50. שוכנענו לפיכך כי נדרשת "מסה קריטית" כלשהי (גם אם אין להציב לה רף גבוה במיוחד) של קושי תפקודי פיזי, חושי, נפשי, קוגניטיבי, שכלי או חברתי, לרבות
--- סוף עמוד 35 ---
כתוצאה מסטיגמות ודעות קדומות, על מנת להגיע למסקנה כי תפקודו של האדם אכן "מוגבל... באופן מהותי בתחום אחד או יותר מתחומי החיים העיקריים". לצורך כך יפורש "אופן מהותי" כאופן ניכר, שאינו מצומצם או שולי, בעוד ש"תחום חיים עיקרי" ייבחן בין בהתבסס על תחומי חיים דוגמת עבודה, ניידות, קהילה, לימודים, משפחה, חיים חברתיים וכיו"ב; ובין - בדומה לחוק האמריקאי - על בסיס תפקודם של מערכות הגוף ואיברי הגוף השונים, או תפקודי הגוף דוגמת הליכה, קריאה, יכולת ריכוז וכיו"ב.
החשיבות היא לכך שהבחינה לא תיעשה באופן טכני אלא מהותי. הבדיקה שיש לבצע היא האם מדובר באדם שהמחוקק התכוון להגן עליו במסגרת החוק, תוך מתן פרשנות רחבה ותכליתית לכך.
51. במקרה שלפנינו, לאחר שבחנו את כלל החומר וכל המסמכים והראיות שהוצגו בקשר לכך, הגענו לכלל מסקנה כי העובדת לא הייתה, לכל הפחות בתקופת עבודתה בחברה שטרם פיטוריה, "אדם עם מוגבלות", וכי מוצדק להתערב בקביעתו של בית הדין האזורי בנקודה זו. להלן הטעמים שהובילו אותנו למסקנה זו:
א. כראיות להיותה "אדם עם מוגבלות" צירפה העובדת רישומים מתיקה הרפואי בקופת החולים בין השנים 2009-2015. רישומים אלה מלמדים כי החל ממחצית שנת 2009 וכן בחודשים הראשונים של שנת 2010 התלוננה העובדת בהזדמנויות שונות על כאבים במקומות שונים בגוף (ברך, כפות ידיים, מרפקים, כף רגל וגב) ונשלחה לבדיקות שונות. במרביתם של מסמכים אלה (מלבד אלו שיפורטו להלן) לא נרשמה אבחנה של מחלה כלשהי (לרבות פיברומיאלגיה) אלא של עצם הכאבים, ובאחד מהם - מיום 11.12.09 - אף נרשם במפורש "ללא רגישות בנקודות של פיברומיאלגיה". בבדיקות ההדמיה אליהן נשלחה העובדת נמצאו ממצאים ניווניים בברכיים ובכפות הידיים, ועקמת בעמוד השדרה. במהלך השנים שלאחר מכן התלוננה העובדת מדי פעם (ושלא בתכיפות רבה) על כאבי צוואר, כף יד, ברכיים, ראש וכתף שמאל (בכל פעם במקום אחר) וצוין באחד הביקורים כי היא "ממשיכה טיפול במרפאה לרפואה אלטרנטיבית". במחצית שנת 2013 התלוננה על עייפות, ונשלחה לבדיקות בהן הודגמה תסמונת דום נשימה חסימתי בשינה בדרגת חומרה קלה מאוד. בתחילת שנת 2015, במקביל לקבלת מכתב הזימון לשימוע ומכתב