דיון והכרעה
37. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים כפי שנשמעו לפנינו בעל פה ובכתב ועיינו בכל חומר התיק, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור. שוכנענו כי העובדת אינה "אדם עם מוגבלות" לצורך חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וממילא לא הופרו כלפיה הוראותיו של חוק זה. בנוסף שוכנענו כי גם אם היינו יוצאים מנקודת הנחה כי העובדת היא "אדם עם מוגבלות", הרי שהחברה לא ידעה על כך ולא הייתה הצדקה לקביעות בית הדין האזורי בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית של
--- סוף עמוד 25 ---
מעסיק על מצבו הרפואי של עובדו כתוצאה מבדיקות סקר תקופתיות, ובדבר חובתו של מעסיק לחקור ולדרוש מיוזמתו בדבר מצבם הרפואי של עובדיו.
בהתחשב במסקנות אלו, אין צורך לקבוע מסמרות בשאר הסוגיות שהועלו לדיון על ידי הצדדים, אם כי מצאנו לנכון לאשר את קביעתו העקרונית של בית הדין האזורי בדבר משמעויותיה של חובת הייצוג ההולם מכוח סעיף 9 לחוק בהקשר של פיטורי צמצום. להלן יפורטו טעמינו לקביעות האמורות.
חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות - תכליתו ועקרונות היסוד העומדים בבסיסו
38. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נפתח בהצהרה ברורה של המחוקק בדבר עקרונות היסוד העומדים בבסיסו, בקבעו כי "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות" (סעיף 1). המחוקק ממשיך ומבהיר את תכליתו של החוק, בציינו כי "חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו" (סעיף 2; להרחבה בדבר תכלית החוק ראו אצל שגית מור, אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה - מתיקון הפרט לתיקון החברה, עיוני משפט ל"ה 97 (2012); להלן - מור; עינת אלבין ושגית מור, ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלויות בתעסוקה בישראל, עתיד להתפרסם ב-עבודה, חברה ומשפט (2018); להלן: אלבין ומור). דברי ההסבר להצעת החוק מרחיבים ומדגישים אף הם את תכלית החוק, במילים הבאות:
"אנשים עם מוגבלות בישראל מופלים ומקופחים בתחומים רבים של חייהם. הם נוטלים חלק מזערי במוקדי הכוח הציבוריים, התרבותיים והכלכליים בחברה. מכשולים פיסיים בצד דעות קדומות וסטריאוטיפים, מולידים ניכור והרחקה. אלה האחרונים מחזקים דעות קדומות, וחוזר חלילה.