14. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, מגדיר את המונח לשון הרע כדלקמן:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו".
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;".
15. על מנת לקבוע האם אמירה מסויימת מהווה לשון הרע, יש לפרשה. המבחן לפרשנות הפרסום הינו מבחן אובייקטיבי. בעת פרשנות הפרסום יש לעמוד על מובנו של הביטוי ועל המשמעות הטמונה בו. יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה ולברר אם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר. יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים לפי הקשרן תוך התחשבות באופייה ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר. כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558). לצורך בחינת משמעותם של דברים, אין חשיבות לכוונת אומר האמרה (המפרסם) ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא או שמע את הדברים. המבחן הקובע הוא מהי לדעת השופט היושב בדין המשמעות שקורא סביר היה מייחס למלים (ע"א 723/74 יגאל תומרקין נגד אליקים העצני, פ"ד מג(2) 333; ע"א 1104/00 אפל נגד חסון, פ"ד נו(2) 607)). עם זאת, אל המובן הטבעי והרגיל של מילים אין להגיע תוך בידודן וניתוקן מהקשרן אלא נהפוך הוא, יש לראותן על רקען הכללי בו הובאו ובהקשר הדברים בו פורסמו (ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ ואח' נגד חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 300 וע"א 1104/00, לעיל, בעמ' 617 - 618).
16. המשמעות של האמירה בפרסום הראשון ברורה ואין צורך להרחיב בעניין זה. הפרסום ייחס לתובע עבירה של גניבה, שבעקבותיה פוטר מעבודתו בעיריה. מדובר באמירה המייחסת לתובע עבירה פלילית, וככזו היא מהוות לשון הרע (ראה ע"א 310/74 אליהו שטרית נגד שלמה מזרחי, פ"ד ל(1) 389 וכן, א. שנהר, א. שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז - 1997), בעמ' 128). בנוסף, יש באמירה זו כדי להשפיל ולבזות את התובע בפני אלו הממונים עליו ולפגוע במשרתו והיא מהווה לשון הרע בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק.
17. עצם העובדה שהפרסום נקב בשם "ציפי אביסר", תוך עיוות קל של שמו של התובע, ולא "ציקי אבישר" (ציקי הינו כינוי של התובע), אין בה להעלות או להוריד. מדובר בקבוצת פייסבוק בקרית מוצקין, הוכח כי שמו של התובע מוכר בקבוצה וברור לחלוטין כי הפרסום כוון אליו. הראיה היא, שאף אחד מהמגיבים, לרבות הנתבע עצמו, לא העלה בזמן אמת תהייה בעניין. הנתבע העלה טענה זו, בלשון רפה יש לומר, אך בסיכומיו ומוטב היה לו נמנע מלעשות כן.