וזאת עשו במזומן או בשיק חנ"י. העסק לא גבה ריבית בגין האשראי בן הימים הספורים, כהטבה ללקוחות, ולכן גם כונתה פעולת ההמרה בשם "גמ"ח". ככל שפעולת ההמרה הסתיימה בפירעון במזומן, העסקה נשלמה, והעסק הרוויח את הפרשי השער בלבד (כחצי אחוז).
היה והלקוח ביקש לפרוע את חובו בשיק חנ"י, עברה העסקה למסלול אופרציית חנ"י. הלקוח מסר את השיק עם הוראה בדבר הפרטים שהוא מבקש לרשום בחשבונית, והעסק דאג לספק לו חשבונית מיהלומן אחר בסכום הרלוונטי, ועם פרטי הסחורה הנדרשים (קרטורה). מושך השיק שילם לעסק בעד השירות עמלה בת 2.25%. מתוך עמלה זו, 2% העביר העסק למושך החשבונית, ו-0.25% גבה העסק כעמלת תיווך.
אופרציית חנ"י בוצעה לא רק במסגרת פירעון חוב המרת מטבע, אלא גם באופן עצמאי בין היהלומנים, בתיווך העסק. לעיתים נזקק יהלומן לשיק חנ"י (למשל, על מנת להציג כסף "שחור" שברשותו, ככסף שניתן תמורת עסקה מדווחת), תמורתו מסר חשבונית וכסף מזומן והרוויח עמלה בת 2% על שווי העסקה. לעיתים נזקק יהלומן לחשבונית (למשל, על מנת למכור יהלומים לא בשמו), תמורתה מסר שיק חנ"י ושילם עמלה למוסר החשבונית ולעסק. הכל מהטעמים שפורטו בהרחבה בהכרעת הדין.
ענף נוסף של אופרציית חנ"י התקיים במסגרת העסקה המשולשת: זאזא ממסטילוב – מאיר אוחנה – העסק.
זאזא ממסטילוב (להלן: "זאזא"), ניהל צ'יינג' מחוץ לבורסה, ונהג לספק לעסק מיליוני ₪ במזומן כל שבוע, עם הנחיות להמיר חלק מסויים מהמזומן למט"ח, וחלק אחר מהמזומן לשיקים חנ"י, תמורת חשבוניות שסיפק לעסק היהלומן מאיר אוחנה. בשיקים חנ"י שקיבל אוחנה עבור החשבוניות, עשה שימוש כמפורט בהכרעת הדין בעניינו (ת"פ (ת"א) 26228-07-14 מדינת ישראל נ' מאיר אוחנה (15.6.15) להלן: "עניין אוחנה"). מתוך הכרעת הדין עולה, כי השיקים חנ"י שמסרו היהלומנים עבור החשבוניות שהוציא אוחנה, הועברו על ידו לחו"ל, לכאורה כתשלום עבור יהלומים שרכש אוחנה בחו"ל, כשבפועל הכניס לישראל אבנים מזויפות, וכך הוברח הכסף לחו"ל.
פעולות של המרת מט"ח ואופרציית חנ"י בוצעו גם במשרדי העסק על ידי מגן והעובדים.
שירות נוסף שנתן העסק, היה העמדת נכסים בחו"ל - יהלומן מסר לעסק שיק חנ"י או כסף, והעסק דאג להעביר סכום זהה, בניכוי עמלה, לבנק בחו"ל אליו ביקש היהלומן להעביר את הכסף, והתחשבן בנפרד עם הגורם בחו"ל שסייע לו. עסקאות אלה בוצעו בהיקפים קטנים, לעומת אופרציית חנ"י והמרות המטבע.
בהכרעת הדין קבעתי את היקפי העסקאות שביצע העסק, כולל עסקאות חייבות בדיווח מכח חוק איסור הלבנת הון, וכן את היקפי העמלות שגבה העסק מכל שירות (בין היתר מהשירות הכפול של המרה + אופרציית חנ"י), ואלה ידונו בהמשך.
נקבע, כי הנאשם ומגן נתנו את השירותים הללו במסגרת העסק, מבלי שנרשמו אצל רשם נותני שירותי המטבע, מבלי שדווחו עליהם לרשות לאיסור הלבנת הון, ומבלי לקיים את חובות הזיהוי של מבקשי ומקבלי השירות, על פי הוראות חוק איסור הלבנת הון וצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002 (להלן: "צו איסור הלבנת הון"). על פי הוראות הצו, חובות הדיווח של הנאשם ומגן כנותני שירותי מטבע, כוללות דיווח אודות ניכיון שיקים, המרת מטבע והעמדת נכסים, ובתנאי ששווי השירות הוא 50,000 ₪ לפחות. הנאשם ומגן לא דיווחו לרשות לאיסור הלבנת הון על השירותים האמורים ופעלו במטרה להסוות את פעילותם בעסק.