בית משפט השלום בחיפה
ת"א 7685-10-16 אבישר נ' פוטר
בפני כבוד השופט אבישי רובס
תובע
צבי (ציקי) אבישר
ע"י ב"כ עוה"ד א. גולדנברג
נגד
נתבע ניר פוטר
ע"י ב"כ עוה"ד י. לנקרי
פסק דין
1. התביעה נשוא תיק זה הוגשה על ידי התובע בגין עוולת לשון הרע והיא עוסקת בפרסום שפורסם ביום 19.9.2016 בשעות הלילה בפורום אינטרנטי שמפעיל הנתבע ברשת הפייסבוק, תחת השם "תושבי מוצקין", במסגרתו נטען כי "אגב, ציפי אביסר נתפס גונב ולכן סולק ממקום העבודה בקריה" (כך במקור - א.ר.). אין חולק, כי הנתבע לא העלה את הפרסום ברשת בעצמו והתובע טען, כי מדובר במשתמש פיקטיבי. בנוסף, טען התובע, כי לא רק שהנתבע השתהה בהסרת הפרסום המכפיש, אלא הוא הגדיל לעשות כאשר בשעות הבוקר הוא פרסם פוסט חדש, בצירוף תמונה של הפרסום המכפיש, תוך הגברת משמעותית של תהודתו, לצורך דיון, כביכול, בדילמה בפניה הוא ניצב.
התובע עתר לחייב את הנתבע לפצותו בסך של 144,111 ₪, ללא הוכחת נזק, מכח סעיפים 7א(ב) ו - 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. לחילופין, עתר לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 72,000 ₪, מכח סעיף 7א(ב) לחוק.
2. הנתבע התגונן מפני התביעה וכפר בטענותיו של התובע כלפיו. הוא טען, כי מדובר בתביעת השתקה והפחדה, אשר נועדה למתנגדיו של התובע בקריית מוצקין. נטען, כי הפרסום נעשה על ידי גולש אנונימי, וכי הפרסום הוסר על ידיו בתוך זמן קצר וסביר מאז שנודע לו אודותיו, ולאחר הליך בירור ראוי מצידו.
3. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת אחריותו של הנתבע לפרסום, כמפעיל הפורום, ובעיקר - האם הסיר את הפרסום בתוך זמן סביר. בנוסף, קיימת מחלוקת בנוגע לשאלת אחריותו של הנתבע בגין הפרסום החוזר של הפוסט המכפיש.
4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובע הוגש תצהיר שלו ותצהירה של גב' רותם כבסה. הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. מאחר וגב' כבסה לא התייצבה לדיון, נקבע כי תצהירה לא ישמש כראיה בתיק זה. במהלך דיון ההוכחות נחקרו התובע והנתבע. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
דיון והכרעה
5. טרם הכרעה בשאלות שבמחלוקת, ראוי לעמוד תחילה על השתלשלות העניינים לאשורה והרקע לפרסומים.
6. התובע הינו תושב קרית מוצקין, גיאוגרף ומזרחן בהשכלתו ובעבר הועסק על ידי העירייה.
הנתבע הינו מנהל קבוצה ברשת החברתית פייסבוק, תחת השם "תושבי מוצקין". מדובר בקבוצה פתוחה, בה כל אחד מהמשתמשים יכול לאשר צירופם של משתמשים חדשים. החברים בקבוצה מפרסמים בפורום פוסטים במגוון רחב של נושאים, לרבות בעניינים ציבוריים ופוליטיים.
7. ביום 19.9.2016, בשעה 23:02 פורסם בקבוצת הפייסבוק פוסט שכתבה משתמשת בשם "אורית סהר", כדלקמן:
"...ואגב, שמעתי שציפי אביסר נתפס גונב ולכן סולק ממקום העבודה בקריה" (להלן "הפרסום הראשון").
8. התובע טען, כי זמן קצר לאחר פרסום הפוסט הנ"ל יצרו עימו קשר חברים בקבוצת הפייסבוק והסבו את תשומת ליבו לפרסום.
9. ביום 20.9.2016, בשעה 01:20 (כשעתיים לאחר הפרסום), שלח התובע לנתבע הודעה בפייסבוק, במסגרתה הסב את תשומת ליבו לפרסום הראשון:
"ניר. עדכנו אותי כי טרול בשם אורית סהר פרסם תגובת לשון הרע לפוסט שהועלה בקבוצה שלך. אבקש למחוק בהקדם את הפוסט ולחסום את הטרול הזה. תודה".
טענתו של התובע, לפיה הנתבע קרא את ההודעה כבר בשעה 01:20 לא הוכחה בראיה כלשהי ואני מקבל את גרסתו של הנתבע לפיה, הוא ראה את ההודעה רק בבוקר, בסביבות השעה 07:00.
בשעה 07:23 השיב הנתבע לתובע, כדלקמן:
"בוקר טוב, אני מתכוון לפעול נגד התופעה הנפסדת בצורה מערכתית. אתה יכול לפעול כמובן גם ולפנות למשטרה או שתחכה קצת לראות מה אצליח ליישם". משמעות הביטוי "תופעה נפסדת" בתגובתו של הנתבע אינה משתמעת לשני פנים. הנתבע עצמו לא האמין לתוכן הפרסום.
התובע השיב לנתבע מיד כי:
"לא הבנתי. אתה ממשיך לאפשר את הישארות התגובה הזאת?"
בשעה 08:14 הוסיף התובע כי:
ניר. אתה עורך קבוצת הפייסבוק 'תושבי מוצקין' ואתה האחראי משפטית לתכנים המועלים בה. הסבתי את תשומת ליבך כבר לפני שעות לתגובה הפוגעת בשמי הטוב. על אף שהדבר בשליטתך המיידית נמנעת עד כה מהסרת הפוסט ובכך לא מנעת את המשך הפגיעה בשמי הטוב, זאת למרות שידעת בעצמך להגדיר אותה "תופעה נפסדת". הבנתך את המצב החמור הכולל במה חופשית לטרולים - חשבונות מזוייפים - המוצאים דיבת אנשים אמיתיים היא לא פחות מהפקרות. ראה בהודעתי זו התראה אחרונה טרם נקיטת אמצעים משפטיים נגדך. אני דורש ממך להסיר מיידית את התגובה האמורה ולחסום באופן קבוע כל טרול שמוציא דיבה בקבוצה שבניהולך..."
הנתבע השיב לתובע כי:
"צר לי שאתה חש ככה. אני פועל עפ ייעוץ משפטי ומוכן להסיר כל תגובה שתחשב פסולה עי גורמים מוסמכים".
אדגיש בנקודה זו, כי במהלך החקירה הנגדית, התברר כי הנתבע לא ערך שום התייעצות משפטית אמיתית, הוא כלל לא פנה לעו"ד ולא קבל באותה עת ייעוץ משפטי מגורם כלשהו (ראה עמ' 17 ו - 18 לפרוטוקול).
10. בשעה 09:23 פרסם הנתבע פוסט חדש, אליו צורפה תמונה של הפרסום הראשון, כדלקמן:
"חבר קבוצה מוכר מאיים שינקוט בהליכים משפטיים על כך שנפגע מלשון הרע. קיימתי הבוקר, שוב, סבב ייעוץ משפטי ואני רוצה להבהיר שמטרת הקבוצה היא לתת במה לכל ענייני העיר בצורה הכי חופשית שהחוק במדינת ישראל מאפשר. כל חבר בה מעלה תכנים מדעתו ועל דעתו האישית. אני לא רוצה לתת מקום ללשון הרע, פרסום פוגעני, הסתה או לכל פעולת פרסום שאינה חוקית. אני חושב שתושבי מוצקין קבוצה פתוחה ומרתקת ואני מקווה שתנתן לי הזכות להמשיך ולנהל אותה באותה מתכונת. ישנה אחריות שילוחית כלשהי, החוק מנסה להתקדם עם רוח התקופה והטכנולוגיה וההגדרות הנזילות, ואני אכבד כל הוראה מוסמכת שתורה לי להפעיל את סמכותי ולמחוק תגובות או אנשים. חשוב לי לומר שאין לי יכולת לקבוע מהי לשון הרע בכל מקרה. אינני שופט ואינני מפקד משטרה שיכול לשלוח שוטרים לבחון כל תגובה שמאן דהו מחליט לרשום. אני מזמין את הקבוצה לדיון חשוב זה על מנת לעזור לעצב את המרחב שהיא יצרה לטובה" (להלן "הפרסום השני").
התובע צרף לתצהירו כנספח ז' העתק מהפוסט. אלא, שעותק הפוסט שצורף כנספח ז' חסר את צילום הפרסום הראשון. במהלך חקירתו הנגדית, אישר התובע כי אין בידיו העתק מהפוסט הכולל את צילום הפרסום הראשון (עמ' 10 - 11 לפרוטוקול).
הנתבע נמנע משום מה מלהתייחס בתצהירו לפרסום השני ולטענה בדבר צירוף צילום הפרסום הראשון אליו. רק בחקירתו הנגדית אישר, כי אכן צילם את הפרסום הראשון וצרף אותו לפרסום השני. הוא הוסיף, כי מחק את הפרטים המזהים של התובע, מאחר ו"לא רצה לחזור על הפרטים מבישים". אין בידי לקבל את טענתו של הנתבע ואני מבכר את גרסתו של התובע בעניין זה (עמ' 27 לפרוטוקול). טענה זו, בדבר מחיקת הפרטים המזהים של התובע, הועלתה על ידי הנתבע לראשונה אך בשלהי חקירתו הנגדית. מדובר בטענה חדשה של הנתבע, המהוות הרחבת חזית אסורה ובבחינת גרסה כבושה, שהנתבע כבש אותה בליבו, אף שברור כי היא רלוונטית וברת משקל לעניין ולכן, משקלה אפסי (ראה י. קדמי, על הראיות (חלק ראשון, מהדורה מעודכנת, תש"ע - 2009), עמ' 500 - 502). אני קובע, אפוא, כי הנתבע העתיק את הפרסום הראשון במלואו וצרף אותו לפוסט החדש שפרסם בשעה 09:23. אעיר, כי גם אם אכן מחק הנתבע את פרטיו של התובע (ומובהר, שאינני מקבל את גרסתו במישור זה), אין לכך חשיבות אמיתית, שהרי הנתבע אישר, כי בזמן אמת, כל חבר סקרן בקבוצה שגולל את דף הפייסבוק יכול היה להגיע בנקל לפרסום המכפיש (שטרם הוסר באותה עת) ולקשר בין הדברים (עמ' 27 לפרוטוקול).
11. ואכן, הזמנתו של התובע, באמצעות הפרסום השני, להגיב לדיון שפתח, גררה אחריה תגובות של חברי הקבוצה. הנתבע הגיב אף הוא בדיון ביום 20.9.2016. הוא פנה לאורית סהר (מי שפרסמה את הפרסום הראשון), כדלקמן:
"השאיפה שלי היא להתערב באופן מינימלי בתכנים. עלו פה מתקפות מכל הצדדים. הרבה תגובות עפו מכאן לשם ויש עוד תגובות בקהילה שאפילו לא הגעתי לקרוא. אני שב ואומר שאני לא שופט ואני לא בקיא לקבוע בדיוק מתי תגובה היא לשון הרע שמצריכה מחיקה ומתי לא. כאשר מנכ"ל העיריה הותקף הוא בחר לגשת למשטרה, שכאמור אני אכבד כל הנחיה שלה. כאשר ציקי הואשם על ידך, הוא הפך נסער מאד ובחר לתבוע אותי דווקא ולכן אני רואה צורך להגיב על הדברים. התביעה שלו אמנם תמוהה שכן לאורך כל הדרך אמרתי לו שאני מחפש דרכים לטפל עם מינימום התערבות... זה אומר שלגבייך, ההאשמה שלך היא חמורה והיות שהוא חש פגוע, יש מקום להבהיר על מה התבסס" (עמ' שני בנספח ז' לתצהירו של התובע. ההדגשות שלי - א.ר.).
הנתבע, אשר טען כי מחק את פרטיו של התובע בפרסום השני, נקב בשמו של התובע באופן ברור בתגובתו זו. לאחר שאורית סהר השיבה לו בביטול, ענה לה הנתבע כי "ברשותך אענה לך בדיון הראשי". כל ההתנהלות בדיון נעשתה באופן פומבי בקבוצה, לרבות פנייתו של הנתבע לאורית סהר, בה נזכר שמו של התובע פעם נוספת.
12. התובע טען, כי בשעה 14:50 הוא עדכן את הנתבע כי גמר אומר למצות עימו את כל הסעדים המשפטיים העומדים לרשותו וכי דקות ספורות לאחר מכן, בישר לו הנתבע, כי הסיר את הפוסט המכפיש. אולם, הפרסום השני שהעלה הנתבע, אשר כלל את צילום הפרסום הראשון נותר בעמוד הפייסבוק והוא הוסר שעות לאחר מכן. התובע לא צרף לתצהירו את פנייתו הנ"ל לנתבע ואף לא את הודעתו של הנתבע, לפיה הוא הסיר את הפרסום הראשון. התובע גם לא צרף אסמכתא כלשהי שתראה כי במועד הקרוב לשעה 14:50 הפרסום הראשון טרם הוסר. עם זאת, צורפה הודעתו של הנתבע בדף הפייסבוק של הקבוצה, מהשעה 15:02, לפיה "אני מעדכן שהתגובה הבעייתית הוסרה".
מנגד, הנתבע טען כי נכנס לדף הפייסבוק על מנת להסיר את הפרסום הראשון בשעה 12:00, לאחר שפנה לגולשת האנונימית (אורית סהר), וראה כי הסירה את הפוסט בעצמה. הנתבע לא צרף אסמכתא כלשהי, לרבות עותק מפנייה שלו, כביכול, לאורית סהר, בסביבות השעה 12:00.
הראיה היחידה שיש בה כדי להוכיח את המועד בו הוסר הפרסום הראשון, הינה הודעתו של הנתבע על כך מהשעה 15:02. סביר להניח, כי במדה והנתבע אכן גילה בשעה 12:00 כי הפרסום הראשון הוסר, היה מודיע על כך בקבוצה כבר באותה עת ולא ממתין עד השעה 15:02. במצב דברים זה, לאור הראיות שהוצגו בפני, אני קובע כי הפרסום הראשון הוסר ביום 20.9.2016, בסמוך לשעה 15:00. הפרסום השני הוסר רק לאחר מכן.
13. ההכרעה בתביעה נשוא התיק דנן באשר לקיומה של עוולה אזרחית של לשון הרע, מצריכה בחינה הנעשית במספר שלבים. הראשון - יש לבדוק האם האמירות בפרסומים הנטענים מהווים לשון הרע, כהגדרת מונח זה בחוק. השני - יש לבחון האם מתקיימים יסודות המונח "פרסום" בחוק. בשלב זה, יהיה צורך להכריע בשאלה האם הנתבע הוא שפרסם את הפרסומים או נושא באחריות לפרסומם. בשלב השלישי, נבחנת תחולת הסייגים לאיסור וההגנות השונות שמקנה החוק לפרסומים. ככל שנמצא כי אכן פורסמו אמירות שהן בבחינת לשון הרע והנתבע אחרא לפרסומים, כי אז נעבור לשלב הרביעי, בו יבחנו הסעדים, לרבות שאלת הפיצוי הראוי (ראה ע"א 751/10 פלוני נגד דיין - אורבך [פורסם בנבו] (8.12.2012) וכן, ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ', פ"ד נח (3) 558, 568).
14. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, מגדיר את המונח לשון הרע כדלקמן:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, משלח ידו או במקצועו".
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;".
15. על מנת לקבוע האם אמירה מסויימת מהווה לשון הרע, יש לפרשה. המבחן לפרשנות הפרסום הינו מבחן אובייקטיבי. בעת פרשנות הפרסום יש לעמוד על מובנו של הביטוי ועל המשמעות הטמונה בו. יש לשלוף מתוך הביטוי את פרשנותו הסבירה ולברר אם מדובר בביטוי הגורם להשפלת אדם פלוני בעיני האדם הסביר. יש לייחס לביטוי את המשמעות הסבירה של המילים לפי הקשרן תוך התחשבות באופייה ובהתאם לתפיסות מקובלות של האדם הסביר. כאשר בית המשפט נתקל בקושי פרשני, עליו להעדיף את הפרשנות שלפיה הביטוי איננו לשון הרע (ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נגד הרציקוביץ' פ"ד נח(3) 558). לצורך בחינת משמעותם של דברים, אין חשיבות לכוונת אומר האמרה (המפרסם) ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא או שמע את הדברים. המבחן הקובע הוא מהי לדעת השופט היושב בדין המשמעות שקורא סביר היה מייחס למלים (ע"א 723/74 יגאל תומרקין נגד אליקים העצני, פ"ד מג(2) 333; ע"א 1104/00 אפל נגד חסון, פ"ד נו(2) 607)). עם זאת, אל המובן הטבעי והרגיל של מילים אין להגיע תוך בידודן וניתוקן מהקשרן אלא נהפוך הוא, יש לראותן על רקען הכללי בו הובאו ובהקשר הדברים בו פורסמו (ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ ואח' נגד חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, 300 וע"א 1104/00, לעיל, בעמ' 617 - 618).
16. המשמעות של האמירה בפרסום הראשון ברורה ואין צורך להרחיב בעניין זה. הפרסום ייחס לתובע עבירה של גניבה, שבעקבותיה פוטר מעבודתו בעיריה. מדובר באמירה המייחסת לתובע עבירה פלילית, וככזו היא מהוות לשון הרע (ראה ע"א 310/74 אליהו שטרית נגד שלמה מזרחי, פ"ד ל(1) 389 וכן, א. שנהר, א. שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז - 1997), בעמ' 128). בנוסף, יש באמירה זו כדי להשפיל ולבזות את התובע בפני אלו הממונים עליו ולפגוע במשרתו והיא מהווה לשון הרע בהתאם להגדרת מונח זה בסעיף 1 לחוק.